אור ברסלב
שאול שאל סימן מה

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן מה

סימן מד

בדין שומן הדבוק תחת הקרום שעל ריש מעי.

א) בסי' ס"ד סעיף ט"ו כתב הרמ"א שא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחיא שתחתיו. והוא נובע מהכלבו ונתעורר בענין זה מחלוקת גדולה כי הגאון בעל אלי' רבה והגאון מו"ה דוד זצ"ל אפענהיים העלו שבאמה ראשונה הסמוכה לקיבה אסור גם החלב שתחת הקרום והחזיקו על ידיהם הגאון בשו"ת שבות יעקב ח"ג תשובה כ"ה והגאון בשו"ת שב יעקב תשובה כ"ו. ובס' כו"פ סי' ס"ד הרבה בתמיהות עליהם וכתב ששגגו בהוראה ודן למי שפוסק כן כזקן ממרא ח"ו ולע"ד הפריז על המידה ומצאתי ישוב לכל קושיותיו וגם מצאתי שדעת גדולי הקדמונים אשר כל בית ישראל נשען עליהם מסכמת לדעת האוסרים חלב שתחת הקרום. וגם בשורש מחלקותם שהכו"פ ס"ל שחלב הדבוק על הדקין בריש מעי אינו תותב וכל איסורו הוא רק משום שחלב הקרב מחובר בו או שחלב הקרב מתפשט עליהן והגאונים האוסרים ס"ל דחלב הדקין עצמו הוא תותב יש ראיות ברורות מהראשונים שס"ל דחלב הדבוק בריש מעי עצמו הוא תותב ע"כ מוכרח אני להעתיק בקיצור כל הקושיות שהקשו האוסרים על הרמ"א המתיר חלב שתחת הקרום וכן כל הקושיות שהקשה הכו"פ על האוסרים. ולאחר שיעלה בידינו שהעיקר בזה כדברי האוסרים נברר אי"ה להיכן נוטה דעת הרמ"א וגם ביאור דברי הכלבו אם אפשר לפרשו באופן שיסכימו דבריו עם האוסרים וגם אם יש מקים לחלק בין הדבוק תחת הקרום בריש מע' הסמוך לקיבה לבין הדבוק תחת הקרום בטבחיא:

ב) הכו"פ הקשה דמפורש במרדכי בחולין שהביא מחלוקת ר' אפרים עם ר' יואל בענין חלב הדבוק לכרס שדעת ר' אפרים שחלב שעל ר"ש מע' אינו תוחב וגם ר' יואל לא מצינו שיחלוק ע"ז. וכן מוכת דאל"כ האיך נחלקו הקדמונים בפירוש ריש מע' אם הוא סמוך לקיבה או החלחלת הלא אפשר לברר ולבדוק ואיזה מהן התותב הוא הריש מעי. וגם איך נחלקו הקדמונים בפירוש אמתא אם הוא אמה ממש או לאו דוקא הרי אפשר לבדוק עד היכן הוא תותב א"ו ברור דחלב שעל ריש מעי אינו תותב כלל. ובטעם איסור חלב שעל ריש מעי נעלם מהשב יעקב דברי המרדכי שכתב בפרק ג"ה וז"ל זו חלב שעל הדקין פירוש שריבה רע"ק מכל החלב וכו' והחלב המכסה הקרב הוא מתפשט על הדקין ומקום פישוטו בעי הדקין גרירה עכ"ל מבואר דלכך בעי גרירה מחמת שחלב הקרב מתפשט עליו ומבואר בדבריו שמתפשט עד אמה הרי מבואר מהמרדכי שטעם איסור חלב ריש מעי הוא משום שמתפשט עליו חלב הקרב ולא כשב יעקב שכתב דרק מזה הטעם מרבינן זה יותר לאיסור מחלב הדפנות לפי שחלב הקרב מחובר לו. ומוכח ממילא דתחת הקרום מותר דהא שם אינו מחובר לחלב הקרב וכמש"כ השב יעקב עצמו דאם טעם האיסור מפני חלב הקרב המחובר לו אז החלב שתחת הקרום מותר לפי דשם אין מחובר לו חלב הקרב. עוד הקשה דאם חלב שעל רש מעי הוא תוחב סועת השב יעקב מה הוצרך רש"י לתת טעם למה ריבה הכתוב אותו לאיסור ואדרבה להיפוך קשה למה צריך לריבוי כלל מאחר שהוא תותב. ומה שכתב דהול"ל שריבה חלב הדפנות הא זה מיעטה התורה מן ולא תקריבו דאינו נקרב הא אלו קרב הי' נדון משום חלב ודקין דנקרבין אלו הי' תותב פשיטא דנדונין כחלב ומה זו קושיא דהול"ל חלב הדפנות מה דמיעטה התורה להדיא עכ"ד:

ב) ואבא על סדר קושיותיו הנה זה שהוכיח שר' אפרים ס"ל דחלב שתחת הקרום מותר לפי שס"ל שחלב שעל ריש מעי אינו תותב תמוהא דההיפוך מפורש בדברי ר' אפרים כי באו"ז סי' תקי"ג הביא באריכות מחלוקת ר' אפרים עם ר' יואל ומפורש שם דר' אפרים ס"ל דזה שאמרו בברייתא תותב קרום ונקלף הפירוש הוא דלמעלה מהכל יש חלב תותב שהוא פרוש כשמלה ולמטה מזה החלב יש קרום ולמטה מזה הקרום יש חלב שנקלף מעל הבשר אבל זה החלב התחתון אינו תותב ומ"מ הוא אסור דכל שיש מלמעלה חלב שהוא תוחב אז כל מה שתחתיו אסור וכתב דמזה הטעם נקטה הברייתא מה חלב המכסה את הקרב תקו"נ ולא נקטה מה חלב שעל הכליות והכסלים והלא גם חלבים אלו הן תותב א"ו משום דרצו להשמיענו דגם אם יש תחתיו חלב שאינו תוחב מ"מ אסיר לכך נקטו חלב המכסה את הקרב והעלה להלכה מתוך כך לאסור חלב הדבוק לכרס אע"ג שאינו תותב וכן מסקנת ההלכה בשו"ע סי' ס"ד כר' אפרים. ומעתה לפי"ז גם אם נודה להכו"פ שחלב שעל ריש מעי אינו תותב מ"מ הי' לנו לאסרו לפי שמלמעלה פרוש עליו חלב הקרב שהוא תותב ולר' אפרים שוב כל מה שתחתיו אסור אף אם אינו תוחב:

ד) עוד מוכח מר' אפרים שס"ל לאסור גם חלב שתחת הקרום דהא כתב ר' אפרים במכתבו לר' יואל דזה שהצריכה הברייתא שיהי' תקו"נ וחלב שאינו תוחב הוא חלב טהור זה הוא רק בשאר חלקי גוף הבהמה אבל כל חלב שהוא על הקרב אסור גם אם אינו תותב דאיתרבי מקרא דכל החלב אשר על הקרב וא"כ מה בכך שחלב שתחת הקרום אינו תותב הא כתב ר' אפרים שריש מעי עד אנה הוא מיקרי קרב והא כתב דעל הקרב כל חלב המצוי עליו אסור אפי' אם אינו תותב

ה) עוד ראי' שר"א ס"ל לאסור חלב שתחת הקרום כי מבואר באו"ז שם שר"א התעורר למה נקיט שמואל הלשון בעי גרירה ולא אמר בפשיטות אסיר ותירץ לפי שהוא דבוק בחוזק ואין יכולים לקלפו ביד רק בסכין וא"כ מוכח להדיא דס"ל דחלב הדבוק לדקין עצמו הוא אסור ובעי גרירה דאל"כ שנימא שא"צ להסיר רק הקרום איך אפשר לומר שאינו נקלף רק בסכין הלא הקרום נמשך ביד בקל כמבואר ברמ"א א"ו שר"א אוסר גם הדבוק לדקין והוא תחת הקרום:

ו) וכן נלע"ד להוכיח מבה"ג הל' טריפות והוא בדפוס ווין בדף צ"ה ח"ל כנתא וכרכשתא כד אינקב הדרי סתמין דהו"ל חלב טהור עכ"ל הנה מדפרט כנתא וכרכשתא ושביק ריש מעי נראה להדיא דס"ל דבריש מעי אין מועיל סתימה משום דחלבו טמא. והנה כבר הביא ראי' כזו הגאון מו"ה דוד זצ"ל אפענהיים הובא בשו"ת שבות יעקב ח"ג תשובה כ"ה מהראב"ן שכתב בסי' ר"פ שאם ניקב ריש המעי אין החלב סותם שהוא חלב גמור ולא ראיתי בכו"פ שום ישיב על ראי' זו. והנה לע"ד הי' אפשר לישב דכוונת הראב"ן שאם ניקב ריש המעי וגם השומן שעליו עד הקרום בזה אמר שאין החלב שעל הקרום סותם ובזה לכ"ע חלב טמא הוא ואינו סותם. אולם ז"א דא"כ האיך הוכיח המרדכי מהרמב"ם שס"ל כר' אפרים דחלב הדבוק לכרס אסור מדכתב שאם ניקב הכרס טריפה שאין לו דבר שיסתום אותו ואם כדברינו הלא גם בדברי הרמב"ם י"ל דכוונתו שניקב הכרם וגם חלב הדבוק לו עד הפריסה א"ו דא"כ לא הי' סותם לומר שניקב הכרס ומאחר שכן גם הראב"ן שסתם וכתב שניקב ריש מעי אין לפרש שניקב גם החלב הדביק עליו. ובכ"ז הי' אפשר לדחוק ולומר דהמרדכי דייק כן מלשון הרמב"ם שכתב שאין לו דבר שיסתום אותו דלשון זה משמעו שאין מציאות לסתימה בכרס אבל בראב"ן אפשר לדחוק דכוונתו שניקב עד הקרום אמנם בבה"ג שהבאתי א"א לדחוק ולישב כן ולומר דכוונתו דבכנתא ובכרכשתא כל חלבי סותם לכך לא נקיט ריש מעי לפי שיש שם עכ"פ גם חלב שאינו סותם דז"א דהא גם בכרכשתא יש חלב שאינו סותם דהיינו חלב העשוי חיטי חיטי ועכ"ח צ"ל דכוונתו דבכרכשתא יש חלב טהור שסותם ומוכח מזה מדלא הזכיר חלב ריש מעי דשם אין שום חלב טהור שיסתום:

ז) ונלע"ד שזו גם דעת הרב אב"ד בס' האשכול שכתב וז"ל אף כל שהוא תקי"נ להביא חלב שעל הדקין שיש קרום תחתיו שעל ידו נקלף מהבשר עכ"ל נראה להדיא דזה החלב שתחת הקרום שהוא דבוק לבשר הדקין הוא אסור דאל"כ הא אינו נקלף מהבשר רק מהשומן שהוא מפסיק בין הקרום והבשר ופשיט דס"ל דגם חלב הדבוק לדקין אסור ושם במקום חבורן אל הדקין יש להם קרום דק כדרך כל חלב טמא ואין זה הקרום שהזכיר הרמ"א שהוא על החלב:

ח) גם בגוף הדבר שכתב הכו"פ שחלב שעל ריש מעי אינו תותב ושגם ר' יואל לא מצא שנחלק בזה על ר' אפרים מפורש באו"ז שהזכרנו שרי יואל ס"ל דחלב ריש מעי הוא תותב רק שאינו תותב גמור כמו חלב הקרב דא"כ לא הי' צריך לקרא דכל לרבות חלב ריש מעי והקשה לר' אפרים דהאיך אפשר לומר שחלב ריש מעי אינו תותב הלא מפורש אמרו בברייתא אף כל תקו"נ להביא חלב שעל הדקין. וראי' ברורה מר' יואל דלא ככו"פ דאי נימא דחלב שעל ריש מעי אינו תותב רק החלב הקרב המתפשט עליו הוא התותב א"כ איך אפשר לומר על זה שהוא אינו תותב ממש כמו חלב הקרב הא על חלב הקרב עצמו הוא שאמרו כאן שהוא תותב א"ו ברור שחלב הדבוק לדקין עצמו הוא תותב רק שאינו תותב ממש ולכך צריך לריבוי דקרא לאסרו. וכן מצאתי להראב"ד בפירושו לתורת כהנים שכתב דחלב שעל הכרס הוא תותב ממש אבל חלב שעל ריש מעי הוא רק תותב קצת מבורר שס"ל ג"כ שחלב ריש מעי עצמו הוא תותב. ונלע"ד שזו גם דעת השאלתות והבה"ג שלאחר שהעתיקו מימרא דשמואל דריש מעי באמתא בעי גרירה הוסיפו וז"ל מ"ט תותב קרום ונקלף הוא עכ"ל ואיני יודע אם היתה גרסתם בש"ס כן או שהם מעצמם פירשו כן דברי שמואל עכ"פ מוכח להדיא שס"ל שחלב הדקין עצמו הוא תותב דהא נראה שמשמיענו שגם זה הוא תותב תה פשוט דעל חלב הקרב המתפשט עליהן אין צורך להשמיענו שהוא תחו"נ ואם ככו"פ הו"ל למימר לפי שחלב הקרב מתפשט עליהן:

ט) ונלע"ד שזו גם דעת דש"י ומה שהסיב הכו"פ דברי רש"י שיסכימו לפירושו ופירש דזה שכתב רש"י שחלב הדקין תותב בראשן הכוונה בראשן דייקא התחלת התפשטות המעי ששם פריסת הכרם וגם עובר קצת על הדקין בתחלתן וזה הוא תותב עכ"ל לע"ד תמוהא מאוד דהא מיד באותו דיבור סיים רש"י וז"ל ושעל הדקין מראשו ולהלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין מהן נשאר מן החלב אצלם ולאו תותב הוא אלא אדוק בהן עכ"ל מפורש יוצא מדבריו דמן הכנתא ואילך כשמפרישין החלב מהדקין נשאר דבוק מהחלב אצל הדקין ומראשו עד הכנחא לא נשאר כלום חלב דבוק בהדקין כי שם החלב תוחב. דהא ודאי אין לומר דכוונתו בריש מעי כשמפרישין חלב הקרב המתפשט עליהן לא נשאר מזו החלב בהדקין דהא זה ודאי דומיא למאי שכתב דבכנתא נשאר בהם דבוק דשם עכ"ח הכוונה מחלב הדקין עצמו דהא על הכנתא אין חלב הקרב מתפשט עלי' דומיא לזה אמרינן שבראשן לא נשאר דבוק לפי שהוא תותב ועכ"ח צ"ל דחלב הדקין עצמו בריש מעי הוא תוחב. וראיתי בשמקב"צ הגי' ברש"י תחת תיבת אצלם צ"ל אצלו ולא אבין הג"ה זו דהא לשון רש"י מדוקדק הוא שעל הדקים אמר לשון רבים ועל החלב המפריש מן הדקין אמר לשון יחיד. וגם דלפי הג"ה של השמ"ק הי' צריכין להגי' גם תיבת מהן שלפ"ז ותיבת בהן שאח"ז:

י) ומה שהקשה הכו"פ דאם חלב הדקין עצמו בריש מעי הוא תותב איך נחלקו הקדמונים בפירוש ריש מעי הלא אפשר לברר ע"י שנבדוק באיזה מקום הוא תותב לע"ד תמוהא ולדעת הכו"פ מי ניחא דמאיזה טעם אסרו הגאונים חלב שעל החלחלת אם אינו תותב בשלמא להמפרשים דריש מעי הוא סמוך לקיבה אפשר לומר כהכו"פ דאע"ג שאינו תותב מ"מ אסור משום שחלב הקרב מתפשט עליהן אבל להגאונים דמפרשי דריש מעי על חלחלת מאיזה טעם יאסר אם אינו תותב. ועכ"ק צ"ל שהוא תותב א"כ קשה לדעת שאר הראשונים למה לא יאסר חלב שעל חלחלת הא תותב הוא ובזה ודאי ל"ש מחלוקת אם הוא תותב או לא. והנלע"ד ליישב עפ"י שמצאתי בתשובת מהרי"ל סי' כ"ז שטעם גאונים האוסרים חלב שעל החלחלת הוא משום שנוגע בחלב הכליות וא"כ אינו מוכרח שהוא תותב אמנם זה דחוק דעכ"פ הי' לו להכו"פ להביא דברי מהרי"ל כי לא ראיתי לאחד מן הראשונים שיאמר טעם זה לסברת הגאונים. וגם גוף דברי המהרי"ל לא זכיתי להבין דלמה יאסר כל חלב שעל החלחלת משום שנוגע בחלב הכליות ומי גרע מחלב שעל היתר בקיבה שחלב הקרב שוכב עליו ומ"מ אין אסור כל החלב רק מקמצין מלמעלה ודוקא בטחול אסרו כל החלב לפי ששם חלב הקרב מחובר בו. ונלע"ד די"ל בכוונת הכו"פ דאעפ"י שהחלחלת חלבו תותב מ"מ אינו אסור לדעת הראשונים דמפרשי ריש מעי על הסמוך לקיבה דס"ל דחלחלת לא מיקרי קרב ולכך אינו אסור כמו חלב הדפנות שאינו אסור אע"ג שהוא תותב ודוקא סמוך לקיבה מיקרי קרב לפי שחלב דקרב מחובר בראשו. אולם עוד יותר תמוהא קושיא השני' של הכו"פ דהאיך נחלקו הראשונים בפירוש אמתא אם הוא דוקא אמה וקשה דגם לדעת הכו"פ מי ניחא דהא לדעתו כל טעם האיסור הוא משום חלב הקרב המתפשט עליהן וא"כ קשה כקושית הכו"פ דאיך שייך בזה מחלוקת הא אפשר לבדוק ולראות עד היכן מתפשט חלב הקרב עליהן דהא להלן ממקום פישוטו אינו אסור וכמש"כ הכו"פ בסוף ד"ה סוף דבר. ולע"ד שני הקושיות לק"מ עפ"י הראב"ד ור' יואל שהבאתי שכתבו דחלב שעל ריש מעי אינו תותב גמור ומשו"ה צריך ריבוי מקרא לאסרו א"כ מזה הטעם עצמו י"ל דאי אפשר לעמוד על הדבר ולברר הדבר כיון שאינו תותב גמור ולולא ריבוי הקרא לא היינו אוסרים זה ולכך אין לנו בזה אלא מה שבא מפורש בש"ס שמסתבר להם שבא לרבות לאיסור חלב זה ולכך כיון שנחלקו בפירוש אמתא נולד גם המחלוקת עד היכן אסור דאין לנו בזה אלא מה שבא מפורש בדבריהם לאיסור:

י"א) ובישוב קושית הכו"פ על פירוש השב יעקב ברש"י דאיך יעלה על הדעת לרבות חלב הדפנות שמיעטה תורה להדיא נלע"ד דהנה כוונת קושיתו הוא מהא דדרשו בתו"כ פרשת צו פרשה ז' פסוק כ"ה דמדכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה ממעטינן חלב הדפנות לפי שאין מקריבין אותו ולזה הקשה דמאחר שהתורה מיעטה חלב הדפנות מאיסור בקרא דאשר יקריבו ממנה האיך יעלה על הדעת לרבות אותו מתיבת כל. ולכאור' תמוהא וכי כתיב מפורש בתורה שמיעטה חלב הדפנות הלא המיעוט הוא רק על חלב שאינו נקרב וא"כ שפיר כתב השב יעקב דקשה מנ"ל לרבות מכל חלב דקין להקרבה וממילא נתרבה גם לאיסור ולמעט מאשר יקריבו ממנה חלב הדפנות מהקרבה ומאיסור נימא איפכא שנרבה חלב הדפנות מכל הן להקרבה והן לאיסור ונמעט מאשר יקריבו ממנה חלב הדקין ונלע"ד דכוונת הכו"פ דאי אפשר לרבות להקרבה חלב הדפנות כיון דדפנות לא מיקרי קרב ולענין הקרבה חלב אשר על הקרב כתיב משא"כ דקין איקרו קרב ולכך נתרבה להקרבה וממילא נתרבה גם לאיסור וכ"ת אם חלב הדקין מיקרי קרב למה הוצרך לריבוי כלל הלא מפורש חלב אשר על הקרב בקרא לזה תירץ לפי שיטתו דחלב הדקין אינו תותב ולכך צריך לריבוי. אמנם לפ"ז אין כאן שום קושיא על השב יעקב דהא כתב ר' אפרים דשאר הדקין לא מיקרי קרב רק ריש מעי באמתא מיקרי קרב לפי שחלב הקרב מחובר בראשו וא"כ יפה כתב השב יעקב דרש"י בא לישב למה מרבינן מכל ריש מעי באמתא יותר מחלב הדפנות ונתן טעם לזה משום דחלב הקרב מחובר בראשו והיינו דמה"ט מיקרי ריש מעי קרב:

י"ב) בדברינו מיושב קושית הכו"פ דאם חלב ריש מעי הוא תותב למה צריך לריבוי כלל ולדברינו א"ש דכי' דהוא תותב מ"מ כיון שדקין לא מיקרי קרב צריך לריבוי דקרא דע"י שהוא מחובר לחלב הקרב מיקרי גם הוא קרב. וכן מוכח מרמב"ן בחידושיו לחולין דס"ל דלולא ריבוי דכל הו"א דרק המסס וביה"כ וכרס מיקרי קרב ורק מריבוי דכל ילפינן דגם ריש מעי בכלל קרב הוא. מי' למאי שהבאתי בשם הראב"ד ור' יואל דחלב ריש מעי הוא רק תותב קצת בפשיטות לק"מ דצריך ריבוי משום שאינו תותב גמור. ובשב יעקב מפורש כתירוץ הראשון שכתבנו וחידוש על הכו"פ שראה דבריו למה היקשה לו כן:

י"ג) ומה שהקשה הכו"פ דנעלם מהשב יעקב מה שכתב המרדכי בפ' גיד הנשה דחלב הקרב מתפשט על חלב הדקין ומקום פישוטו בעי הדקין גרירה דאלמא טעם איסור חלב ריש מעי הוא משום שחלב הקרב מתפשט עליו אבל הוא עצמו אינו תותב לק"מ דלעולם י"ל דהוא עצמו תותב ומ"מ אם אינו נקרא קרב לא מיתסר דומיא דחלב הדפנות שהוא ג"כ תותב לזה נתן טעם דמשו"ה יותר מסתבר לרבות חלב ריש מעי מחלב הדפנות לפי שחלב הקרב מתפשט עליו. ומה שהקשה דאיך נאסר מה שתחת הקרום הלא להלן מאמה מותר לפי ששם פסק התפשטות וא"כ מכש"כ תחת הקרום שאין חלב הקרב מתפשט עליו שיהי' מותר לק"מ דכבר כתבנו בשם ר' אפרים דכל שיש למעלה חלב תותב שוב כל חלב שתחתיו אסור אפי' אם אינו תותב משא"כ להלן מאמה שאין שום חלב שם שהוא תותב. וגם לטעם השני של ר' אפרים לק"מ דאמה הראשונה מיקרי קרב ועל הקרב כל חלבו אסור משא"כ להלן מאמה לא מיקרי קרב לפי ששם לא נתפשט חלב הקרב עליו ולכך כל שאינו תותב מותר:

י"ד) ומעתה לאחר שהעלינו תירוץ לכל קושיות הכו"פ הנני לבאר מה שהוקשה לי לדרך הכו"פ דהנה מלשון הכו"פ שדחה בשתי ידים השב יעקב מכח דברי המרדכי שכתב שחלב הקרב מתפשט עליהן ולא דחה אותו מכח דברי רש"י שכתב שחלב הקרב מחובר בראשן נראה שכוונתו דבשלמא לרש"י שלא כתב שהוא מחובר לו באורך אמה רק שמחובר בראשן ואעפי"כ מרבינן כל אמה לאיסור אעפ"י שאינו מחובר רק בראשן הה"ד די"ל דמרבינן לאיסור גם מה שתחת הקרום אבל המרדכי שכתב שמתפשט בכל אורך אמה ורק במקום פישוטו הוא אסור מוכח שמה שתחת הקרום ששם אין חלב הקרב נוגע כלל הוא מותר ולפי"ז אני תמה האיך הונת להכו"פ בפירושו בהמרדכי וכי נימא דרש"י והמרדכי נחלקו במציאות אם מתפשט עד אמה או לא. וגם למה כתב רש"י שמחובר לו והמרדכי כתב שמתפשט עליהן דלשון זה משמעו שאינו מחובר לו. ועוד תמוהא לי דהא כבר התעורר הרא"ש דהרמב"ם אינו מזכיר שיעור אמה כלל וכתב דהרמב"ם אינו מפרש אמתא מלשון אמה רק לבני מעים קרי אמתא כמו אמת המים וא"כ להבנת הכו"פ בהמרדכי שחלב הקרב פרוש על הדקין עד אמה תמוהא איך לא יאסר להרמב"ם חלב ריש מעי עד אמה ומי גרע מחלב דאייתרא שמקמצין משום שחלב הקרב שוכב עליו. ועוד יפלא בעיני מה שהכו"פ הסיב דעת הרא"ש שיתאימו דבריו עם פירוש הכו"פ בהמרדכי שטעם האיסור מפני שחלב הקרב מתפשט עליו והביא רק התחלת דברי הרא"ש שכתב שצריך לגרור חלב ריש מעי מפני שהם סמוכים לחלב מכאן והשמיט סוף דברי הרא"ש שכתב ומכאן ואילך הם דבוקים בהדרא דכנתא שהוא שומן ומותר עכ"ל ולהבנת הכו"פ שהרא"ש ס"ל שטעם איסור חלב ריש מעי הוא רק משום שחלב הקרב מתפשט עליו ומזה הטעם החלב שתחת הקרום מותר א"כ למה הוצרך לתת טעם שמכאן ואילך הוא מותר לפי שהם דבוקים להדרא דכנתא שהוא שומן הלא כיון שלהלן מן אמה אין חלב הקרב מתפשט עליו אין לנו שום טעם לאסרו. וגם תחלת דברי הרא"ש הם קשים לשמוע להבנת הכו"פ דמה זה שאמר שהם סמוכים לחלב הול"ל שחלב הקרב מתפשט עליהן וגם הלשון מכאן שכתב הרא"ש משמעו שמצד זה הם סמוכים לחלב ומצד האחר הם סמוכים להדרא דכנתא ולהבנת הכו"פ אינן סמוכים מצדן רק עליהם בכל אורך אמה מתפשט חלב הקרב עליהם. עו"ק לי כי באו"ז סי' תקי"ג הביא שר' יואל הקשה לר' אפרים על פירושו במה שאמרו בברייתא תותב קרום ונקלף הבאתיו באות ג' דא"כ איך אמרו אף כל תקו"ב להביא חלב הדקין וכי יש בדקין תותב ותחתיו קרום ותחתיו נקלף והא כל הני שלשה בעינן יחד דהא ליכא למימר דאו או קתני דהא רע"ק מתיר בחלב הקיבה לפי שאינו תותב אע"ג שהוא קו"נ עכ"ד ומתשובת ר' אפרים מבואר שהודה לו בזה שאין על ריש מעי תותב קרום ונקלף ומעתה אי נימא כהבנת הכו"פ במרדכי שחלב הקרב שוכב עד אמה על חלב הדקין א"כ שפיר יש על הדקין תותב שהוא חלב הקרב שפרוש עליהן ותחתיו קרום כמבואר ברמ"א דיש על הדקין קרום שמסירין אותו ותחת אותו קרום יש חלב שאינו תותב רק נקלף כמש"כ ר' אפרים הובא שם באו"ז א"ו ברור שאין חלב הקרב פרוש על הדקין. ועוד יותר תמוהא מצאתי באשכול שהוא הביא שם דברי השאלתות ובה"ג שהזכרתי באות ח' שמבואר מדבריהם דס"ל דחלב ריש מעי עצמו הוא תותב ובעל האשכול הוסיף על דבריהם ממש כלשון המרדכי לפי שחלב הקרב מתפשט עליהן ולהבנת הכו"פ הם דברים הסותרים זה את זה דאם טעם איסור חלב ריש מעי משום חלב הקרב שמתפשט עליהן מוכרח דחלב הדקין עצמו אינו תותב. ואם שהי' אפשר לישב זה עפ"י הראב"ד ור' יואל שהבאתי שחלב הדקין הוא רק תותב קצת ולזה הוצרך גם לטעם מפני שחלב הקרב מתפשט עליו אבל המעיין בגוף דברי השאלתות ובה"ג יראה שהם ס"ל שהיא תותב גמור וג לא זכרו כלל זה שחלב הקרב מתפשט עליהן:

ט"ו) והנלע"ד בהבנת לשון המרדכי והאשכול וגם בישוב לשונות רש"י והרא"ש הוא דזה שכתב המרדכי שחלב הקרב מתפשט עליהן אין כוונתו שחלב הקרב שוכב על חלב הדקין רק שעל חלב המחובר לדקין עצמו אמר שבו מתפשט כח ויניקת חלב הקרב לפי שבראשן מחובר להם חלב הקרב כמש"כ רש"י שיערו חכמים שהיניקה מחיבורן בראשן מתפשט עד אמה ורצונו לישב התמוהא לכאור' דהאיך באבר אחד יהי' קצת החלב אסור וקצתו מותר ואין זה דומה לחלב הקיבה כי שם ניכר שהם ב' מיני חלב ומשונין בצורתן שזה הוא כקשת והאחר הוא כיתר אבל בדקין שאין נראה לעין שינוי בין החלב שבתוך אמה הראשונה לבין החלב שאחר אמה הראשונה צריך טעם למה יאסר יותר באמה הראשונה מחלב שאחר אמה הראשונה ולישב זה באו רש"י ורא"ש ומרדכי ואשכול ונתן רש"י הטעם לפי שמחובר בראשן לחלב הקרב והמרדכי הוסיף ביאור שחלב שעל אמה הראשונה יונק מהחיבור שבראשן לחלב הקרב וקבלו חכז"ל כי עד אמה מתפשט יניקת חלב הקרב והרא"ש הוסיף שמכאן ואילך כבר יונק מצדו האחר ששם מחובר לחלב הדרא דכנתא שהוא טהור. ומעתה א"ש מש"כ הרא"ש בדעת הרמב"ם דהראשונים שפירשו אמתא מלשון אמה הוצרכו לחדש דכך קבלו חכז"ל שמתפשט היניקה מהחיבור בראשן עד אמה אבל הרמב"ם שפירש אמתא מלשון אמת המים ס"ל דרק במקום חיבורן בראשן הוא אסור. ולפי"ז גם המרדכי ס"ל שחלב הדקין עצמו הוא תותב ובא רק להסביר מהיכן בא זה שבאבר אחד החלב קצתו תותב וקצתו אינו תותב ולזה נתן טעם לפי שעד אמה מתפשט היניקה מחלב הקרב על הדקין ובזה א"ש שכתב המרדכי שהוא מתפשט על הדקין ולהבנת כו"פ הול"ל שהוא מתפשט על חלב הדקין ולא על הדקין עצמן:

ט"ז) אמנם מצאתי לכאור' סתירה לדברינו מסוף דברי המרדכי שהשמיט הכו"פ ת"ל הלכך צריך לתת לב על מקום פישוטו עכ"ל ומשמע מלשונו דצריך לעיין ולהשגיח עד היכן מתפשט חלב הקרב עליהן ולפי דברינו שעל חלב הדקין עצמו הוא שאמר שחלב הקרב מתפשט עליהן דהיינו שהיניקה מחלב הקרב מתפשט בתוך חלב הדקין א"כ הא אין זה ניכר לעין וא"א לתת לב עד היכן מתפשט ונלע"ד דל"ק דהנה גם לפי הבנת הכו"פ בהמרדכי שחלב הקרב עובר על חלב הדקין מ"מ אי אפשר לפרש שכוונת המרדכי שצריך לעיין עד היכן מתפשט עליו חלב הקרב דהא אין לנו בזה אלא קבלת חכז"ל דעד אמה מתפשט ולא יותר א"ו דכוונת המרדכי שצריך לתת לב שלא ישאר דבוק מחלב זה שאמרו חכמים שהוא מחלב הקרב שמתפשט עליהם כי אם לא ישגיחו ע"ז יוכל לבא לידי מכשול. והוא נמשך למש"כ המרדכי מיד אח"ז וז"ל וכשהטבח מושך הדקין בעודן חמין אינו נדבק חלב בהן ונשאר אותו חלב הטעון גרירה בהדרא דכנתא וכו' עכ"ל ולזה נתכוין המרדכי שצריך לתת לב על מקום פישוטו דהיינו על אמה ראשונה כי אם לא ישגיח ע"ז כשימשך הדקין יפרד חלב מאמה ראשונה וישאר עם החלב של הדקין שאחר אמה הראשונה. וכן מוכיח לשון המרדכי שכתב "וכשהטבח" בוא"ו כראה מזה שהוא מוסיף על ענין ראשון והוא דבר אחד עם מה שכתב לפני זה שצריך לתת לב עליו:

י"ז) וראיתי לכו"פ שהביא גם מדברי מרדכי אלו ראי' דחלב שתחת הקרום מותר שכתב וז"ל תה ברור דקאי על חלב שעל הקרום וכשמושך מושך הקרום עם מה שעליו אבל חלב הדבוק תחת הקרום בעצם הדקין אם ימשוך כל היום מהכ"ת יזוז ממקומו חלב הדבוק בו בתולדה ומה ענין חלב ההוא לכרס [נלע"ד שתיבת לכרס הוא ט"ס וצ"ל לקרום] ומה נ"מ אם מושך חמין או לא מזה נשמע ברור דלא נאמר [נלע"ד שצ"ל נאסר] רק מה שלמעלה מהקרום עכ"ד. וטרם אשוב על קושיתו צריך אני לבאר דבריו כי לכאור' תמוהא המרדכי נקיט שמושך הדקין והכו"פ כתב שהוא מושך הקרום וחילוק גדול יש ביניהם דהא קושית הכו"פ הוא מסברא שהחלב הדבוק בתולדה לא יזוז ממקומו וזה ניחא אם מושך הקרום שע"ג החלב י"ל שמסתמא ישאר החלב אצל הדקין הדבוק בהן בתולדה אבל כשהוא מושך הדקין עצמן שפיר י"ל שיפרד בכח המשכתו הדקין מהחלב שעליהן. ומה גם שנראה שזה שכתב המרדכי כשמושך הדקין הוא לפי המנהג שנוהגין לחתוך לגמרי ריש מעי מהדקין עד אמה ואין מנקרין אותו מהחלב רק משליכין כל הדק עם החלב ולכך מושך הדקין עד אמה כדי לחתכו ולהשליכו וא"כ ברור שמושך הדקין עצמן ולא הקרום ולכך הזהיר שיש חשש שיפרד החלב מעל הדקין שבאמה הראשונה וידבק בשאר הדקין ולכך גם אם יחתוך אח"כ אמה הראשונה וישליכה עדיין יכשל באיסור חלב כי החלב שהי' על אמה הראשונה נשאר דבוק בשאר הדקין. ונלע"ד שתיבת מושך שכתב הכו"פ הוא ט"ס וצ"ל נמשך דהיינו כשהוא מושך הדקין נמשך הקרום לצד האחר ונשאר דבוק עם הדרא דכנתא וס"ל להכו"פ דגם אם מושך בדקין אי אפשר שיפרד החלב ממנו מאחר שהוא דבוק לו בתולדה. ומי' לפי"ז י"ל דאין זה שום הוכחה דמאחר שמושכן כשהן חמין והוא אוחז בדקין ומושך למה לא יהי' אפשר שיפרד ע"י המשיכה חלב מהדקין הלא ממש לפני זה המרדכי הביא הב"י לשון הג"א בשם או"ז שיזהר להפריד בנחת החלב שעל ריש מעי כי אם ינתק בכח ישאר עם הדרא דכנתא וא"כ בכה"ג שמנתק בכח בודאי יכול להיות החשש גם על החלב שתחת הקרום וכי יאמר הכו"פ שאי אפשר להפריד החלב מהדקין גם אם ינתק בכח. ובפרט שהוא מושכן בעודן חמין שאז קל יותר לנתק ולהפריד ובפרט למה שביארנו דחלב זה הוא תותב וא"כ אינו אדוק כלל ודאי אפשר שיפרד ממנו. מי' בלא"ה אין הבנה להוכחת הכו"פ דגם אם נודה לו בזה שאין חשש שיפרד מהחלב שתחת הקרום למה לא נחוש שיפרד מהחלב שעל הקרום וכי האוסרין חלב שתחת הקרום אינן מודין שחלב שעל הקרום ג"כ אסור וא"כ עכ"פ יש חשש שישאר מהחלב שעל הקרום דבוק עם הדרא דכנתא ולכך צריך לזהר בזה ואיך נוכיח מזה שחלב שתחת הקרום מותר:

ח"י) הנה השב יעקב הרבה להקשות על הרמ"א ובתחלה כתב שלכאור' נראה ראי' לרמ"א מפרש"י מדכתב על חלב טהור סותם חלב הכנתא ועל חלב טמא אינו סותם חלב המסס וביה"כ ולמה לא פירש חלב טמא גם על ריש מעי א"ו משום דשם יש גם שומן טהור שסותם ונראה דרש"י אזיל לשיטתו שפירש דחלב ריש מעי אסור מפני שחלב המכסה מחובר בו א"כ לכך אינו אוסר רק הקרום שמחובר בו אבל לא השומן שתחתיו., אמנם באמת אי אפשר לפרש כן דברי רש"י דלכאור' קשה למה הוצרך לומר בטעם האיסור מפני שחלב המכסה מחובר בו תיפ"ל שהוא תקו"נ כמו שפרש"י בד"ה אף כל. ועו"ק דמאחר דמחובר בו חלב המכסה ל"ל קרא לאסור חלב ריש מעי הלא חלב דאייתרא מקמצין מפני שחלב הקרב שוכב עליו וקרום הטחול שעל הדד חייבין עליו כרת מפני שהוא מחובר שם לחלב ולכרס ולא מצינו ריבוי בקרא ע"ז ומאחר שכן למה צריך ריבוי על ריש מעי א"ו שהריבוי אתי לאיסור החלב שתחת הקרום שזה אינו מחובר לחלב המכסה רק משום שהוא בעצמו תקו"נ ורש"י בא רק לתת טעם דני' דחלב ריש מעי תותב הוא מ"מ למה מרבינן מריבוי דכל חלב ריש מעי טפי מחלב הדפנות שאף הוא תקו"נ ואעפי"כ מותר לפי שאינו על הקרב ולמה יקרא חלב ריש מעי על הקרב ועיקר חלב הדקין לאו קרב מיקרי רק שומן הכנתא וכשר ואיזה שייכות יש לחלב ריש מעי עם חלב הקרב שיקרא חלב הקרב ע"ז נתן טעם מפני שחלב הקרב מחובר בו. ועוד ראי' נגד הרמ"א ממה שכתב רש"י דקרום ונקלף היינו שהקרום נקלף מעל החלב ועל תותב פרש"י דפרוש כשמלה דהיינו אותו החלב שתחת הקרום הוא תותב שאינו אדוק וע"ז כתב רש"י וכן על הדקין בראשן א"כ מוכח לפרש"י דמלבד הקרום גם החלב שעל ראש הדקין אסור משום שהוא תותב ואינו אדוק על הדקין. ועוד ראי' דאי כדעת הרמ"א דרק הקרום אסור למה אמר רב כהנא דתלתא קרומים אסורין משום תרבא הלא ד' הן והיינו ריש מעי דצריך ליטול הקרום ממנו ואי נדחק דבשביל זה כתב הרמ"א "עם הנדבק" היינו דבזה צריך ליטול הקרום עם מה שנשאר דבוק א"כ זה הדבוק עיקר החלב דצריכין לגרור ומפני מה אין נוטלין מהדרא דכנתא רק הקרום והלא מספיקא דהאי אמה צריך ליטול מכולו ומש"ס מוכח דעיקר הוא החלב שנשאר דבוק בו דבשביל זה לא חשיב אותו בהדי תלתא קרמי. ועוד ראי' דהלא רש"י פירש על קרום ונקלף שנקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו א"כ לפרש"י אינו נשאר כלום חלב דבוק בהקרום דאי כוונת הרמ"א עם הנדבק היינו עם החלב שתחתיו שמחובר בהקרום שלמעלה א"כ צריך ליטול כל החלב שתחתיו דלא מצינו שם הפרש בחלב שתחת הקרום עכ"ד ולא ראיתי בכו"פ שחולק על השב יעקב ישוב לקושיות השב יעקב ונלע"ד דעיקרי הקושיות מיושבים בפשיטות לדעת הכו"פ דס"ל דחלב שעל הדקין אינו תוחב וזה שכתב רש"י שהך תותב בראשן כוונתו על חלב הקרב העובר על חלב הדקין וא"כ י"ל דזה שפרש"י על תותב ועל קרום ונקלף זה קאי רק על חלב הקרב העובר על חלב הדקין ובזה החלב ודאי יש על החלב קרום שנקלף ממנו אבל מזה הקרום שמונח על חלב הדקין לא איירי רש"י כלל וא"ש:

י"ט) מי' נלע"ד דגם למה שבררנו למעלה בזה דלא כהכו"פ והוכחנו דחלב הדקין עצמן הוא תוחב מ"מ ל"ק קושיות השב יעקב דהנה לכאור' תמוהא מה זה הוכיח השב יעקב נגד הרמ"א ממה שפרש"י שהקרום כקלף מעל החלב דמזה מוכח שהחלב עצמו הוא תוחב ולא לבד הקרום ומאי הוכחה הוא זה הלא מודה הרמ"א דחלב שעל הקרום הוא אסור וזה הוא גם תותב ורק החלב שתחת הקרום הוא מתיר וא"כ יפה כתב שעל החלב שעל הקרום יש קרום שנקלף מעל החלב וממילא לק"מ גם קושיתו דלמה לא מני רב כהנא ד' קרמי אסורין דהא כאן גם החלב שעל הקרום אסור ול"ק מה שהקשה ע"ז דא"כ למה מסירין מהדרא דכנתא רק הקרום דהא כיון שמסירין הקרום ממילא נוטל עמו גם החלב שעל הקרום וכוונת הרמ"א רק למעט שאין מסירין השומן שתחת הקרום ול"ק גם קושיתו השלישית דזה שפרש"י שהקרום נקלף מעל החלב ואינו אדוק בו היינו הקרום שעל חלב טמא וכאן ג"כ על החלב שעל הקרום שמסירין מסתמא יש עליו מלמעלה קרום דק כמו על כל חלב טמא והא מודה הרמ"א שהנדבק על הקרום מלמעלה הוא חלב טמא ואם הי' מסירין זה הקרום הדק העליון מהחלב שתחתיו לא הי' נדבק בו מהחלב אבל הרמ"א קאי על קרים הדבוק על השומן וזה א"צ להיות נקלף ושפיר אפשר להיות נשאר נדבק בו ממה שעליו מלמעלה ועיין כו"פ בד"ה אבל ובד"ה ובזה ותמצא מוכח מדבריו שזה שכתב הרמ"א שמסירין הקרום עם הדבוק בו היינו עם החלב הדבוק בו מלמעלה וא"כ אין התחלה לכל קושיות השב יעקב נגד הרמ"א. ועוד יותר יש להפליא דאם גם נימא דהשב יעקב פירש דברי הרמ"א דכוונתו עם החלב הדבוק בו מתחתיו א"כ מה זה שכתב בקושיתו השלישית ואי כוונת הרמ"א עם הדבוק בו היינו עם החלב שתחתיו שמחובר בהקרום שלמעלה דנראה מזה דעת עתה הי' סובר דכוונת הרמ"א עם הדבוק בו מלמעלה וא"כ אין התחלה לכל קושיותיו. וכן נראה ממה שדחה השב יעקב דאי אפשר לומר כן דא"כ צריך ליטול כל החלב שתחתיו דלא מצינו שם הפרש ופירוד בחלב שתחת אותו הקרום מבואר שכוונתו דבשלמא אם כוונת הרמ"א עם הדבוק בו מלמעלה אז א"ש דיש לחלק שחלב שתחת הקרום מותר אבל אם הכוונה על הנדבק בו מלמטה א"כ הי' צריכין לאסור הכל דאין נראה שם חילוק ופירוד ומוכח מזה דבתחלה פירש דברי הרמ"א עם הדבוק בו מלמעלה והוא תמוהא והנלע"ד בביאור דבריו דהנה בלא"ה יש לתמוהא איזה חילוק ופירוד צריך הלא זה עצמו הוא סימן מובהק דהנדבק בו הוא תותב למטה ולכך נדבק בהקרום שעליו ואסור והנשאר דבוק בדקין אינו תותב ולכך הוא מותר ונלע"ד דודאי בכל דבריו הי' פשיט להשב יעקב דכוונת הרמ"א עם הדבוק בו היינו מהחלב שתחתיו וע"ז הקשה מפרש"י דהקרום נקלף ואינו נשאר דבוק בו ושוב כתב דאין לתרץ דזה ודאי שהקרום נקלף ואין נשאר דבוק בו כלום ובאמת אין כוונת הרמ"א על מה שדבוק בו עכשיו רק כוונתו שצריך להסיר חלק העליון מהחלב שהי' דבוק בהקרום קודם שהסירו את הקרום מעליו וע"ז יפה השיב דמי מכם ויבן את זאת להבחין איזה חלב הי' דבוק בהקרום ואיזה חלב לא הי' דבוק. ומעתה א"ש שלא השיב הכו"פ על קושיות השב יעקב דכבר כתבנו שהכו"פ פירש דברי הרמ"א שכוונתו עם הדבוק בו מלמעלה ולפי"ז אין התחלה לקושיות השב יעקב:

כ) ועוד נלע"ד בישוב קושיות השב יעקב על הרמ"א דהנה הטור בסי' ס"ד כתב קרום ונקלף שיש קרום תחת החלב התותב וכשקילפין הקרום נקלף גם החלב עמו וכבר התעורר הפרישה דזה הפירוש הוא היפוך מפרש"י שפירש קו"נ שעל החלב מלמעלה יש קרום ונקלף מעל החלב ותירץ כי בדברי ר' ישמעאל הוכרח רש"י לפרש כפירושו דאי אפשר לפרש שהקרום תחת החלב ונקלף מעל הקיבה דהא חלב הקיבה אינו נקלף למטה והוא אדוק בקיבה וגם אין קרום למטה וכיון שבדברי רי"ש הוכרח לפרש כן לכך הגם שבדברי רע"ק אפשר לפרש כפירוש הטור שהכוונה שהקרום תחת החלב ונקלף מעל הכרס ומעל הדקין מ"מ הניח מלפרש כן כיון שנוכל לומר שגם רע"ק נתכוין לקו"נ שהזכיר רי"ש רק שמוסיף שצריך להיות תותב אבל הטור שלא העתיק להלכה רק דברי רע"ק פירש כפשוטו שהכל קאי על החלב דלפי שיש קרום תחתיו הנקלף מעל הבשר לכך הוא תותב דכשנקלף הקרום נקלף החלב עמו והב"ח כתב דרק אלבי' דרי"ש פרש"י כן אבל אלבי' דרע"ה א"א לפרש כן דמה לי אם יש קרום למעלה ונקלף א"ו לא הא לרע"ק העיקר תלוי אם הוא תוחב או לא א"ו דלרע"ק הך קרום ונקלף קאי למטה תחת החלב ולפרש תותב שהוא ע"י שיש קרום תחתיו שעל ידו נקלף מעל הבשר לכך הוא תותב ואינו אדוק בבשר והטו"ז הסכים לסברת הב"ח והביא ראי' לזה מדלא אמר רע"ק תותב וקרום בוא"ו הנוספת כמו שאמר ונקלף א"ו דהיינו הך קרום ונקלף הוא פירוש על תותב ואני מצאתי להראב"ד בפירושו לתו"כ שכתב דיש שפירשו קו"נ על הקרום שלמטה ויש שפירשו על הקרום שלמעלה וחותנו הרב אב"ד בספר האשכול כתב על מה שאמר רי"ש קו"ב שיש קרום על החלב שנקלף ממנו בקל ועוד יש קרום דק תחת חלב טמא המפסיקו מן הבשר ועל ידו נמשך החלב מן הבשר שמונח עליו כלבוש ובזה לא איירי רי"ש רע"ק אומר תקו"נ פירוש קרום יש תחתיו ועל ידו נקלף מן הבשר בקל להביא אף כל חלב שיושב כשמלה על הבשר ע"י שיש קרום תחתיו שיושב עליו ונקלף מעל הבשר ע"י הקרום כשמושכין אותו להביא חלב שעל הדקין וכו' עכ"ל זכינו שהטור לא מלבו הוציא פירוש זה כי כך קיבל מהראשונים תכו האחרונים לכוון האמת בדעת הטור כי יש חילוק בפירוש זה בין רי"ש לרע"ק. ומעתה א"ש דגם הרמ"א ס"ל כפירוש הזה דלרע"ק קו"נ הוא על הקרום שתחת החלב שעל ידו נקלף ולכך א"ש מה שכתב שמסירין הקרום עם חלב הדבוק דהיינו עם החלב שעליו שכשנקלף הקרום נקלף החלב עמו וא"כ לק"מ מרש"י שפירש קו"נ שהחלב למטה והקרום נקלף מעל גבי החלב דזה כתב רש"י רק אלבי' דר"ש ולא אלבי' דרע"ק. מי' עדיין צריך ביאור דאם גם אמת הוא דיש שני פירושים בקרום ונקלף מ"מ נראה דבגוף הענין אין בו מחלוקת ולכ"ע כל חלב שהוא תותב יש גם עליו קרום שנקלף מע"ג החלב וכ"כ הב"ח וכן מוכח מפרש"י שכתב על הא דאמר רי"ש להביא חלב הקיבה שהוא קו"נ וכש"כ על הדקין דמשמע מזה דכמו שיש על חלב הקיבה קרום מלמעלה ונקלף מעל החלב כן יש גם בחלב שעל הדקין קרום ונקלף וא"כ לפי"ז מאחר שיש על הקרום שמסירין מעל השומן חלב מלמעלה כמו שכתב הרמ"א עכ"ח צ"ל שיש על חלב זה למעלה קרום שנקלף מעל החלב ונמצא יש על הדקין שני קרומין וזה שכתב הרמ"א שמסירין הקרום כוונתו על קרום התחתון וקשה קצת דלמה סתם הרמ"א וכתב שמסירין הקרום הלא אפשר לטעות שכוונתו על קרום העליון ונלע"ד דכיון שכתב הרמ"א עם החלב הדבוק בו מוכח ממילא דכוונתו על קרום התחתון דאי אפשר לומר שכוונתו על החלב שלמטה הנדבק בו דהא אינו נדבק בו כמש"כ השב יעקב דהוא נקלף מע"ג החלב ועכ"ח כוונתו עם החלב הדבוק בו מלמעלה וכ"ז בקרום התחתון יש עליו חלב מלמעלה משא"כ בקרום העליון שע"ג החלב:

כ"א) מה שהקשה השב יעקב על הרמ"א דלדבריו למה לא אמר רב כהנא ד' קרמי יש לישב עפ"י שהובא באו"ז סי' תקי"ג שהקשה ר' יואל לר' אפרים דלשיטתו דחלב הדבוק לכרס אסור א"כ למה לא מני רב כהנא גם קרום שתחת הפריסה א"ו שהוא מותר מן הדין ואינו אסור אלא משום חומרא לפי שהפריסה שוכב עליו והשיב ר' אפרים דרב כהנא לא מני אלא קרומין שאסורין רק מדרבנן שלא על הדד ובכליות קרמי תיתאי משא"כ קרום שעל הכרס שאסור מה"ת לכך לא בא לכלל מנין ולפי"ז מיושב גם קושית השב יעקב די"ל ג"כ דקרום זה בריש מעי הוא אסור מה"ת לכך לא מנה אותו רב כהנא. אולם ר' יואל חלק עליו וכתב דבודאי רב כהנא מני כל הקרומין הן דאורייתא והן דרבנן. ולי צ"ע על ר' אפרים דאיזה קרום יש בכפלי שהוא אסור רק מדרבנן. והנה יש לתמוהא שלא תירצו בפשיטות דלכך לא מנה קרום שעל הכרס שתחת הפריסה לפי שגם חלב הדבוק לכרס אסור וכעין שכתב השב יעקב על הרמ"א הבאתיו באות י"ט. ונראה דס"ל שגם בקרומין שמנה רב כהנא יש חלב וכן נראה מפירוש ר' גרשון מאור הגולה בחולין דף צ"ג שכתב ח"ל שעל הדד חוט גדול של חלב שמעורה בטחול עכ"ל.

כ"ב) מה שהקשה השב יעקב דלמה צריך ריבוי דכל לרבות חלב ריש מעי הלא רש"י פירש שחלב הקרב מחובר בו והרי קרום הטחול חייבין עליו כרת מפני שמחובר לחלב הכרס וחלב דאייתרא מקמצין מפני שחלב הקרב שוכב עליו ולא מצינו ריבוי ע"ז א"ו שהריבוי בא לאסור מה שתחת הקרום. לע"ד קושיתו השני' לק"מ די"ל הא דמקמצין אינו אסור מה"ת וממילא א"ש דצריך ריבוי בריש מעי לאוסרו מה"ת. וקושיתו הראשונה נלע"ד לישב דבאמת אינו מחובר בכל אורך אמה רק בראשן מחובר ורק עד אורך אמה הוא יונק מהחלב ולכך צריך ריבוי לאסור עד אמה גם במקום שאינו מחובר. ומה שהקשה השב יעקב דאם כרמ"א ועיקר האיסור משום חלב הדבוק בקרום למה אין מסירין מהדרא דכנתא רק הקרום הלא מספיקא דהאי אמה מסירין גם מהדרא דכנתא א"כ הי' צריך להסיר גם החלב הנדבק בו לק"מ דבאמת גם בהדרא דכנתא מסירין הקרום עם הדבוק ולא הוצרך הרמ"א לפרש כן מאחר דבתחלת דבריו כתב שמסירין הקרום עם הדבוק בו ממילא נשמע דבכל אותו דיבור כשהוא אומר שצריך להסיר הקרום הכוונה עם הדבוק בו:

כ"ג) עלה בידינו ישוב לכל קושיות השב יעקב על הרמ"א ונצול אותו צדיק מטעות מש"ס וראשונים שלפניו. אולם כבר הבאתי כמה מגדולי הקדמונים שנראה שס"ל דבריש מעי גם מה שתחת הקרום אסור ומעתה מה טוב אם אפשר להשוות דעת הכלבו לדבריהם. וכבר הוכיחו הגאונים בעל אלי' רבה ומו"ה דוד זצ"ל אפענהיים שדברי הכלבו מגומגמין ועכ"ח צריכין להג"ה שהתחיל בשתיהן וסיים בכרכשתא לחוד וגם כתב גוררין אותו לשון יחיד. וגם דלאיזה ענין הזכיר הכלבו של צד הקיבה ושל צד הכרכשתא דהא קאי על שניהן [כוונתו דהא לפני זה אמר ונוהגין לגרור שתיהן] אעכ"ח שט"ס הוא בכלבו וצ"ל ונוהגין לגרור שתיהן מי' של צד הכרכשתא אין גוררין אותו לגמרי. ובכו"פ הקשה עליהם דהלא הב"י כתב שכ"כ באורחות חיים וא"כ אימת קרה הטעות הלזה אם בהעתקת ב"י דבריו הלא בכלבו ישן ג"כ כדברים אלו ואי בספר כלבו והב"י העתיק דבריו לתומו בלי הרגיש בטעות א"כ נחזה איך נכתב באורחות חיים אי ס"ל דלגבי קיבה בעי גרירה בכולו איך העיד הב"י שכיב באו"ח מה שיש הבדל גדול היתר ואיסור ואיך לא הרגיש הב"י בהפרש [שביניהם כצ"ל] וברור שגם באו"ח כתב כן והזדמן טעות מכוון בשניהם דבר זה אין הדעת סובלתו עכ"ל. ולע"ד אין זה קושיא דהגאון חיד"א בספרו שם הגדולים כתב שהכלבו זה דרכו להעתיק לשון אורחות חיים כהוייתן והביא ראי' מכסף משנה ריש הל' שופר עיי"ש וא"כ זה ודאי שהטעות נזדמן בספר אורחות חיים והכלבו העתיק דבריו כדרכו:

כ"ד) ובשו"ת שב יעקב כתב שיש ליתן טעם לחלק להכמיר בריש מעי סמוך לקיבה לאסור גם מה שתחת הקרום ולהקל בכרכשתא בחלב שתחת הקרום עפמש"כ בשו"ת חוט השני תשובה ס"ד לישב למה מקילין בחלב הדבוק בכרכשתא ומחמירין בחלב הדביק לכרס וכתב דחלב שעל כרכשתא עשוי חיטי חיטי ואינו בחיבור אחד לכך לא מיקרי תותב משא"כ בחלב הדביק לכרס. והכו"פ הקשה עליו דהביא חובתא לנפשי' דהחוט השני כתב כן על דקין היוצאין מן הקיבה כמש"כ בעל שב יעקב. ודבריו תמוהים דהמעיין בשב יעקב וכן בחוט השני ימצא שמעולם לא אמרו כן על דקין היוצאין מן הקיבה רק על הכרכשתא כתבו כן וס"ל לשב יעקב דבריש מעי הסמוך לקיבה גם מה שתחת הקרום הוא כולו בחיבור אחד והוי תותב. עוד תמה הכו"פ דהחוט השני אמר כן לפי דמסורת בידינו לאכול וטרח ליתן טעם אבל לפי דברי השב יעקב אין כאן מסורת דא"כ אף בדקין נתיר ורק מסברא בעלמא נתיר זו לא שמענו שעל סברא רעועה שדופת קדים נתיר איסור כרת עכ"ל ולכאור' תמוהא דהא גם השב יעקב טרח ליתן טעם על מה שכתב הכלבו שנוהגין לאכול חלב הדבוק בכרכשתא ומסתמא כך היתה מסורה בידם ונראה דכוונתו למש"כ הב"ח בתשובה קנ"ב דלשון שמואל שאמר בעי גרירה ולא אמר אסור משמעו דבעי רק גרירה מלמעלה הקרום עם מה שעליו ולזה נתכוין הכו"פ דבשלמא אם המנהג להתיר גם בריש מעי הסמוך לקיבה החלב שתחת הקרום אז י"ל דכך קבלו הפירוש דבעי גרירה הוא דא"צ להסיר מה שתחת הקרום אבל אם בדקין הסמוכין לקיבה אוסרים גם מה שתחת הקרום א"כ לרוב ראשונים שפירשו ריש מעי על אמה הסמוכה לקיבה עכ"ח לא קבלו הפירוש דבעי גרירה הוא רק הקרום וא"כ גם לדעת הגאונים שפירשו דריש מעי הוא הכרכשתא מנ"ל לחדש פירוש אחר בהא דבעי גרירה והשב יעקב עצמו כתב דלא מצינו מחלוקת לגאונים עם שאר ראשונים בפירוש בעי גרירה:

כ"ה) עוד כתב השב יעקב דמנהג הכלב' נובע לפי שתפסו עיקר בפירוש ריש מעי כרוב הראשונים שהוא אמה הסמוך לקיבה ומה שמסירין הקרום שעל הכרכשתא הוא רק מחומרא לכי שאינו דבוק בכרכשתא כשאר שומן ונראה קצת כעין חלב ולכך לא החמירו בזה בחלב שתחת הקרום. ובכו"פ השיב עליך דבעל העיטור פסק דריש מעי הוא כרכשתא ומ"מ כתב רק להשליך הקרום ולא יותר ולע"ד לק"מ דהבעל העיטור לא פסק דריש מעי הוא כרכשתא וכבר כתב הפרישה דזה החכם שסידר סדר הניקור תפס כחומרת שני הפירושים מדכתב אח"כ ומשליך את החלחלת וקולף קרום של חלב שעלי' ולע"ד הרין עמו דאי אפשר לומר דזה החכם ס"ל דריש מעי היא חלחלת דהא כתב "ומחתך אותה חלחלת עם אמה מבני מעיים" הרי מפורש דס"ל שהחלחלת אין זה אמה של בני מעיים. והכי"פ שהבין בדעתו דס"ל כהגאונים בלי ספק למד כן מהב"י שכתב על לשון שהזכרנו וז"ל נראה דהיינו ריש מעי שנתבאר בסי' ס"ד עכ"ל אמנם ברור בעיני שמעולם לא נתכוין הב"י בזה לפרש תיבת חלחלת שהזכיר הטור רק כוונתו עמש"כ הטור עם אמה מבני מעיים ע"ז כתב דהיינו ריש מעי. ומש"כ הב"י למטה מזה עמש"כ הטור וממשיך את החלחלת וקולף קרום של חלב שעלי' וז"ל אפשר חלב שבראש הכרכשא קאמר עכ"ל בלי ספק כוונתו כמש"כ הפרישה דזה החכם החמיר כשני הפירושים אבל זה ברור דס"ל לעיקר כרוב הראשונים דריש מעי הוא האמה הסמוכה לקיבה וגם זה כתב הב"י רק בדרך אפשר ולע"ד יפה עשה שלא החליט הדבר כי לולא דברי הב"י הי' נלע"ד שהחכם אין תופס כלל כחומרת שני הפירושים וס"ל דריש מעי היא האמה הסמוכה לקיבה ומש"כ דקולף קרום שעל החלחלת אין כוונתו כדי לחוש לפירוש הגאונים דריש מעי הוא חלחלת רק כתב כן לפי שנוהגין חומרא להסיר הקרום מכל הדקין כמש"כ הרמ"א וראי' לזה דזה הלשון ממש שכתב בחלחלת וקולף קרום של חלב שעלי' כתב ג"כ אצל הדרא דכנתא ושם לכ"ע אין בו שום חלב ועכ"ח דרק מחמת חומרא נהגו כן א"כ הה"ד בקרום שעל החלחלת שי"ל כן שמסירין אותי רק מחומרא בעלמא ובזה מיושב מש"כ אותו חכם הטעם שחותכין ומשליכין החלחלת עם אונה מבני מעיים לפי שהוא מאוס לאכילה ותמה הפרישה דלמה כתב שמשליכין אותו מפני שמאוס לאכילה תיפ"ל שמשליכו מחמת חלב טמא שעליו ולדברינו א"ש דזה שכתב שמשליכין הוא כמו שהמנהג גם כעת שאין מטריחין עצמן בניקור החלב רק משליכין גם הדק עד אמה חותכין ומשליכין אותו והוקשה לו דזה ניחא באמה של בני מעיים אבל למה משליכין גם החלחלת הלא שם מעיקר הדין גם חלבו מותר לזה נתן טעם מפני שמאוס לאכילה וא"ש:

כ"ו) והנה בדעת הרמ"א ס"ל להגאון מו"ה דוד אפענהיים זצ"ל בשו"ת שבות יעקב ח"ג תשובה כ"ה שאין כוונתו להתיר רק הדבוק תחת הקרום בחלחלת ולא באמה הסמוכה לקיבה משום דבסיום לשונו הזכיר רק כרכשתא ולא זכר אמה הסמוכה לקיבה ובשו"ת שב יעקב השיג עליו דהא כתב בד"מ ונהגו במדינות אלו להסיר הקרום של כל הדקין בהדרא דכנתא וכו' שלא יניחו ג"כ שעל ראש הדקין א"כ מוכח מדבריו דס"ל דגם באמה הסמוכה לקיבה א"צ ליטול רק הקרום דאל"כ מאי הועילו בתקנתן שיסירו הקרום מעל כל הדקין בהדרא דכנתא כדי שלא יניחו באותו אמה הלא באותו אמה אין די בהסרת הקרום רק צריך ליטול כל החלב. ועוד ראי' יותר מפורשת ממש"כ הרמ"א וז"ל וע"כ מאחר שעכ"פ צריך להסיר הקרום שעל השומן הסמוך לקיבה וכו' הרי שקוראו שומן עכ"ד ומזה סתירה גם לדעת השו"ת שבות יעקב שכתב דהרמ"א ס"ל דבאמה הסמוכה לקיבה אסור גם החלב שתחת הקרום רק לפי שפסק רמ"א דאין מדקדקין להסיר אורך אמה ממש רק מודדין בזרוע לכך כתב דמהנשאר מזרוע עד אמה נהגו להסיר רק הקרום אבל לא השומן שתחת הקרום אבל עד זרוע מודה הרמ"א דאסור הכל ולכך דייק לכתוב באורך אמות אלו דהיינו שהקרום מסירין באורך אמה ממש וכן אמרו לו המנקרים הזקנים שעד ערך חצי אמה משליכין לגמרי ואח"כ מסירין רק הקרום עכ"ד והם נסתרים מהראיות שהביא השב יעקב דמוכח מהד"מ ומהרמ"א דבכל מקום בדקין א"צ להסיר רק הקרום:

כ"ז) בעסקי בתשובת שבות יעקב הנ"ל עמדתי על מש"כ באותו תשובה וז"ל וזה שכתב רש"י טעם איסור חלב שעל הדקין מפני שחלב המכסה מחובר לו י"ל דבודאי גם רש"י ס"ל דחלב הדקין אסור מה"ת מריבוי דכל רק כוונתו לתת טעם האיך מרבינן מקרא דכל חלב אשר על הקרב חלב הדקין בשלמא חלב הקיבה א"ש משום שהוא מחובר לחלב כרס והמסס וביה"כ אבל בדקין היוצאין מן הקיבה שהם רחוקים מן הקרב שהוא והמסס וביה"כ מהיכי תיתי יהי' בכלל הריבוי לכך פרש"י מפני שחלב שעל הקרב מחובר בו ולע"ד תמוהא דחלב הקיבה אינו מחובר כלל לחלב הקרב ועיין באו"ז סי' תקי"ג ובכו"פ בסי' ס"ד בד"ה ובהכי ותמצא כן. וגם לשונו תמוהא דהא מאותו טעם שניחא לי' בחלב הקיבה א"ש גם בדקין שהרי חלב הקרב מחובר בראשן ומאי התחיל להקשות וכי נימא דבקושיא לא ידע רש"י מזה שחלב הדקין מחובר בראשן לחלב הקרב ונלע"ד שט"ס יש בדבריו ותחת מש"כ שחלב הקרב מחובר לקיבה צ"ל שהוא סמוך וכן מוכיח לשונו שכתב בחלוקה השני' אבל הדקין שהם רחוקים וכוונת דבריו עפמש"כ הלבוש בסי' ס"ד סעיף י"ד שחלב הקיבה נתרבה מתיבת כל לאיסור וקים לן שלא נתרבה לאיסור אלא אותו חלב שעל הקשת שהוא אסור מה"ת מפני שהוא דומה לחלב גמור ומונח סמוך לו ויונק ממנו עכ"ל הרי שכתב שחלב הקיבה מונח סמוך לחלב גמור ויונק ממנו ומעתה יובן כוונת השבות יעקב דהוקשה לרש"י בשלמא הא דאמרינן שחלב הקשת אסור לכ"ע ונתרבה מתיבת כל א"ש משום שהוא סמוך לחלב הכרס אבל הדקין שהם רחוקים מהכרס מאיזה טעם נרבי לאיסור מכל חלב ריש מעי ולזה נתן טעם משום שבראשן מחובר לחלב הקרב ועד אמה יונק מהחיבור שבראשן. ואין להקשות על השבית יעקב מדברי ר' אפרים מובאים באו"ז סי' תקי"ג שכתב דקיבה לא מיקרי קרב וריש מעי איקרי קרב וא"כ א"ש בפשיטות דמסתבר יותר לרבות מכל ריש מעי מקיבה דז"א דהא ר' אפרים כתב דרק אמה ראשונה מיקרי קרב והוא מאותו טעם עצמו שכתב רש"י דלפי שחלב הקרב מחובר בראשן לכך מיקרי אמה ראשונה קרב. אולם צל"ע על הלביש אם מזה הטעם נאסר חלב שעל הקשת לפי שהוא סמוך לחלב הקרב ויונק ממנו א"כ מזה הטעם עצמו יאסר גם חלב שעל היתר דהא כתב רש"י דלכך בני ארץ ישראל מקמצין חלב שעל היתר לפי שחלב הקרב שוכב עליו וא"כ אין לך סמיך יותר מזה שחלב הקרב שוכב עליו ולמה לא יאסר כולו ונלע"ד דלהשמר מקושיא זו הוסיף הלבוש דחלב שעל הקשת דומה לחלב גמור דהיינו שהוא תותב ורק כדי שלא יקשה מ"ש מחלב הדפנות שהוא ג"כ תוחב ואעפי"כ מותר לזה הוסיף שהוא סמוך לחלב הקרב ויונק ממנו משא"כ בחלב שעל היתר הגם שהוא סמוך לחלב טמא מ"מ אינו תותב לכך אינו אסור כולו:

כ"ח) לדעת הרמ"א שגם בריש מעי הסמוך לקיבה מותר מה שתחת הקרום יקשה מאוד קושית שו"ת חוט השני תשובה ס"ד דמאחר דקייל"ן דחלב הדבוק לכרס אסור למה יהי' מותר החלב הדבוק לחלחלת ותירץ דבשלמא בחלב הדבק לכרס אסור דנאסר מפסוק כל החלב אשר על הקרב דבו אינו מוזכר מכסה שיהי' צריך להיות תותב אבל בחלב הדבוק לכרכשתא מהיכי תיתי לאסור אי משום שהוא בכלל קו"נ כמו חלב הדבוק לכרס לא דמי דחלב הכרס מתפשט בחיבור ונקלף ביחד וכמו כן חלב שעל הקרום בכרכשתא אבל השומן שתחת הקרום אינו תותב אחר ומה"ט לא נאסר חלב הקיבה לרע"ק כדפרש"י חלב הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק ואע"ג דר' אפרים מפרש מילת תותב על הפריסה ולא לענין להיות חיבור אחד כמלבוש מ"מ נצרך גם הוא לסברא זו דהא באקשתא כ"ע לא פליגו דאסור ופרש"י משום שהוא תותב שאינו מחובר אלא באמצע הקשת וקשיא לר' אפרים ני' דאינו מחובר מ"מ אינו דומה לפריסה שהוא תותב לדעתו אעכ"ח צ"ל דאף הוא מפרש מה שאמרו אף כל תותב וגו' אינו דומה לתותב הראשון אלא כל שהוא מחובר יחד ונקלף יחד ואינו אדוק מאוד אסור כמו דאקשתא משא"כ דאייתרא חתיכות חתיכות הוא אדוק עכ"ד והנה המעיין באו"ז ימצא שכל דבריו תמוהים דאם כפירושו למה הוצרך ר' אפרים לחדש דבריש מעי הואיל ונקרא קרב לא בעי תקו"נ תיפ"ל דלא גרע מדאקשתא דאינו על הקרב ואעפי"כ אסור משום דזה מיקרי תותב לדעת החוט השני דהא הוא עצמו כתב דחלב שעל הדקין הוא בחיבור אחד א"ו ברור דלר' אפרים פירוש אף כל תותב הוא ממש כמו פירוש תותב הראשון וקושית החוט השני למה יאסר חלב דאקשתא יש לישב עפ"י דברי הלבוש שהבאתי באות שלפ"ז דחלב דאקשתא הוא סמוך לחלב האסור ויונק ממנו. וגם בלא"ה תמוהא דגם אם נימא כפירוש החוט השני מ"מ יקשה דהא הוא עצמו כתב דחלב דאייתרא ג"כ אינו בחיבור אחד רק חתיכות חתיכות ובכ"ז כתב ר' אפרים דאנו נגררין אחר בני בבל דס"ל כרי"ש שהוא אסור וא"כ מאיזה טעם נתיר חלב שתחת הקרום בדקין. וכפי הנראה לא ראה החוט השני דברי ר' אפרים רק המובא מהם במרדכי בקיצור וכן נראה ממה שהקשה הוא וכן הב"ח בשו"ת קנ"ב דלמה הקשה ר' אפרים לר' יואל מדקין הלא גם לדידי' תיקשי תיפ"ל דאינו תותב והמעיין באו"ז ימצא שהאמת כן הוא דאדרבה עיקר קושיא זו הקשה ר' יואל לר' אפרים ורק שר' אפרים השיב לו דגם לשיטתו יקשה ור' יואל השיב דלשיטתו ל"ק דהוא ס"ל דגם זה הוי תותב משא"כ לשיטת ר' אפרים ובזה נסתר כל מה שפלפלו בחוט השני ובשו"ת ב"ח בזה. וכן זה שהקשה החוט השני דמדקאמר אף כל תותב קו"נ מוכח דדקין הוי תותב ג"כ לק"מ דכן הקשה ר' יואל לר' אפרים והשיב לו דזה שאמרו אף כל תותב לא קאי על דקין רק על שאר מקומות שבגוף הבהמה מה שאינו קרוי קרב עיי"ש:

כ"ט) עוד כתב בשו"ת חוט השני דאפשר דחלב שתחת הקרום אינו דומה בחזרתו לשאר חלב והביא ראי' ממש"כ תוס' רא"ש ומרדכי חולין דף צ"ג דחלב היותרת ולובן הכוליא אינן דומין כלל לחלב לא מיתסר ולע"ד לולא דבריו מעולם לא נתכונו לזה כי לא הזכירו כלל שיש שינוי בחזיתו וגם לא מצינו בראשונים שיהי' חילוק במראה בין חלב טהור לטמא ונראה דכוונתם למש"כ רמב"ן בפ' ויקרא שהחילוק בין חלב טהור לטמא שחלב הטהור הוא אדוק בבשר וחלב טמא נפרד מהבשר ולזה כתבו בתחלה שאינו דומה כלל לחלב דהיינו שהוא אדוק ממש משא"כ בחלב הדפנות שאינו אדוק ממש והוא תותב קצת ואח"כ הוסיפו דשמא הוא תותב כוונתם שהוא תותב גמור כמו שאר חלב וכן נראה מהרא"ש ומרדכי ששאבו מדברי תוס' והם כתבו בפשיטות דחלב הדפנות הוא תותב. ובשו"ת ב"ח כתב דכך קבלו דמה שתחת הקרום הוא חלב טהור וגם זה אינו מספיק כלל דעכ"פ צריך לטעם למה הוא טהור וא זה חילוק יש בין חלב טהור לטמא. וכבר כתבתי שמוכח מר' אפרים שאסור גם תחת הקרום אי משום שעל הקרב א"צ להיות כלל תותב וכל חלבו אסור ואי משים דכלל הוא דכל שיש למעלה חלב תותב אז כל חלב שתחתיו אסור:

ל) ולע"ד נראה בטעם המנהג שהזכיר הכלבו דס"ל בזה דלא כר' אפרים דגם בקרב חלב שאינו תותב אינו אסיר ואפי' אם יש למעלה חלב תותב מ"מ אם יש למטה חלב שאינו תותב מותר והא דאוסרין חלב הדבוק לכרס הוא מטעם אחר דכבר כ' ר' אפרים מובא באו"ז דגם מי שלא יסכים לפירושו מ"מ מוכרח לאסור חלב הדבוק לכרס מאחר דאנן נגררין אחרי בני בבל ואוסרין חלב דאייתרא אעפ"י שאינו תותב מפני שהוא קרום ונקלף א"כ מה"ט גם חלב הדבוק לכרס אסור וכתב שהראה לפני אנשי קהלתו שחלב הדבוק לכרס כולו נקלף מעל גבי הכרס. ולפי"ז י"ל דמנהג הכלבו כובע דהם מחלקים וס"ל דדוקא חלב שע"ג הכרס שנקלף בקל מע"ג הכרס נקרא עכ"פ נקלף ולכך אסור משא"כ חלב שתחת הקרום בדקין אינו נקלף מעל הדקין רק בחוזק וכ"כ ר' אפרים שצריכים לגוררו בסכין והגם שר' אפרים ס"ל שגם זה מיקרי נקלף מ"מ בזה שפיר י"ל דנחלקו על ר' אפרים וס"ל דכל שאינו נקלף בקל אינו אסיר משום חלב כי זו עיקר סימן של חלב כמו שכתב הרמב"ן דשומן אדוק בבשר ולכך התירו חלב שתחת הקרום בדקין. אלא דעדיין צריך ביאור דהא מדאמרו דחלב שעל הכרכשתא ננעשוי חיטי חיטי ואינו סותם משמע דאין החלב דבוק בכרכשתא כמש"כ בשו"ת חוט השני וא"כ ודאי דנקלף בקל ולמה אין נוהגין בו איסור כמו בחלב הדבוק לכרס ונלע"ד די"ל דס"ל דהעיקר כראשונים דס"ל דריש מעי הוא סמוך לקיבה ורק מחומרא נהגו להסיר גם חלב שעל הכרכשתא אטו חלב שעל ריש מעי הסמיך לקיבה כמו שכתב הרמ"א שנוהגין להסיר הקרום שעל כל הדקין משום ריש מעי וא"כ עכ"פ אין להחמיר בזה יותר מעל ריש מעי וכיון ששם מה שתחת הקרום מותר לפי שנקלף רק בחוזק וזה לא מיקרי נקלף לכך גם הדבוק בכרכשתא מתירין. ולפי דרך זה שוב אין הכרח לומר שנחלקו על מה שכתב ר' אפרים דכל שיש תותב למעלה כל חלבו שתחתיו אסור די"ל דגם הם מודים לזה אלא דס"ל דעכ"פ צריך להיות החלב שתחתיו נקלף מעל הבשר וכן דייק ר' אפרים וכתב "דגם הנקלף" שתחתיו אסור ולכך כיון שס"ל שזה שנקלף בחוזק לא מיקרי נקלף לכך ס"ל להתיר הדבוק תחת הקרום:

ל"א) אולם אם כי יגענו ומצאנו ישוב לרמ"א מ"מ יש לשדות בי' נרגא דראיתי לראב"ד בפירושו לתו"כ שכתב דטעם לישנא אחרינא דס"ל דחלב שעל היתר לכ"ע מותר אעפ"י שיש עליו קרום ונקלף ממנו דס"ל דכל שאינו נקלף רק בחוזק לא מיקרי נקלף ולכך גם רי"ש מודה שהוא מותר עכ"ד וא"כ לפי"ז למאי דקייל"ן להחמיר כל"ק דרי"ש אוסר חלב שעל היתר א"כ מוכח דגם מה שנקלף בחוזק מיקרי נקלף. ומה גם דלפי פירושינו גם לדעת הרמ"א עכ"ח צ"ל שהטעם שנהגו להקל בחלב שעל החלחלת הוא משום שתפסו עיקר להלכה כרוב ראשונים דריש מעי הוא הסמוך לקיבה וא"כ ודאי עדיף להשוות דעת הכלבו לדעת הראשונים שזכרנו ואינו מקיל רק מה שהוא תחת הקרום בחלחלת לפי שאין בו חלב רק מחומרא וכמש"כ באות כ"ה. ועוד אני אומר כי אפשר לחלק ולומר דגם אם יסבור כדעת הגאונים וכמו שכתב הכו"פ מ"מ אפשר לחלק בין אמה הסמוכה לקיבה לבין חלחולת עפ"י שהבאתי בשם ר' אפרים דעל הקרב אסור גם מה שאינו תותב וכתב דריש מעי הסמוכה לקיבה מיקרי קרב וא"כ א"ש דלדעת רוב הראשונים דפרשי ריש מעי על אמה הסמוכה לקיבה אז אוסרין גם מה שתחת הקרום אע"ג שאינו כו תותב כיון שהוא על הקרב משא"כ לגאונים דמפרשי ריש מעי על חלחלת כיון שזה לא מיקרי קרב אין איסור רק בחלב התותב ולכך חלב שתחת הקרום מותר כיון שאינו תותב:

ל"ב) בשו"ת ב"ח תשובה קנ"ב כתב דמלשון שמואל שאמר צריך גרירה ולא אמר אסור מוכח דאין כל חלבו אסור וצריך רק גרירה מלמעלה הקרום עם מה שעליו אבל מה שתחת הקרום הוא מותר. ובס' כנסת הגדולה דחה דלכך לא נקיט שמואל לשון אסור משום דאין כוונתו להשמיענו עיקר איסור חלב ריש מעי דזה כבר ידענו מפלוגתת רי"ש ורע"ק בברייתא רק בא להשמיענו שאין חלב כל הדקין אסור רק עד אמה. ובשו"ת שב יעקב הוסיף דגם לדעת הרמב"ם שאינו מפרש אמתא מלשון אמה מ"מ יש לישב כעין תירוץ הכנסת הגדולה דבא להשמיענו מקום האיסור דאינו אסור רק בראש הדקין. ולא הבנתי איזה סילוק יש בזה בין שאמר אסור או בעי גרירה וכי אם הי' אומר ריש מעי באמתא אסור לא הי' נשמע מקום האיסור. אולם הקושיא ל"ק ולא ראו שכבר קדמם בזה ר' אפרים הובא באו"ז סי' תקי"ג שכתב דלכך נקיט שמואל לשון בעי גרירה משום דאי אפשר לקלפו ביד רק בסכין משא"כ שאר חלבים נקלפים ביד:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה