אור ברסלב
שאול שאל סימן כב

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן כב

סימן כא

בדין יתר סני דיבי.

ביו"ד סי' מ"ז ס"ד פסק דתרי סני דיבי טריפה ואי שפכי להדדי כשר ולע"ד צ"ע דמ"ש מהא דפסק בסי' מ"ב ס"ד נמצאו שתי מרות טריפה דכנטולה דמי ואם הוא אחת ונראית כשתים נוקבין אותה ואם שופכות זו לזו אחת הוא וכשירה ואם לאו שתים הם וטריפה הרי מפורש דבשתים גם אם שפכי להדדי טריפה ורק באחת ונראית כשתים הוא דכשר אם שפכי להדדי ולמה סתם המחבר בסני דיבי דאם הם שנים כשר בשפכי להדדי והב"י הביא בסי' מ"ב בשם הכלבו שדין זה במרה נלמד ממה שאמרו בתרי סני דיבי הן אמת שהב"י שם חולק על הכלבו והביא שראשונים הביאו בשם הר' אליעזר שנלמד מדין תרתי בועות דסמיכי להדדי בריאה אולם הא גופי' קשיא איזה חילוק יש בין תרי מרות לתרי סני דיבי ומאיזה מקום בש"ס נצמח להקל בסני דיבי יותר מבמרה. וגם הש"ך שם בסי' מ"ב הביא שני הטעמים שנלמד מסני דיבי ומבועי דסמיכי להדדי. וראה זה מצאתי בבעל העיטור שכתב וז"ל ומעשה בא לפנינו בשליש המעיים בודי"ל שהי' בסופו רחב כעין כוס וכרמה לי כעין סני דיבי והחמרנו עליו ודנו אותו דין תרתי סני דיבי דטרפינהו ר"ה ואע"ג דשפיך לתוך המעיים ואמרינן אי שפכי להדדי כשר בגמרא דילן חדא הוא וכשירה אבל הכא דפשיט לי' דתרתי נינהו טריפה ומסתבר דשפכי אהדדי כשירה ליתא בגמרא דרש"י לא פריש לי' ור"ש קיירא אלא איתניהו קמי' וטרפה ומאן דמדמי לי' לשני בני מעיים היכי דלא הדרי ערבי שיהי' לשניהם מקום לבית הרעי טריפה שכיון שאינו מתערב לכרכשתא אין בו כח לצאת והלכך כל פיצול שיצא מן המעיים ואינו מתחבר למטה יתר הוא וטריפה עכ"ל. והנה ביאור דבריו הוא דרשב"א בס' תורת הבית הביא שיש גורסין אצל סני דיבי אי שפכי להדדי חדא הוא וכשירה ודייק הבעל העיטור מדלא אמרו בקיצור אי שפכי להדדי כשר וכמו שהוא באמת הגרסא לפנינו בש"ס ש"מ דדוקא חדא ומתחזי כתרתי מתכשר ע"י ששפכי להדדי אבל כל שהם שתים לא מהני מה דשפכי להדדי ולכך הטריף בנידון דידי' כמו שכתב דפשט לי' דתרתי נינהו טריפה. ועוד הוסיף דמרש"י נראה דלא גרס כלל אי שפכי להדדי כשר וכן הבה"ג לא הביא רק דאייתו לפני ר"ה וטרפה. ויתר דברי בעל העיטור שהם מוקשים מאוד עיין בסי' שלפ"ז מה שכתבנו בביאורו עכ"פ מצאנו מפורש לבעל העיטור שמטריף בתרתי סני דיבי ששפכי להדדי:

אולם לולא דברי קדשו של בעל העיטור הי' נלע"ד נכון כפסקי של בעל שו"ע דגם לפי הגרסא דחדא הוא שפיר י"ל דכל שתשפך כאחד זו הסימן דחדא היא אע"ג שהם מפורדין לגמרי והם שתים דאל"כ הו"ל להש"ס לומר כאן כמו גבי תרי בועי דסמיכי להדדי "חדא ומתחזי כתרתי" ומדאמרו תרתי סני דיבי מוכח דגם בשנים ממש כל שהם שופכים להדדי כשר. ומכש"כ לגרסא שלפנינו דלא גרסינן חדא הוא. ועוד יש ראי' להכשיר בזה ממש"כ בשו"ת מהר"י ברונא תשובה קפ"ב וז"ל היכי דאיכא ב' מרות ממש ושפכי להדדי ע"י נקב דמנקבין חדא מינייהו ונפקי גם השני' ע"י נקב ושפופרת בתוך הכבד נ"ל לאסור כיון דכתב האשר"י והיו"ד דוקא חדא ומתחזי כתרתי מיקרי חדא אי שפכי להדדי משמע דוקא חדא אבל תרי לא אפי' שפכי להדדי דבאו"ה יליף דין זה מדין תרתי בועי דסמיכי אהדדי דאיתא בגמרא דלית להו בדיקותא ומקשין העולם למה לא אמר טריפה אלא ר"ל אפי' ע"י בדיקה דשפכי אהדדי טריפה אלא א"כ דהוי חדא ומתחזי כתרתי בזה מועיל בדיקה וה"נ ל"ש עכ"ד ומעתה לפי דבריו בתרתי סני דיבי שאמרו טריפה ולא אמרו דלית להו בדיקה הוא כשר גם בתרתי ממש אם שפכי להדדי. ומש"כ בעל העיטור דמסתבר דל"ג כלל שפכי להדדי מדרש"י לא פירש כלום לע"ד אינו מוכרח די"ל משום שהוא ענין פשוט ואין צריך פירוש לא הוצרך להזכירו. וגם זה שכתב שבה"ג לא העתיקו לאחר המחילה תמוהא דהן אמת במקומו אצל דין תרתי סני דיבי לא הזכירו אבל הזכירו כבר לפני זה אצל טריפות המרה וז"ל כד משתכחן תרי מרריאתא או תרתי סני דיבי ומשהפכן להדדי כשירה כד משתכחן תרתי סני דיבי ולא משתפכן להדדי טריפה דקייל"ן כל יתר כנטול דמי עכ"ד הרי מפורש ס"ל דאי שפכי להדדי כשירה:

ואולי לא הי' כתוב כן בבה"ג שלפני בעל העיטור דידוע שבה"ג שלפנינו הוא מורכב מהלכות גדולות של ר' שמעון קיירא והלכות גדולות של ר' יהודאי גאון ועכ"פ פסק השו"ע שמקיל בתרי סני דיבי ומחמיר בשתי מר"ת בשפכי להדדי לע"ד צע"ג:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה