אור ברסלב
שאול שאל סימן ג

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן ג

סימן ב

בדין בדיקת הושט באוזות המלעיטין

בשו"ת שערי צדק תשובה מ"ב ותשובה מ"ה העיד בשם רבו הח"ס ובשם אביו הגאון שבאותן לקותות השכיחין מחמת ההלעטה בודקין ושט הפנימי ואם לא שלט מעבר לעבר מטריפין וטעם הדבר עפמש"כ בשו"ת חוט השני תשובה ס"ח שאנו מחזיקין אותן הלקותות לספק אם נחשבו כבא מחמת קוץ או מחמת חילי ולכך בודאי קוץ אנו מטריפין גם אם לא שלט מעבר לעבר לעבר ותחיב רק במקצת עור הפנימי מטעם דחוששין שמא הבריא ונתרפא אבל בספק מחמת קיץ אין חוששין לשמא נתרפא ולכך אם לא שלט מעבר לעבר מכשירין אבל אם שלט המכה מעבר לעבר בפנימי מטריפין כי אז עכ"פ מחויב לבדוק אם לא ניקב החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ וזו כונת רמ"א בסי' ל"ג ס"ד שכתב וז"ל אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק הפנימי טריפה דחיישינן שמא ניקב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ עכ"ל משמע אלו הי' אפשר לבדוק הושט מבחוץ הי' כשר בבדיקה ולא חיישינן שמא נתרפא כיון שאינו בבירור שניקב ע"י קוץ די לן לחוש לבדוק אבל אין חוששין לשמא נתרפא וכתב שם החוט השני שכן ראה נוהגין אבותיו הגאונים ושהמדקדק בספר ש"ך ימצא כדבריו. ולע"ד תמוהא דהא כתב הש"ך על דברי רמ"א אלו וז"ל לא מיבעי' קאמר לא מיבעי' אם ידוע שניקב מחמת קוץ דטריפה אלא אפי' בספק טריפה הרי שלש"ך שוה הדין היכי שהוא ספק אם נעשה ע"י קוץ להיכי שהוא ודאי שנעשה ע"י קוץ דאל"כ הא י"ל דבדיוק נקיט הרמ"א היכי שיש לחוש שנעשה ע"י קוץ דאז צריך עכ"פ ששלט מעבר לעבר בפנימי וזו שכתב שאפי' לא ניקב רק הפנימי דאם בודאי נעשה ע"י קוץ אז אפי' לא ניקב רק מקצת מהפנימי ג"כ טריפה וא"צ להיות שולט מעבר לעבר א"ו דש"ך ס"ל דרמ"א מטריף גם בספק ע"י קוץ גם אם לא שלט מעבר לעבר ומש"כ הרמ"א אפי' לא ניקב רק הפנימי כונתו אפי' מקצת מהפנימי ולכך יפה כתב דרמ"א לא מיבעי' קאמר. ותו דהא בס"ק כ"א הקשה הש"ך על הרמ"א דלמה כתב להטריף מטעם שאין לושט החיצון בדיקה תיפ"ל דחוששין שמא נתרפא ובס' ישועת יעקב תירץ דבספק אם נעשה מחמת קוץ כשר דהוי ס"ס דזה שחוששין לשמא נתרפא הוא רק ספק וא"כ הש"ך שלא תירץ כן מוכח דסובר דגם בספק מחמת קוץ חוששין לשמא נתרפא:

ב) ולע"ד מוכרח כש"ך דאין להתיר בזה משום ס"ס דהא הקשה בשו"ת חוט השני שם על הרמ"א שסותר עצמו דבסי' מ"ט ובסי' נ"א פסק להתיר בנקב ספק ע"י קוץ ובושט פסק דבעבר כל הפנימי מעבר לעבר טריפה מחשש דלמא ניקב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ וקשה דהא לבדוק כל אברים שבפנים אם לא ניקבו ג"כ אין אנו בקיאין ובכ"ז כשהנקב ספק ע"י קוץ תולין שלא ניקב אחד מאיברים הפנימים ותירץ דשאני ושט כיון דהמאכל נכנס דרך שם ושכיח לאכול קוצים עכ"ד הרי מבואר דאין לצרף זה הספק אם נעשה הנקב בושט מחמת קוץ להתיר משום ס"ס. ומעתה מאיזה טעם יהי' מותר בספק אם מחמת קוץ ובשלמא בנידון שדן עליו שם החוט השני באותן מכות הנודעות בבירור שהם באים מחמת הלעטה י"ל דזה מיחשב כספק השקול אם הלעטה נחשב כקוץ או כחולי אבל מה שפירש החוט השני בזה דברי הרמ"א מש"כ בנקב ספק מחמת קוץ אין חוששין שמא נתרפא הוא תמיהא דאין להתיר מטעם ס"ס מאחר דספק הרגיל הוא שניקב ע"י קוץ כמש"כ הוא עצמו. ותו דהא גם ספק שמא נתרפא הוא ספק הרגיל ואין לצרפו לס"ס דהא הקשו התוס' בדף מ"ג ע"ב דלמה נחוש לשמא הבריא נוקמי אחזקתי' ותירצו שהוא שכיח וא"כ מוכח דשכיח הוא להתרפאות ובשלמא לרמ"א דפסק דכל שנולד ריעותא מחיים לא מוקמינן אחזקתי' א"ש דאז י"ל דספק אם נתרפא הוי ספק השקול והא דלא מוקמינן אחזקתי' הוא משום דנולד ריעותא מחיים אבל למה שהעלה הש"ך בסי' נ' דגם בנולד ריעותא מחיים מוקמינן אחזקה מוכרח דגם שמא נתרפא הוי ספק הרגיל ואין לצרפו לס"ס. ואין לומר דני' דאין להתיר מטעם ס"ס אבל לש"ך דבספק שקול מוקמינן אחזקי' י"ל דהגם שכל אחד מהספיקות הוי ספק הרגיל אבל בהצטרף לו עוד הספק השני עכ"פ לא מיחשב שוב כספק הרגיל רק כספק שקול דמוקמינן אחזקתי' חדא דהא הש"ך מסיק בסי' כ' דלדינא יש להחמיר שלא להתיר בנולד ריעותא מחיים ע"י חזקה ותו דא"כ יקשה למה מטריפין כשעבר כל הפנימי גם בספק אם נעשה ע"י קוץ וכמה לא נימא ג"כ כיון שיש שני ספיקות ני' דבכל אחד לבדו אין מתירין משום דהוי ספק הרגיל ובכה"ג ל"ש לאוקמי על חזקה מ"מ בהצטרף שני הספיקות יחשב כספק השקול ויהי' כשר מטעם חזקה א"ו מוכרח דגם בשני ספיקות כל ששניהם הם ספק הרגיל אין להתיר מטעם חזקה וא"כ יקשה כנ"ל מ"ט מכשירין בניקב רק מקצת מהפנימי והוא ספק אם נעשה מחמת קוץ:

ג) והנה לולא החוט השני הי' אפשר לישב לדעת הרמ"א דלעולם ספק מחמת קוץ הוי ספק השקול וכן שמא נתרפא הוי ספק השקול ולכך בניקב רק מקצת מהפנימי וספק אם מחמת קיץ מיתר מטעם ס"ס ובניקב מקצת פנימי ודאי ע"י קוץ אין להתיר דאין כאן רק ספק אחד שמא לא נתרפא ובנולד ריעותא מחיים לא מוקמינן אחזקה לשיטת רמ"א. ובשלו מעבר לעבר בפנימי בספק מחמת קוץ טריפה משום דזה שניקב לחוץ הוי ספק הרגיל ואין לצרפו לס"ס. אבל הש"ך לשיטתו דסובר דבספק השקול מוקמינן אחזקה וא"כ מוכרח דשמא נתרפא הוא ספק הרגיל וגם מוכרח דספק ע"י קוץ הוי ספק הרגיל דאל"כ יקשה דנוקמי אחזקה גם בודאי ניקב ע"י קוץ בלא ניקב מעבר לעבר הפנימי וכן יקשה דנוקמי אחזקה גם בשלנו מעבר לעבר הפנימי אם ספק ע"י קיץ ומאחר שכן שפיר הקשה וסובר דגם בספק ע"י קוץ ולא שלטו מעבר לעבר מ"מ טריפה מטעם דחוששין שמא נתרפא:

ד) ונלע"ד דאפי' לשיטת הש"ך דבספק השקול מוקמינן על חזקת היתר ומוכרח דהוי ספק הרגיל שהוא ע"י קוץ וגם ספק הרגיל שנתרפא מ"מ יש טעם נכון למנהג אבותיו של החוט השני דהנה זה ודאי דמש"ס דף מ"ג אין ראי' ברורה להטריף רק בניקב בודאי ע"י קוץ אלא דמ"מ מחמירין גם בספק ע"י קוץ משום דהוא ספק הרגיל אולם הא הרבה מראשונים סוברים דשמא הבריא פירושו שמא ניקב וא"כ לשיטתם לעולם אין חוששין לשמא נתרפא וא"כ כי' דאנו מחמירין כאותן הראשונים שפירשו דשמא הבריא פירושו שמא נתרפא ולשיטתם הוי שמא נתרפא ספק הרגיל מ"מ מסתברא דגם הם אין סוברים דהוי ספק הרגיל אלא אם עכ"פ ברור הוא שבא ע"י קוץ אבל כל שיש עוד ספק אם בא ע"י קוץ גם הם מודים שלא יחשב לספק הרגיל וא"כ א"ש מנהג רבותינו הן לדעת הש"ך והן לדעת הרמ"א דודאי זה החשש שניקב לחוץ ושט אין לו בדיקה מבחוץ ע"ז אין חולק מעולם דהוי ספק הרגיל ולכך מחמירין בזה גם בספק אם נעשה ע"י קוץ אבל בחשש דשמא נתרפא דבלא"ה הרבה גדולי ראשונים הסוברים דלעולם אין חוששין לשמא נתרפא עכ"פ בספק מחמת קוץ אין מחשיבין אותו לספק הרגיל גם להסוברים דשמא הבריא פירושו שמא נתרפא דדוקא בודאי ע"י קוץ הוי לדעתם ספק הרגיל ועוד יותר דאפי' אם הוא ספק דאפשר הסוברים שמא הבריא פירושו שמא נתרפא מטריפין גם בספק ע"י קוץ מחשש שמא נתרפא מ"מ עכ"פ ס"ס גמור הוי דאולי הלכה כהמפרשים שמא ניקב ואם גם הלכה כהמפרשים שמא נתרפא אולי גם הם מודים דבספק ע"י קוץ אין לחוש לשמא נתרפא:

ועוד נלע"ד טעם נכון למנהגינו דכבר העיר הש"ך בס"ק כ"א דאפשר לומר דאין לחוש לשמא נתרפא בושט הפנימי והגאון מו"ה אברהם ברודא זצ"ל בספרו אשל אברהם כתב שהוא מורה ובא דדוקא בושט החיצון שבמקום שאין ידוע אין לו בדיקה חוששין גם במקום ידוע לשמא נתרפא אבל בושט הפנימי אין לחוש לשמא נתרפא ולע"ד הגם שאין ראוי' לסמוך ע"ז בקוץ החוב בפנימי ולא עבר כל הפנימי דהא הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ח"י וכ' כתב דמשמעות סמ"ק ור' ירוחם דאפי' תחוב רק במקצת פנימי חיישינן לנתרפא וכן ראיתי לח"ס שכתב שחלילה להקל בזה מ"מ נלע"ד ברור שכן הוא דעת רש"י ממש"כ בדף מ"ג בד"ה חיישינן והבריא החיצון דמוכח להדיא שדעתו דבפנימי אין לחוש לנתרפא ולע"ד טעם נכון לזה עפמש"כ הר"ן בהמסס דאם עלה בו קרום ניכר היא ולכך ס"ל להמפרשים שמא נתרפא דלנקב לא היינו חוששין דס"ל דבמקום ידוע יש לנקב בדיקה אבל חוששין שבחיצון אין ניכר קרום העולה מחמת מכה וא"כ ני' דבודאי קוץ חוששין למשמעות סמ"ק ור' ירוחם שהביא הש"ך מ"מ בספק דקוץ סומכין על דעת רש"י דשמא נתרפא ל"ש בפנימי. עוד מצאתי בח"ס על חולין שכתב בטעם מנהגינו שהמכה שבא ע"י חכוך שדוחקין המאכל בכח ביד לתוך הושט אין עשוי להתרפאות שהרי בכל יום דוחקין אותה כמה פעמים ואיך תתרפא ואין לחוש לשמא הבריא. וקדמו בסברא זו בשו"ת שבות יעקב ח"ב תשובה כ"ו. אולם צ"ע א"כ גם בקוץ תחוב לא הי' לנו לחוש באוזות המלעיטין אם לא שנאמר שהחשש שנתרפא עוד קודם ההלעטה ומאז תחוב הקוץ וזה דחוק:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה