שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן ז
בדין קוץ תחוב בושט ובדקו ולא ניקב ושט הפנימי מעבר לעבר.
הש"ך סי' ל"ג ס"ק ח"י כתב דמשמעות הסמ"ק דגם בניקב רק מקצת הפנימי טריפה וכ"כ בס"ק כ' בשם ר' ירוחם ואין ספרים אלו תחת ידי ובהגהת רש"ש חולין דף מ"ג כתב שכן מוכח גם מרש"י שפירש בלשון ראשון שמא הבריא הכוונה שמא נתרפא וקשה הא רש"י יסובר דאין לנקב בדיקה בושט החיצון ולאיזה ענין הוצרך לחוש לשמא נתרפא א"ו דנ"מ דגם אם לא עבר הקוץ כל הפנימי וזה יש לו בדיקה מ"מ חוששין שמא נתרפא ולע"ד זה ליתא דבד"ה אבל ישב חיישין כתב רש"י שמא נקבו שני העורות ונתרפא החיצון הרי שדייק לכתוב החיצון אלמא דבפנימי אין חוששין לשמא נתרפא ועיין בש"ך ס"ק ר"א שמפרש כן בדעת הרמ"א דסובר דאין חוששין לשמא נתרפא בפנימי ולע"ד יש להסביר היטב דעת רש"י עפמש"כ הר"ן בהמסס דאם עלה בו קרום ונתרפא ניכר הוא וכן י"ל בדעת רש"י דדוקא בחיצון שהיא אדום אין ניכר בו אם עלה בו קרום ונתרפא אבל בושט הפנימי ניכר הוא ולפי"ז צ"ל דהנ"מ בין שתי הפירושים הוא דלפירוש הראשון לולא חשש דשמא נתרפא הי' אפשר לבדוק בושט החיצון אם לא ניקב נגד הקוץ ולפירוש השני בושט החיצון אין ניכר נקב משהו ונ"מ כשבלעה מחט לפנינו ושחטו מיד שכתבו התוס' בשבת דף ל"ו דבכה"ג אין לחוש לשמא נתרפא דלפירוש הראשון יש לו בדיקה בושט החיצון ולפירוש השני אין לו בדיקה וכ"כ מהר"ם שיף דלפירוש הראשון ס"ל דיש לנקב בדיקה מבחוץ לענין נקב ומש"כ רש"י בדף כ"ח דנקב אין לו בדיקה מבחוץ אזיל לפירוש השני וזה דחוק דמשמע לעיל דפשוט לרש"י מסברא כן דלדריסה יש בדיקה גם לאחר ששחט וא"כ מוכרח שם דלנקב אין בדיקה מבחוץ ואיך כתב כאן פירוש הראשון מי' א"צ לזה דשפיר י"ל דלשתי הפירושים אין לנקב בדיקה מבחוץ רק בזה נחלקו בקוץ תחוב דלפירוש הראשון ס"ל כדעת ר' יונה דבמקום ידוע יש בדיקה לנקב מבחוץ ובלשון שני ס"ל דגם במקום ידוע אין לושט בדיקה מבחוץ משא"כ לעיל בכל הצואר מלוכלך בדם גם לפירוש הראשון אין בדיקה לנקב מבחוץ דזה לא נחשב כמקום ידוע. והנה כתב מהר"ם שיף דבד"ה מ"ש מספק דרוסה שכתב דנקב לא מינכר בעור החיצון אזיל רש"י לפירוש הב' ובד"ה חיישינן שכתב שנקבו שניהן והבריא החיצון אזיל רש"י לפירוש הראשון והוא תמוהא מאוד שפעם יפרש ללשון ראשון ופעם ללשון שני. וראיתי ברשב"א שהוכיח שהעיקר כפירוש הב' מדפירש רש"י הקושיא בד"ה מ"ש מספק דרוסה רק לפירוש הב' ולא זכיתי להבין דא"כ יש להוכיח בהיפוך ממה שפירש בד"ה חיישינן רק לפירוש הא' ונלע"ד שהרשב"א הבין ברש"י דלא כמהר"ם שיף ודבריו שבכאן מתפרשים לשתי הלשונות דזה שכתב ונקבו שתיהן קאי לפירוש הב' וזה שכתב והבריא החיצון קאי לפירוש הא'. מי' לולא דעת הרשב"א הי' אפשר לומר דגם בד"ה מ"ש עולה יפה לשתי הפירושים דלמאי שכתבנו דדעת רש"י דדוקא בושט החיצון חיישינן לשמא נתרפא לפי דשם אינו ניכר אם עלה בו קרום ונסתם א"ש מש"כ רש"י ונקב משהו אינו ניכר בחיצון ולפירוש השני אינו ניכר משום דטיפת דם נכנסת בנקב ואינו ניכר לפי שהוא אדום כמש"כ רש"י בדף כ"ח ולפירוש הראשון אינו ניכר משום דקרום שעלה מכסה הנקב. אולם א"כ יקשה דגם בד"ה חיישינן הי' די אם הי' אומר דלמא נקבו שתיהן ונדע דלפירוש הראשון חוששין שנקבו שניהם מטעם שמא נתרפא ולפירוש שני מטעם דאין לושט בדיקה מבחוץ ונלע"ד דהנה לכאור' יקשה למה פרש"י בפירוש הב' דמיירי שניקב הפנימי כולו וחוששין שניקב גם החיצון דהא עולא לא אמר אלא שקוץ תשוב אבל אין זכר מזה שניקב כל הפנימי מעבר לעבר ועיין רמב"ן שכתב באמת דבניקב כל הפנימי גם עולא מודה דחוששין ונלע"ד דהוקשה לרש"י אם מיירי בלא ניקב בפנימי מעבר לעבר לאיזה ענין נחוש הא ושט פנימי לכ"ע יש לו בדיקה ועכ"ח נצטרך לפרש חוששין לבדוק אם עבר כל הפנימי וכמו שפירש באמת הרא"ש לפירוש השני להסוברים דיש לנקב בדיקה בושט החיצון תה לא הונח לרש"י דהי' פשוט לו מסברא דגם עולא לא יחלוק ע"ז שאם ראינו קוץ תחוב שלא נצטרך לבדוק אם לא ניקב מעבר לעבר ולזה הוכרח לפירושו דהא ודאי שצריכין לבדוק ולראות אם לא נקבו שתיהן רק אם נראה שאין החיצון נקוב אלא שאין לושט החיצון בדיקה בזה ס"ל לעולא דכל שאין רואין שהחיצון נקוב אין חוששין לזה שהוא נקוב ואינו ניכר ולמאי דקייל"ן דחוששין לספק דרוסה חוששין שניקב גם החיצון ואינו ניכר וכן לפירוש הראשון כרי שלא נצטרך לומר דעולא סובר דאין חוששין לבדוק פירשו דאין חוששין שמא נתרפא ואינו ניכר ולפי"ז כ"ז ניחא למאי שאמר עולא קוץ תחוב אבל למ"ד נמצאת אתמר הי' אפשר לפרש כפשוטו דאין חוששין לבדוק מאחר שאינו תחוב כלל ובתחוב באמת סובר דחוששין לבדוק ולא נצטרך לומר דלדידן חוששין דלמא ניקב גם החיצון ואין לו בדיקה ומכש"כ לפירוש הראשון נרוויח שלא נצטרך לחדש חשש חדש שמא נתרפא לזה הוצרך רש"י להשמיענו דגם לזה המ"ד הפירוש בחוששין כמו למאן דמתני קוץ תחוב והטעם לזה צ"ל דא"כ הו"ל למימר אין חוששין לבדוק ולשון שמא הבריא משמעותו שהוא נקוב גם לאחר בדיקה. ואין להקשות אם גם למ"ד נמצאת אתמר מיירי שניקב כל הפנימי מאי הקשה רב כהנא מכל חיוי ברייתא אטו כל חיוי ברייתא נקוב ושט הפנימי ולמה לא יצטרך להשמיענו דאעפ"י שניקב הפנימי ונמצא קוץ מ"מ אין חוששין שניקב גם החיצון י"ל דהנה לפירושינו דמיירי בניקב כל הפנימי מוכח דבלא קוץ תחוב גם אם ניקב כל הפנימי אין חוששין שניקב גם החיצון וכבר כתב הר"ן דלרש"י בנקב מחמת חולי אין חוששין לשמא נתרפא החיצון אלא דנראה מדבריו דדוקא בניכר החולי בפנימי ובחיצון אין ניכר אין חוששין ולדברינו דעת רש"י דגם אם אין ניכר חולי מ"מ כל שאין קוץ תחוב אין חוששין והטעם משום דמוקמינן אחזקת היתר ורק בקוץ תחוב שכתבו התוס' דשכיח שניקב לחוץ בזה לא מוקמינן אחזקתו וחוששין שניקב גם החיצון וא"כ שפיר הקשה רב כהנא דזה שנמצא קוץ לא מעלה ולא מוריד דאם בזה חוששין אעפ"י שאינו תחוב לעולם הי' צריכין לחוש גם בלא נמצא תחוב מטעם דכל הני חיוי ברייתא קוצי אכלן. עלה בידינו דדוקא למאן דמתני נמצאת הוצרך רש"י להשמיענו שני הפירושים לפי שהי' מקום לטעות שהפירוש אין חוששין לבדוק אבל לעיל בקושית הש"ס א"צ לזה דכמו שהפירוש ללשון זה כן עולה יפה גם ללשון השני. נמצא דלע"ד דעת רש"י דבקוץ תחוב ולא עבר כל הפנימי אין חוששין לשמא נתרפא:
אולם מצאתי באשכול ח"ג סי' כ' שכתב ישב קוץ בושט שנתחב בו אפי' לא ניקב עור הפנימי כילו ולא נמצא בו ריעותא חוששין שמא גם החיצון ניקב כיון דדרכו של קוץ לינקב ואין לו בדיקה מבחוץ דאדום הוא עכ"ל הרי שהוא מטריף גם בלא ניקב הפנימי כולו. אולם תמוהא דהאיך נתן טעם לזה שהחיצון אין לו בדיקה הא גם הפנימי לא ניקב כולו ובנחל אשכול שם נדחק דס"ל כפירוש שמא נתרפא רק דבחיצון לפי שאין בו ריעותא לא היינו חוששין לשמא נתרפא לכך הוצרך לטעם דאין לו בדיקה מבחוץ ותמוהא דאיך לא זכר כלל החשש דשמא נתרפא ואי לאו דמסתפינא הי' נראה שהוא ט"ס וצריך להיות תחת פנימי חיצון ובזה א"ש גם הלשון ולא נמצא בו ריעותא דהיינו שלא הי' תחוב כלל בחיצון: