שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן מ
בדין נמצא צפורן בגבו של אחד אם חוששין לשאר וביאור דעת ר"ת
בחולין דף נ"ג בתוס' ד"ה רוב אריות דורסין פירש ר"ת בכותל נתחכך והי' הארי שוכב אצל הכותל ומחמת שנתחכך השור בכותל וברגלו של ארי נשמטה ממנו הצפורן וישבה לו ע"ג ונתקשו מהרש"א ומהר"ם לאיזה צורך חידש ר"ת פירוש חדש ולמה לא פירש כרש"י שצפורן זה בכותל היתה הלא לישב קושיותיו די במה שחידש דרוב אריות דורסין אין פירושו שרוב אריות אם נכנסין בין שורים דורסין רק שראויין לדרוס וכתב מהרש"א משום דבלא זה הוי רוב צדדים לאיסור דלאותו צד דכל המתחכך אין צפורן יושבת לו בגבו הוי כולי' לאיסורא דאימר ארי דרסו אבל אידך צד דכל הדורס אין צפורנו נשמטת לא הוי כולי' להיתרא דדל צפורן מהכא איכא נמי לאסתפוקי אולי ארי דרסו ואיכא בהאי שור תלתא ריבעא לאיסורא וחד ריבעא להיתרא ולית לן לאוקמי אחזקה ולכך הוכרח לפרש דלאו בכותל תלינן הצפורן אלא דמן הארי בא ע"י חולי בחיכוך השור בכותל דהשתא האי צדרא דתלינן בחיכוך נמי הוי כולי' להיתרא שהארי חולה ממנו בא ע"י חיכוך השור בכותל והשתא הוי פלגא לאיסורא ופלגא להיתרא ושרי לרב וסיים ומה"ט נמי ניחא דשמואל נמי לא קאסר אלא ההיא שור שנמצא בו הצפורן אבל שאר שורים מותרים כנראה מדברי התוס' בר"פ ד"ה קסבר עולא עכ"ל ואני בעניי לא מצאתי שום משמעות לזה בתוס' שם ואדרבה לע"ד סתירה מדבריהם למהרש"א דהנה כתבו שם דבספק השקול מוקמינן אחזקת היתר והא דשמואל חושש לספק דרוסה היינו משום דשכיח ואינו ספק שקול לכך לא מוקמינן אחזקתו ומה שאמרו כאן איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לאו דוקא שיהי' שקולים שתי הצדדים דא"כ גם שמואל הי' מתיר ועכ"ח דיותר שכיח לתלות בארי מבחינוך בכותל וכ"כ בישב קוץ בושט וכתב בנקה"כ סי' מ"ט דאין להתיר בושט משום ס"ס מאחר דאינו ספק השקול כמש"כ תוס' דשכיח וא"כ הא כוונת מהרש"א נראה מבואר דבשלמא אם בשור זה הוי ספק השקול אם דרס או לא דרס אז שאר השוורים מותרים משום ס"ס דגם אם ת"ל שדרס זה השור אולי לא דרס שאר השורים אבל אם בההיא שור הוי תלתא ריבעא לאיסורא אז אין כאן ס"ס והי' ראיי' לאסור גם שאר השורים הרי שדבריו נסתרו מתוס' שם דלמש"כ נקה"כ מוכח לפי דבריהם דאין לצרף ספק זה לס"ס. וגם הרשב"א בסוגיין מפורש כתב דלשמואל גם שאר השורים אסורין. וגם גוף פירושו לע"ד תמוהא דהא בלא נמצא צפורן בגבו לא היינו חוששין וכל החשש נצמח רק מכח שנמצא צפורן ע"ג אנו דנין שדרסו הארי והשמיט בשעת דריסה צפורנו בגבו של השור וא"כ לדברי מהרש"א אין כאן תלתא ריבעא לאיסורא דהא עכ"פ לענין זה שנחוש מכח הצפורן שנמצא ע"ג שנדרס יש לנו תרי רובא דסתרי אהדדי שהם שקולים לדעת מהרש"א וא"כ דל צפורן מהכא ובלא צפורן הא לא הוי תלתא ריבעא לאיסורא והוי ספק השקול דמוקמינן אחזקתו גם לשמואל בלא נמצא צפורן ע"ג. ומהר"ם מלובלין פירש שהוקשה לר"ת ל"ל לש"ס למימר הא דרוב אריות דורסין פי' בריאים ומועטין וכו' לא הול"ל אלא אין חוששין מאי אמרת למיחש משום הצפורן התחובה לו בגבו אימר בכותל נתחכך ול"ל לש"ס להזכיר דמיעוטן חולין יהי' כולם בריאים לכך הוצרך ר"ת להאריך ולמימר דאע"ג דרוב אריות בריאים אפ"ה תלינן הצפורן במ במיעוט אריות החולין ולע"ד אין פירושו עולה יפה דלעולם י"ל שהפירוש שתולין שהצפורן הי' בכותל ומ"מ אין לומר בפשיטות מנ"ל לתלות בארי דלמא בכותל הי' דודאי עדיף לתלות בארי מבכותל מאחר דגם אם נתלה בכותל צ"ל דלהכותל בא הצפורן מהארי וא"כ מהיכי תיתי לתלות בשני מעשים שהארי נתחכך בכותל ונשמטה צפורנו ואח"כ נתחכך השור באותו מקום בכותל וישבה לו הצפורן בגבו הלא יותר קרוב לתלות שבא להדיא מהארי להשור ולכך הוצרכו לומר דגם זה אינו שכיח משום דארי הדורס אין צפורנו נשמטת ולע"ד דכוונת ר"ת הוא דאם נימא כפשוטו איך אמרו בכותל נתחכך הא עדיין יקשה מהיכן בא צפורן ארי לכותל ועכ"ח נצטרך לומר שקודם לזה נתחכך הארי בכותל ונשמטה צפורנו א"כ יקשה איך שתקו בש"ס מזה ולא זכרו רק מחיכוך השור ולא מחיכוך ארי א"ו שבחיכוך השור נשמטה צפורנו של הארי וטעם הש"ס כמו שכתבנו דכל שיש לתלות במעשה אחד אין תולין בשני מעשים אלא עכ"ח דגם לצד ששור נתחכך בכותל הוי רק מעשה אחד. ועוד י"ל שהוקשה לר"ת מאיזה טעם וסברא נאמר שכל המתחכך אין צפורן יושבת לו בגבו והלא פשוט דאם שם במקום שמתחכך יש צפורן ודאי רגיל הוא שישב לו בגבו ועוד יותר יקשה למאי שכתבו התוס' בדף מ"ג שהטעם שאנו מחמירין בצפורן יושבת לו בגבו הוא משום דיותר שכיח ומסתבר זה הצד שבא מדריסת ארי משנימא שבא מחיכוך לכותל ולכאורה מסברא הי' נוטה יותר לתלות בחיכוך מבארי לכך פירש ר"ת דזה פשוט שאין לתלות שהי' הצפורן כבר בכותל משום דכיון שארי לפנינו והצפורן לחה ודאי שתולין הצפורן מארי זה וא"כ אם נתלה בחיכוך בכותל צריכין לתלות בשני מעשים וזה לא מסתבר כמש"כ כל שיש דרך לפנינו לתלות במעשה אחר ועכ"ח צ"ל שתולין שע"י חיכוך השור במקום רגל הארי נשמט בפורנו וישבה לו בגבו וא"ש דזה הצד אינו שכיח כמו צד האחר שבא מהארי אם מטעם שהארי לא יניח שם רגלו ויצטער מהחיכוך עד שישמיט השור בפורני ומסתבר שישמיט רגלו כשיתחכך השור ואם מטעם שמסתבר שהשור ירא מלהתקרב להמקום שהארי מונח שם ולכך שפיר אמרו דשכיח יותר לתלות בארי אלא שרב סובר דגם בשכיח אין חוששין לספק דרוסה אבל אם הי' אפשר לתלות שהי' הצפורן כבר בכותל מקודם לזה אז גם לדידן לא הי' מקום לחוש דאז ודאי אין שכיח יותר לתלות בארי מבחיכוך לכותל ואדרבה מסתבר דיותר שכיח למיתלי בכותל כמש"כ. ויומתק לדברינו דפירושו של ר"ת נמשך למה שפירש דרוב אריות דורסין אין פירושו דורסין ממש דבשלמא לפרש"י אע"ג דמצוי הי' לתלות בחיכוך בכותל מ"מ מאחר דרוב אריות דורסין ממש חוששין לדריסה לדידן דחוששין היכי דשכיח אבל למאי שפירש ר"ת דרוב אריות דורסין הכונה שהם בריאים לדרוס א"כ למה כחוש שבא מהדריסה ומאיזה טעם שכיח יותר לתלות בזה לכך הוצרך לפרש דאין מצוי שישמט צפורן הארי מחיכוך שור לכותל ולתלות שהי' הצפורן כבר מקודם בכותל אין סברא לתלות בשני מעשים. וסייג לדברינו מהרוקח בסי' שפ"א שהעתיק הא דרב דאין חוששין בצפורן יושבת לו בגבו וגם העתיק דקיי"ל דחוששין לספק דרוסה והוא פלא ולא ראיתי מי שיתעורר בזה ומוכרחין אנו לומר דפשוט לו דאין לתלות יותר בדריסה מבחיכוך והש"ס רק לרווחא דמלתא אמר דגם אם הי' מצוי לתלות יותר בדריסה מבחיכוך הא רב סובר דאין חוששין לספק דרוסה אבל האמת שאינו מצוי יותר ולכך גם לדידן דחוששין לספק דרוסה מ"מ בצפורן יושבת לו בגבו אין חוששין והוא דחוק דודאי פשיטות הש"ס מורה דמוכרחין לומר רב לשיטתו וא"כ עכ"פ עולה יפה דהוצרך ר"ת לחדש טעם למה מצוי יותר לתלות בארי מבחיכוך בכותל וא"ש.