שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן לט
באותו ענין ביאור דעת ר"ת
כתב הרשב"א דלפירוש ר"ת הא דאמר אביי ולא אמרן אלא לחה אבל יבישה עבידא דמשמטת הכי קאמר ולא אמרן לרב דאין חוששין לו אלא כשהצפורן לחה דודאי כיון שהצפורן לחה הדבר ידוע שלא מחמת הדריסה נשמטה אלא מכה היתה לו בידו שנגף באבן ונחתכה צפורנו ומתוך כך הוא חולה ואינו עשוי לדרוס והלכך כשנתחכך השור סמוך לו נשמטה צפורנו המדולדלת וישבה לו בגבו של שור אבל יבישה אין הארי חולה בכך שכבר נתרפא ויבשה צפורנו וראוי הוא לדרוס וכיון שהצפורן יושבת לו בגבו ואפשר לה דמשמנה עם דריסת הארי שאינו נמנע בשבילה מלדרוס חיישינן לה משום דיותר קרוב הדבר שנתחבה לו מחמת הדריסה משנתחבה לו בגבו מחמת חיכוך ולפי פירוש זה אינו יכול לישב הא דאמרינן בגמרא ולחה נמי לא אמרן אלא חדא אבל תרי ותלת לא דאדרבה כל שהם יותר הארי יותר חולי ואינו ראוי' לדרוס ועוד מאי קאמר אבל יבישה עבידא דמשמטא דלא הול"ל אלא אבל יבישה לא כלומר אינו מורה על חולי הארי עכ"ד ולע"ד אין כונת ר"ת שמחמת כאב מכה שברגלו אינו דורס אלא מחמת שהוא חולה בכל גופו אינו דורס אלא דס"ל דכל זמן שהצפורן לחה יש לה חיבור בגוף הרגל ואינו נשמטת אם לא שהארי חולה בגופו ומזגו חלש אז אפשר שתשמט הצפורן אע"ג שהיא מחוברת עוד אל הגוף אבל אם הארי בריא ומזגו חזק אז אינו מניח לשמוט את צפורנו כל זמן שהיא לחה אבל אם היא יבישה שאז אין לה חיבור בגוף גם כשהארי בריא וחזק עשוי לשמוט וזה שאמר אביי דאם הצפורן יבישה אין ראי' מזה שנשמטה שהארי חולה ולפי"ז א"ש דתרתי ותלת אינו מורה יותר על חולי הארי דהחולה אינו מחמת מכה בצפורנו אלא בגופו ולכך כיון שתרי ותלת בדרא אינו שכיח כלל ע"י חיכוך תולין שבא מדריסה וא"ש הלשון אבל יבישה עבידא דמשמטא כלומר אע"ג שהארי בריא בגופו מצוי להשמט ולפול: