שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן ב
בדין גרר בעור הצואר
הטו"ז בסי' כ"ג סק"ח כתב שאם יש בעור הצואר של עוף גרר יבש וראה בצדו הפנימי ואין שם ריעותא כשר וכתב הפמ"ג דמוכח מזה שאם שלט הגרר מעבר לעבר טריפה אף דהוי ס"ס שמא ע"י חולי ושמא לא ניקב הושט י"ל משום דהוי ספק בשחיטה. והגם שהטו"ז בסי' מ"ט מטריף בנקב בקרקבן ספק מחמת קוץ מכח הא דרמ"א מטריף בסי' ל"ג ס"ד בנקב ספק מחמת קוץ בושט הפנימי ונקה"כ שם חולק עליו מטעם דשאני ושט דשכיח שניקב גם החיצון ולפי"ז היינו דוקא מבפנים לחוץ שכיח משא"כ מחוץ לפנים אינו שכיח ומותר אבל י"ל דשם הוצרך רק לטעם דשכיח כדי להטריף בתורבץ או למטה ממקום שחיטה אבל בושט דהוי ספק בשחיטה בלא"ה טריפה עכ"ד. והנה תירוצו אינו עולה יפה דכבר ביאר בשו"ת ה"ס חיו"ד תשובה כ"ה דנקב בושט לא מיקרי ספק בשחיטה. אולם גם קושיתו ל"ק דזה שכתב דמחוץ לפנים אין שכיח ומקור דבריו מהכו"פ שכ"כ בסי' ל"ג כתבנו בסי' ה' דלע"ד אין זה מוכרח כלל והטעם דחשיב שכיח בושט הוא משום שעורות הושט דקין הן וכל שניקב האחד שכיח שניקב גם השני וא"כ אין חילוק בזה בין פנימי לחיצון ולפי"ז י"ל דהה"ד כששלט מעבר לעבר בצואר והושט הוא סמוך לו חשיב שכיח שניקב גם הושט ומזה הטעם הטריף הטו"ז בזה:
אך עדיין צריך ביאור דלמה לא יהא מותר עכ"פ בבדיקה דהא במקום ידוע בקיאין אנו בבדיקת ושט כמש"כ בש"ך בסי' ל"ג סק"ז וא"כ יבדוק נגד הגרר ואם ימצא שלם יכשיר ונלע"ד די"ל דלעולם לא מיקרי מקום ידוע רק כשהנקב בושט עצמו אבל כל שהנקב באבר אחד א"א לצמצם ממש מכוון המקום שכנגדו ולכך לא חשוב מקום ידוע. אולם יקשה ע"ז דא"כ למה הוצרך הש"ך בסי' ל"ג ס"ק כ"א לחלק אליבי' דיש מכשירין בין כשהקוץ תחוב עדיין ובין שאינו תחוב הו"ל לחלק בין שהנקב באותו אבר ובין שהנקב באבר אחר דהא בסוף סי' כ"ג ובס"ח שם הוי הריעותא בהצואר ובסי' ל"ד הוי הריעותא בגרגרת ונראה שהש"ך לא נחית לחלק בזה מי' להש"ך שם בלא"ה א"ש דהא כיון שאין הקוץ תחוב רק גרר אין אנו בקיאין בבדיקה: