אור ברסלב
שאול שאל סימן כד

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן כד

סימן כג

בדין יתר דק בעוף

ביו"ד סי' מ"ז סעיף א' כתב המחבר אם המעי יוצא כענף מן הבד והרי הוא מובדל בין בעוף ובין בבהמה טריפה ובסעיף ב' כתב בד"א בבהמה אבל בעוף כיוצא בזה כשר ונראה כסותר מש"כ בסעיף א' ותירץ הטו"ז דסעיף ב' הוא סיום הי"א שבסעיף א' ודיעה ראשונה ס"ל כפי' שני דרש"י ודיעה שני' ס"ל כפירוש ראשון דרש"י והש"ך תירץ דבס"א איירי שאין חוזרין ומתערבין ובסעיף ב' איירי שחוזרין ומתערבין. והנה מהב"י מוכח להדיא דלא כש"ך שהרי כתב שם שהרמב"ם ס"ל כפי' שני דרש"י דאין שום קולא בעוף יותר מבבהמה וכל יתר דק בעוף שאין רגיל להיות כן בעוף טריפה ואינו כשר רק אותן ב' מעיים שיוצאין בכל עוף. וא"כ מאחר שהמחבר העתיק בס"א לשון הרמב"ם אי אפשר לחלק כהש"ך דבעוף גם ביוצאין משתי מקומות כל שחוזרין ומתערבין כשר דאין כשר בעוף רק הדק היוצא מקרקבן לזפק וכל שיש חוץ מזה יתר דק טריפה כמו בבהמה. מי' אם כי תפסו כל האחרונים כמו שכתב הב"י דהרמב"ם ס"ל כפירוש שני דרש"י לאחר המחילה לע"ד חילוק גדול ביניהם דהא לפי' ב' דרש"י אין כשר רק ביוצא מקרקבן לזפק והרי הרמב"ם כתב דמעי יתר מתחלה ועד סוף עד שנמצאו שני בני מעיים מתחלה ועד סוף בבהמה טריפה הרי דבעוף כשר גם שני בני מעיים גמורים מתחלה ועד סוף ולשון זה ודאי אין סובל לפרשו על הדק היוצא מהקרקבן לזפק וברור דשני דקין גמורין שהולכין לכל אורך הגוף עד סופו כשר בעוף. אמנם מצאתי זה שכתב הב"י שנראה שהרמב"ם ס"ל כפי' ב' דרש"י כן כתב הרשב"א בתה"א מפורש דהרמב"ם פסק כפי' ב' דרש"י. ונראה שטעמם משום דהרמב"ם לא הזכיר כלל הך דכנגדן בעוף כשר רק כתב שאם יש בבהמה כמו שיש בעוף הוא טריפה אלמא משמע דאין צורך להזכיר הכשר כלל בעוף דהא אינו כשר רק זה שמצוי בכל העופות וכמו שהקשה הרשב"א בתה"א על פירוש ב' דרש"י דאם אין כשר בעוף רק הדק ההולך מקרקבן לזפק לאיזה תכלית אמרו כנגדן בעוף כשר הלא בכל העופות כן הוא וכי מצינו שיאמרו חסרון באונות טריפה בבהמה וכנגדן בעוף כשר א"ו דכיון שכן הוא בכל העופות א"צ להזכיר היתר בזה ומאחר שכן שהרמב"ם לא הזכיר היתר בעוף נראה דסובר כפירוש ב' דרש"י. וגם מדסיים הרמב"ם במעי העוף משמע שהוא דבר נודע ומצוי בכל העופות. אולם לע"ד לשון הרמב"ם ודאי אין סובל לפרשו על הדק ההולך מהזפק להקרקבן אלא שהי' נודע להם שמצוי גם שני בני מעיים גמורים בעופות ונראה שגם הרשב"א הבין כן ברמב"ם אלא שס"ל דכמו דלפירוש ב' דרש"י אין כשר רק המצוי בעופות תמיד כן גם להרמב"ם אין כשר רק המצוי תמיד בעופות אלא דהרמב"ם ס"ל דגם שני בני מעיים גמורים מתחלתן ועד סופן מצויין להיות בעופות והלא רש"י בפירוש הראשון כתב כן דהגם שאצלינו אינו שכיח כן הם ידעו בטבעיים והי' בקיאים ששכיח להיות כן. והחילוק לרשב"א בין פירוש א' דרש"י לרמב"ם הוא רק בזה דלפירוש א' דרש"י מכשירין בכה"ג אפי' יותר מהמצוי והרגיל ולרמב"ם אין כשר רק זה הדק המצוי להיות יתר בעופות:

ב) ואין להקשות דאם להרמב"ם כשר בעוף גם שני בני מעיים גמורים א"כ למה מטריף ביוצאין ממקום אחד והוא נבדל ואין מתערב דהא בש"ס מבואר דיותר חמור יוצאין משתי מקומות מיוצאין ממקום אחד י"ל דזה שמצוי להיות בעופות שני בני מעיים בהם מצוי שהם מתערבים מתיתאי ולכך כשר בעוף במתערבים מתיתאי גם ביוצאים משתי מקומות ובאין מתערבין שזה אין מצוי טריפה גם ביוצאין ממקום אחד וכחילוק הש"ך. וראיתי בכו"פ שהשיג על הש"ך דממ"נ אי אפשר לומר כדבריי דלפירוש שני דרש"י אין לחלק בין עוף לבהמה ולפירוש הראשון הרי אפי' שני מקומות בעוף כשר ובחוזרים ומתערבים הא אפי' בבהמה כשר ואי באין חוזרין ומתערבין הא כתב הש"ך דטריפה גם בעוף ולאחר המחילה דבריו תמוהים דהא החילוק פשוט דבבהמה כשיוצאין מב' מקומות גם בחוזרין ומתערבין טריפה ובעוף כה"ג כשר. ומצאתי ראי' נכונה לחילוק הש"ך מבה"ג דשם משמע דזה שמצוי להיות בעוף שני בני מעיים היינו באופן שחוזרין ומתערבין למטה דז"ל בה"ג שני בני מעיים שיוצאים מן הבהמה כאחד טריפה וכנגדן בעוף כשר בד"א שיוצאין משתי מקומות דהיינו כנגדן בעוף אבל ביוצאין ממקום אחד וכלין עד כאצבע כשר והוא דהדר מתערבי רשותייהו בהדי הדדי מתיתאי כעוף עכ"ל הרי מפורש כתב דבעופות רגיל להיות שני בני מעיים ומתערבין מתיתאי וכבר כתב הראב"ן בסי' י"ט דלשון זה ודאי אין סובל לפרשו על הדק היוצא מהזפק להקרקבן דזה אין חוזר ומתערב עם הדק האחר לעולם. ומשמע להדיא מדבריו כחילוק הש"ך:

ג) אולם בדעת הרמב"ם נלע"ד שאין לחלק כחילוק הש"ך דמדברי הרמב"ם משמע דגם בפרודין מתחלתן ועד סופן הוא כשר דאל"כ למה לא הזכיר ביוצאין משתי מקומות שאם אין חוזרין ומתערבין טריפה בעוף כמו שהזכיר זה ביוצאין ממקום אחד ומה שהקשינו באות שלפ"ז דא"כ למה החמיר ביוצאין ממקום אחד בעוף בלא הדרי ערבי הלא בש"ס משמע דיותר חמור כשיוצאין משתי מקומות משאם יוצאים ממקום אחד לק"מ די"ל דזה שמצוי להיות בעופות שני בני מעיים היינו רק ביוצאים משתי מקומות ולכך אין כשר בעוף בלא הדרי ערבי רק ביוצא משתי מקומות דכן מצוי בעופות אבל ביוצאים ממקום אחד אין כשר בעוף יותר מבהמה וצריך דוקא שיחזרו ויתערבו ואל"כ טריפה. וכן מצאתי ביש"ש שכתב תחלה שהרמב"ם ס"ל כפי' ב' דרש"י ושוב כתב או סובר דאף בעוף לא שכיח יתרת אחד התלוי אא"כ שהוא יוצא מב' צדדין בשוה מתחלתן ועד סופן וקצת משמע לשונו כך שכתב עד שנמצאו שני בני מעיים מתחלה ועד סוף שמשמע כפשוטו עכ"ל הרי כתב ג"כ דביוצאים בשתי מקומות עדיף משאם יוצא ממקום אחד וכשר גם אם אינו מתערב. וכן מצאתי ברדב"ז ח"ג תשובה תס"ט שכתב דלדעת הרמב"ם ביוצאים משתי מקומות כשר בעוף גם אם אין חוזרין ומתערבין דכן אורחא בעוף ורק ביוצאין ממקום אחד מטריף כשאין חוזרין ומתערבין:

ד) ומעתה נעמוד על כונת הפ"ח שכתב בסק"א וז"ל ויש חולקים וס"ל דאף בעוף אם נמצאו ב' מעיים ממש מתחלה ועד סוף טריפה והשיג עליו התב"ש וז"ל ולא ידענא מי הם אותן הי"א דלא מצינו כ"א הרמב"ם שהב"ח השו"ע שס"ל כלשון שני דרש"י דדין העוף כבהמה ממש ולא הו"ל להפ"ח לכתוב דאם נמצאו וכו' מתחלה ועד סוף דלהרמב"ם תחלתן אעפ"י שאין סופן א"נ איפכא נמי טריפה גם לא שייך לשון ויש חולקין והם מבוארים בשו"ע ואם כונת הפ"ח אאו"ז שהביא האו"ה דס"ל נמי כלשון שני דרש"י קשה מ"מ אמאי כתב הפ"ח אלבי' דיש חולקין אם נמצאו וכו' מתחלה ועד סוף הא האו"ז מחמיר טפי ולא מכשיר כ"א באצבע שלם למעלה ולמטה וכתב שנראה שלשון הב"ח הטעה להפ"ח עכ"ד ולמאי שבארנו יפה כתב הפ"ח דהתב"ש הבין בדעת הרמב"ם דס"ל כפי' ב' דרש"י אבל הפ"ח ס"ל דהרמב"ם מכשיר גם בשני מעיים שלמים מתחלה ועד סוף ולכך כתב דיש להחמיר כפי' ב' דרש"י ואין שום יתר כשר בעוף רק הדק היוצא מהקרקבן להזפק:

ה) והנה בטעם הרמב"ם שמטריף גם בעוף ביוצאין ממקום אחד ולא הדרי ערבי כתב הרדב"ז בתשובה תס"ט דהרמב"ם ס"ל שזה שאמרו בברייתא בד"א קאי בין על בהמה ובין על עוף וה"פ בד"א שיש חילוק בין בהמה לעוף ביוצאים משתי מקומות אבל ביוצאים ממקום אחד אין חילוק בין בהמה לעוף דבהדרי וערבי גם בבהמה כשר ובדלא הדרי וערבי גם בעוף טריפה. אולם הא גופי' צריך טעם דמנ"ל לרמב"ם לפרש דבד"א קאי גם על עוף הא בפשיטות משמע דקאי רק על בהמה וכמו שפירש הרשב"א. ונלע"ד דהוקשה להרמב"ם למ"ד והוא דהדרי ערבי למה מחלקת הברייתא בין יוצאין משתי מקומות ליוצאין ממקום אחד הו"ל למיפלג ולמיתני בדידי' ביוצאין ממקום אחד דטריפה בלא הדרי ערבי וכשר בהדרי ערבי א"ו דאם הוי תני כן הי' מוכח דכנגדן בעוף כשר גם בלא הדרי ערבי וזה באמת טריפה מי' יש לדחות דלעולם בעוף כשר גם ביוצאין ממקום אחד ולא הדרי ערבי ומ"מ הוכרח לפלוג בין יוצאין ממקום א' ליוצאין משתי מקומות כדי להשמיענו דבבהמה טריפה ביוצאין משתי מקומות גם בהדרי ערבי ע"כ נלע"ד דהנה הרמב"ם לא העתיק הך דכנגדן בעוף כשר ועכ"ח צ"ל דס"ל לרמב"ם דאין בזה שום חידוש ורבותא דזה שמכשיר ביוצאין בשתי מקומות מצוי הוא בעופות מי' בכ"ז קשה על הברייתא גופי' לאיזה ענין שנאה דכנגדן בעוף כשר מאחר שאין בזה רבותא שכן הוא מצוי בעופות וכמו שהבאתי באות א' שהקשה הרשב"א בתה"א כן על פרש"י בפירוש הב' ונלע"ד דמזה עצמו הוכיח הרמב"ם דהאי בד"א קאי גם על עוף ולכך לפי ששנאה הברייתא דביוצאין ממקום אחד כשר דוקא בכלין עד כאצבע אבל אם אין חוזרין ומתערבין ושניהן שופכין לחוץ טריפה תה הדין הוא גם בעוף ולכך ני' דזה שכשר בשתי מקומות אין בו שום רבותא הוצרכו למינקט כנגדן בעוף כשר כדי להשמיענו בד"א ביוצאין משתי מקומות אבל ביוצאין ממקום אחד אם אין כלין כאצבע טריפה ומעתה א"ש דהרמב"ם שנקט מפורש דביוצאין ממקום אחד ולא הדרי ערבי טריפה גם בעוף לא הוצרך להעתיק הך דכנגדן בעוף כשר:

ו) הנה בדעת הרי"ף כתב הכו"פ דס"ל כפירוש שנ' דרש"י ואין שום יתרת כשר בעוף יותר מבהמה רק הדק היוצא מהזפק להקרקבן ולע"ד מאוד יפלא הלא מפורש ברי"ף דאם לא הדרי ערבי הוי יתר בבהמה וכל יתר כנטול דמי הרי דייק והוסיף תיבת בבהמה וא"כ מוכח בפירוש דס"ל לרי"ף דביוצאין ממקום אחד ולא הדרי ערבי כשר בעוף והוא כשיטות הרשב"א דכל יתר דק כשר בעוף וחידוש בעיני שלא ראיתי למי שעמד ע"ז דהרי"ף חולק על הרמב"ם המטריף בעוף בלא הדרי ערבי. והכו"פ הוכיח כן לפי שהבין בדעת הרי"ף כהב"ח שהרי"ף מפרש הא דאמרו בד"א בשיוצאים משתי מקומות הכוונה שיוצאים ממקום אחד רק כל שאין מחוברים ברוחב אצבע מיקרי יוצאים משתי מקומות כמו שפירש הב"ח בדעת הרי"ף אולם כבר דחה זה התב"ש דא"כ יהי' מה שאמרו וכלין עד כאצבע פירוש למה שאמרו יוצאים ממקום אחד וזה דחוק מאוד ותו דלפירוש הרא"ש אלבי' דרי"ף הא דמתרץ הש"ס כאצבע מלמטה ה"ק דלמטה בעי כאצבע ולמעלה אפי' במשהו סגיא ולפי"ז יהי' עוד מחולקים בכל פירוש הברייתא דלמ"ד והוא דהדרי ערבי א"כ מה שאמרו אבל יוצאים ממקום אחד הוא אפי' מחוברים משהו ומ"ש יוצאים משתי מקומות צ"ל לפי"ז ב' מקומות ממש ולמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי יהי' מ"ש יוצאים ממקום אחר היינו שמחוברים כאצבע ומ"ש יוצאים משתי מקומות לאו ב' מקומות ממש כ"א מחוברים בפחות מאצבע וכ"ז אינו במשמע מדברי הרא"ש כלל. ומה שדחקו לב"ח לפרש כן הוא משום דקשיא לי' לשון הרי"ף שכתב וז"ל ואם יוצא ממנו מעי אחד כמו שיוצא הענף מתוך הבד וכו' בד"א שיוצאים משתי מקומות וכו' עכ"ל פתח בחיבורא וסיים בפרודא דהיינו משתי מקומות ולע"ד אינו כן דתחלה פירש הרי"ף דבני מעיים היוצאים כאחד הוא כענף מן הבד ואח"כ חזר ללשון הגמרא וכתב בד"א לאשמועינן דהה"ד יוצא מב' מקומות טריפה והיינו ב' מקומות ממש דלא נגעי להדדי כלל עכ"ל התב"ש. ולע"ד תמוהא דאם על יוצא משתי מקומות ל"ש לומר הלשון כענף היוצא מן הבד א"כ האיך אמרו בד"א ביוצאין משתי מקומות על הא דאמרו שני בני מעיים היוצאים כאחד שפירושו לפי הרי"ף כענף מן הבד וגם באו"ז ח"א סי' תל"ג כתב ת"ל ובפר"ח כתב כל בהמה וחי' הדקין שלה חוט אחד נמשך ועכשיו אם יוצא ממנו מעי אחד כענף שיוצא ממנו [בד] בתוך הענף אם משתי מקומות יוצאין טריפה וכו' עכ"ד הרי מפורש כתב גם על יוצא משתי מקומות שהוא כענף מן הבד ולע"ד דברי הרי"ף פשוטים וכל עה שנדחקו בהבנת דבריו הוא משום דהי' פשוט להם דל"ש לשון כענף היוצא מן הבד רק כשהתחלת מעי היתר הוא יוצא מן הדקין אבל אם התחלת מעי היתר יוצא מן הקיבה ל"ש לומר עליו כענף היוצא מן הבד ולע"ד כל שמעי היתר אינו הולך עד סוף הדקין רק חוזר ומתערב בעיקר הדק שפיר שייך הלשון כענף מן הבד כיון שבראשו האחד הוא יוצא מן הדקין ובראשו השני הוא מחובר אל הקיבה ורצו להשמיענו דביוצא משתי מקומות טריפה גם בהדרי וערבי והוא רק ענף ואינו דק יתר שלם שאין הולך על פני כל אורכו של הדקין וכן מוכח להדיא מרבינו ירוחם שכתב וז"ל הדקין הן חוט אחד משוך אם יוצא ענף אחד לשנים כשרה בעוף כי יש לו הענף היוצא מן הזפק להקרקבן ולפעמים נמצאים כמה עופות שיוצאין הדקין מן הקורקבן מכמה מקומות ממנו ועושין כמה ענפים פירוש ואעפ"י שאין נמצאים אצלינו כי אם מענף אחד אפ"ה כשירה אם יש להם שנים דהכי קים להו לרבנן עכ"ל מבואר דאעפ"י שיוצאין מן הקרקבן מ"מ קרא אותן ענפים א"ו דכל שאין אורכו כאורך הדקין נקרא ענף:

ז) הנה מדברי ר' ירוחם אלו שזכר הדק היוצא מן הזפק לקרקבן נראה שהוא מפרש כפירוש ב' דרש"י אבל הב"י כתב שר' ירוחם ס"ל כפירוש ראשון דרש"י וטעמו משום שהרשב"א כתב דלפירוש שני דרש"י אין שום יתר דק כשר בעוף רק היוצא מהזפק אל הקרקבן ומאחר שר' ירוחם מתיר אפי' בכמה ענפים לכך פי' הב"י דס"ל כפי' הראשון. אולם המעיין בב' פירושי רש"י ובלשון ר' ירוחם ימצא להדיא שר' ירוחם תפס פירוש ב' דרש"י ולולא דבריהם הי' נלע"ד דהוקשה לר' ירוחם על פירוש ב' דרש"י קושית הרשב"א בת"ה דאם אינו כשר רק הדק היוצא מהזפק אל הקרקבן למה הוצרכו לומר וכנגדן בעוף כשר הא זה הוא בכל העופות שיש להן זפק ולזה ס"ל לר' ירוחם דגם ללשון ב' דרש"י כשר אפי' כמה ענפים רק בזה חולק על פירוש ראשון דלפירוש ראשון גם בני מעיים יתירים מתחלתן ועד סופן כשר בעוף דכלן מצוי בעופות והפירוש השני ס"ל כמו שמצוי בעופות שלנו רק ענף היוצא מקרקבן לזפק, כזה אם יוצאים אפי' כמה ענפים כשר אבל ביתר דק מתחלתו ועד סופו טריפה גם בעוף. וראיתי במהר"ם שיף שכתב דר' ירוחם מיירי בענפים שיוצאין מן הדקין אבל לא בענפים היוצאים מהקרקבן ומש"כ אפי' כמה ענפים יוצאים ממנו כשר הפירוש ממנו מן הדקין ומאוד תמוהא בעיני שהרי מפורש כתב ר' ירוחם שיוצאים מכמה מקומות מן הקורקבן:

ח) הנה בישוב דעת השו"ע כבר כתבנו באות א' שהטו"ז פירש שסעיף ב' הוא סיום הי"א שבסעיף ז'. שהם חולקים גם בזה על דיעה ראשונה דס"ל דבעוף בכל גוני כשר והקשה הכו"פ דמה ענין הך מחלוקת בפירוש כנגדן בעוף כשר בהך מחלוקת אם כאצבע דוקא עד שתלאן השו"ע זה בזה ותי' דהסוברים דצריך להיות כרוחב אצבע מוכרחין לסבור כפי' ראשון דרש"י דבכל ענין כשר בעוף משום דיקשה למה מפליג התנא בין מקום אחד לשתי מקומות הו"ל למיפלג בדידי' שאם אין מחוברים כאצבע טריפה ויהי' כש"כ ביוצאין משתי מקומות דטריפה א"ו משום דאז היינו טועין דבעוף כשר רק אם מחוברין עכ"פ אלא שהוא פחות מכאצבע אבל ביוצא משתי מקומות גם בעוף טריפה לזה נקט יוצאים משתי מקומות להשמיענו דבעוף בכל ענין כשר אבל לדיעה ראשונה שהוא דעת הרמב"ם דסובר כהרי"ף ולדידי' כל שהוא פחות מכאצבע מיקרי שתי מקומות אין כאן קושיא ושפיר י"ל כפי' ב' דרש"י דאין כשר בעוף יותר מבהמה עכ"ד והם מגומגמים מאוד דהאיך כתב שהרמב"ם סובר כהרי"ף דהא הרמב"ם מטריף בעוף ביוצא ממקום אחד ולא הדרי ערבי וברי"ף מפורש דבכה"ג דוקא בבהמה טריפה ותו דאיך יאמר בדעת הרמב"ם שכל שהוא פחות מכאצבע מיקרי יוצא משתי מקומות הלא הרמב"ם ס"ל דכאצבע לאו דוקא וא"צ רוחב אצבע כלל רק כל שהן מחוברין למעלה ולמטה כשר וגם אין צורך לכל זה כלל דא"ש בפשיטות דהא לשיטת הרמב"ם דס"ל כאצבע לאו דוקא אין קושיא דליפליג בדידי' וממילא אין הכרח להכשיר בעוף יותר מבבהמה. מי' כבר כתבנו דגם הרמב"ם אין סובר כפירוש ב' דרש"י ואם יש מעי יתר מתחלתו ועד סופו גם הוא מכשיר ואינו מטריף רק ביוצא מן הדקין ולא הדרי ערבי וא"כ לפי"ז אין מקום לדברי הכו"פ כי גם אם ס"ל דכאצבע דוקא מ"מ אין הכרח להכשיר ביוצא מן הדקין ולא הדרי ערבי די"ל דנקיט משתי מקומות כדי להשמיענו דבעוף כשר גם ביוצא עשתי מקומות אם הוא מעי יתר מתחלתו ועד סופו. ובעיקר קושיתו י"ל דגם אם שתי מחלוקות אלו אין תלויים זה בזה מ"מ כיון שראשונים אלו חלקו על דיעה ראשונה הן בבהמה והן בעוף נקט שתיהן:

ט) והדרישה ומהר"ם שיף פירשו דקאי סעיף ב' על תחלת סעיף ה' שכתב שם דבשני מעיים גמורים מתחלתן ועד סופן טריפה בבהמה ולא הזכיר דינו בעוף רק שכתב כמעי העוף דס"ל להרמב"ם דכן מצוי בעופות ולפי"ז י"ל דלפי שאצלינו אין מצוי כן בעופות הוצרך בשו"ע לומר בפירוש דבכה"ג בעוף כשר. והדרך השלישי הוא מש"כ הש"ך שהזכרנו באות א' דמחלק בין הדרי ערבי ללא הדרי ערבי וכבר כתבנו שמוכח מב"י דלא כדבריו וגם כתבנו שדעת הרמב"ם להכשיר במעי יתר מתחלתו ועד סופו גם בלא הדרי ערבי ולדעת הרמב"ם עדיף בעוף יוצאים משתי מקומות מיוצאים ממקום אחד דביוצאים משתי מקומות גם בלא הדרי ערבי כשר דכן הוא מצוי בעופות להיות יוצא מעי יתר משתי מקומות אולם כבר כתבנו שאם כי בדעת הרמב"ם אינו נראה כש"ך אבל סעד גדול יש לשיטתו מבה"ג שנראה להדיא מדבריו דרק באופן זה שחוזרים ומתערבים מצוי להיות בעוף ולדעת בה"ג אין שום חילוק בעוף בין יוצאים ממקום אחד ליוצאים משתי מקומות דלעולם בהדרי ערבי כשר ובלא הדרי ערבי טריפה משא"כ בבהמה טרפה ביוצאין משתי מקומות גם בהדרי ערבי:

י) והנה לדינא העלו האחרונים דבאין הפ"מ יש להחמיר שלא להתיר בעוף שום יתר יותר מבהמה ובהפ"מ להכשיר כל יתר בעוף כשיטת הרשב"א. ובשו"ע לא הובא כלל פירוש שני שברש"י וקושית הרשב"א עליו קמה כחומה דבדק היוצא מהקרקבן לזפק לא הי' צורך להשמיענו דכשר מאחר שכן הוא בכל העופות וכתבנו שר' ירוחם ס"ל דגם לפירוש זה אפי' כמה ענפים יוצאין כל שחוזרין ומתערבין כשר וכבר כתבנו באות שלפ"ז שכן דעת הש"ך להכשיר לעולם בעוף בחוזרין ומתערבין ויש לו סעד בבה"ג וא"כ עכ"פ מה נעים להסכים בזה גם דעת רש"י בפירוש הב' דגם כשיוצאין כמה ענפים כשר אפי' שיוצאין משתי מקומות. ומש"כ להכשיר בהפ"מ בכל ענין הנה ביוצא מן הדקין ולא הדרי ערבי הרמב"ם מטריף והרשב"א מכשיר אולם הוכחנו שכן הוא גם דעת הרי"ף כהרשב"א וביוצאין מתחלתן ולא הדרי ערבי הוכחנו שגם דעת הרמב"ם כהרשב"א להכשיר בזה והתב"ש כתב להחמיר בשתיהן שופכין לחוץ ולע"ד ברור דהמכשירין בהפ"מ מכשירן גם בזה ויש להם סעד גדול לסמוך עליו. ובענף סתום בראשו בעוף כתב בתשובת רדב"ז תשובה תס"ט דלמאי דפירש הר"ן פלוגתת אמוראי בדק שפיו סתום מוכת שהוא כשר ומאוד יפלא בעיני שהרי הר"ן כתב שלמד פירוש זה מהרמב"ם ורדב"ז עצמו כתב שרמב"ם מטריף בזה וגם לפירוש הר"ן לא קאי הך דכנגדן בעוף כשר על דק סתום בראשו והאי בד"א קאי בין על בהמה ובין על עוף ובאות ה' כתבנו ראי' נכונה לפירוש הזה וא"כ אין שום הכרעה מר"ן להכשיר בזה אולם הרי"ף נראה שמכשיר גם בזה דאל"כ לא הי' אומר בלא הדרי ערבי בהמה דוקא דהא משכחת לא הדרי מרבי שטריפה גם בעוף דהיינו בסתום בראשו. והנה העיד הרדב"ז שם שכמה פעמים הי' נמצאים בתרנגולים מעי סתום ולא פקפק אדם בדבר. ובשו"ת דבר שמואל סי' י"ז לא סמוך לבו להקל נגד דעת הכלבים. אולם בדלדולים קטנים פחותים מאצבע ואין בתם פרש אלא חלולים חלל דק הנמצאים בבני מעיים העיד מר"ן מהר"ם שיק זצ"ל בתיו"ד תשובה ס"א שמעשים בכל יום שנתנו להתיר ואין זה בכלל יתור:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה