שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן ט
בדין נקב בגרגרת שאין בו שיעור המטריף בגרגרת והוא ספק אם ע"י קוץ או חולי.
בסי' ל"ד ס"ט כתב הרמ"א דהא דכשר בגרגרת נקב פחות מכשיעור המטריף היינו דוקא בידוע שנעשה מחמת חולי אבל אם נעשה מחמת מחט או קוץ לדידן דאין בקיאין בבדיקת הושט טריפה בכל ענין וכתב הפמ"ג בסי' ל"ג סק"ז דמש"כ הרמ"א בידוע הוא לאו דוקא דהה"ד בספק אם נעשה מחמת חולי יש להכשיר דמחיצון לפנימי לא שכיח שניקבו שתיהן ויש להתיר מס"ס. ולע"ד לשון רמ"א אינו סובל פירושו דבידוע א"א לפרשו על ספק דא"כ הול"ל לכהפ"ח וכ"ז בנעשה ע"י חולי אבל אם נפרש בידוע כפשוטו אז שפיר יש לפרש מה שאמר אח"כ אבל אם נעשה ע"י קוץ דכוונתו אם אפשר שנעשה ע"י קוץ. ומש"כ להתיר משום ס"ס כבר כתבנו בסי' ה' דלע"ד אין שום חילוק בזה בין פנימי לחיצון דגם מחיצון לפנימי שכיח ואין להתיר משום ס"ס. ומה שנתקשה הפמ"ג שם דהא דוקא בצואר מלוכלך בדם לפי שצריכין לבדוק כל אורך הצואר לכך אין בקיאין בבדיקה אבל כאן הא הוי מקום ידוע לבדוק בושט נגד מקום הגרגרת בנקב לע"ד יש לחלק דדוקא אם הנקב בושט עצמו אז יש לכוון היטב המקום שכנגדו להחשב כמקום ידוע ובקיאין בבדיקה אבל כאן שהנקב באבר אחר א"א לצמצם ממש המקום שכנגדו לכך לא נחשב כמקום ידוע ועיין בסי' ב' ובסי' ה':