שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן א
בדין שוחט שהוציא טריפה מתחת ידו
שוחט שנתן מידו עוף בתורת שחוט ונמצא שלא נשחט הסימן כהוגן והתנצלו בעדו שהיה משגה העלה בשו"ת פרשת מרדכי תשובה א' לפסול השוחט ולהטריף למפרע הכלים והשומן משחיטתו והגם שמהרי"ל סי' צ"ז והובא בש"ך סי' קי"ט ס"ק ל"ג צידד בזכות שוחט שהעלים עין מיתרת או מסרכא וכן היש"ש בפרק ג"ה סי' י"ז ה"ט שלא נחשדו ישראל לעבור להכעיס אלא ודאי משגה ההוא וגם המשגה אפשר שהי' עיניו משוטטות בכל הריאה ונשמט ממנו מקום מועט אבל בנ"ד שהשוחט מחוייב לבדוק בסימנין אם שחט רובו ואם לא בדק הר"ז נבילה א"כ ממ"נ אם בדק שוחט זה איך אפשר שטעה על סימנין בלתי שחוטין להחזיקן בשחוטין ואם לח בדק בסימנין א"כ הוא פושע וחוטא ושחיטתו נבילה א"כ בזה אין לתלות בשום משגה שבעולם אלא שהוא קל ונמהר בדעתו וסמך את עצמו ארגילות שחיטתו מבלי לבדוק בסימנין ובזה גופא הוא מזיד פושע וחוטא ויש להטריף כל הכלים למפרע וגם אם יתרץ עצמו שהי' עכשיו משגה הרי הוא בעצמו אין יכיל לידע כמה פעמים הגיע לידו משגה זו אחרי דכמו שלא בדק עכשיו כן לא בדק כמה פעמים עכ"ד. ולענ"ד תמוהא דלמה לא נוכל לתלות בשגיאה שמחמת טרדא דשכחה אירע שלא בדק או לא בדק כראוי' ומנין לנו להחזיק ריעותא שסמך עצמו ארגילות שחיטתו שלא לבדוק מה שהוא דין מפורש שהוא נבילה אם לא בדק ומהיכי תיתי לומר שודאי עשה כן כמה פעמים ומפורש יוצא כן מדעת כל הגדולים בשו"ת מהר"ם מינץ הישן תשובה כ"ה במעשה שהגרים השוחט ולא בדק כראוי' בסימנין לאחר שחיטה וכן במעשה ששחט השוחט כבש והי' הושט שלם ובכ"ז דנו אותו לשוגג ולא העבירו אותו רק לזמן ומהכלים והשומן לא דברו כלל. ובשו"ת עטרת חכמים נשאל ג"כ על נידון הפרשת מרדכי ואם כי לא עצר כח להורות נגד הפרשת מרדכי שהיה הגאון רב דמדינה מ"מ הקיל הרבה שלא לחוש למפרע בבהמות וגם באתות פטומות וגם נראה מלשונו שכתב אף אם אין דן דינו למזור לתלות קלקולו בפשיעה מתוך טורד רק למזיד ופושע יחשב עכ"ז עכ"פ אינו אלא כחשוד לתיאבון מדכתב אף אם אין דן דינו למזור נראה שהי' דעתו לתלות בפשיעה מכח טרדא לולא פסק הגאון פרשת מרדכי. ובשו"ת אמרי אש תשובה ב' הביא שהגאון מסיגונו עשה מעשה בשוחט שהוציא נבילה מתחת ידו ששחט ולא בדק בסימנין ואכלו מן הכבד ואח"כ נמצא הושט שלם והורה שלא ישחוט זמן מה ויבא על הנסיון להראות סכינו לפניו ורק לאחר שבאו עדים והעידו שרגיל בכך העביר את השוחט ואסר הכלים למפרע ועד אחרון מרן מהר"ם שיק זצ"ל בתשו' כ"ד בשוחט ששחט עוף והניח אותו בחזקת שנשחט יפה ונמצא שלא הי' הסימנין שחוטין כלל אלא בשר המפרקת ואמר השוחט אמתלא מחמת שהי' יום ע"ש ונחוץ לדרכו לחזור הפרשה לזאת שכח לבדוק הסימנין דן שם רבינו מחמת שהי' חימוד ממון אבל מזה שנחוש עי"ז שרגיל שלא לבדוק בסימנין ושנחוש שכבר כמה פעמים בדק לא חשש כלל עיי"ש וכן ראיתי בשו"ת בית בית אפרים בסוף תשובה ה' שכתב שכל שאפשר לתלות שנעשה בשוגג שלא בדק כראוי' אין לאסור למפרע והביא שכן פסק בשו"ת פנ"י:
ב) וגם אם ברור שהי' מזיד כבר הביא בבד"ה בסי' קי"ט בשם ארחות חיים שאין להחזיק ריעותא למפרע שהי' לו חזקת כשרות והביא שכן מפורש בתוספתא בכורות בפ"ג והגם דבשמלה חדשה סי' ב' ס"ק ל"ג כתב דזה דוקא בדבר שאין לו חזקת איסור או דתנא בא"י קאי דשם אלים חזקת כשרות או דאתיא כר"ש ואין הלכה כמותו מפורש דלא כדבריו בס' האשכול להרב אב"ד בהל' שחיטה סי' ג' שלמד מתוספתא זו לשוחט דאשתמד דלא אמרינן מאי דשחיט מקמי הכי הוי שחיטת מומר ונבילה אלא אמרינן השתא הוא דיצרא אלבשי' ונעשה מומר. וכתב השמ"ח שהעיקר כהב"ח וטו"ז בסי' קי"ט דכל היכי דנעשה חשוד יש לחוש למפרע ואע"ג דהביא מהרש"ל פג"ה סי' י"ז תשובה אחת דמשמע שם להקל הדברים סתומים ולא איתפרש טעמו ולא דחינן כל הא דלעיל באיסורא דאורייתא מקמי הא ולע"ד תמוהא דהא הב"ח עצמו כתב בתשו' גאוני בתראי תשובה י"ד שאינו אלא מדרבנן דמה"ת לא מחזיקינן ריעותא למפרע. וגם התשובה שביש"ש מפורש היטב מפי הגדולים שבשו"ת מהר"מ מינץ שדעת כולם שאין מחזיקין ריעותא למפרע וכן פסק הש"ך והפ"ח וכן נוטה דעת הגאון בשו"ת עבודת הגרשוני תשובה ט"ו וכן העלה בשב שמעתתא שמעתתא ג' פ"ד והביא ראי' ברורה מעדים זוממים שמה שהעידו קודם לזה מוציאין ממון עפ"י עדותם ולא נפסלו אלא משעה שהעידו שקר וכתב סברא נפלאה דדוקא במעשה אחת שהספק אימתי נעשה כגון במקוה שהספק מתי נחסרה וכן בסכין מתי נעשה הפגימה חוששין למפרע אבל שנימא כיון שעשה עתה עבירה אולי עשה גם קודם לזה מוקמינן אחזקת כשרות ועתה איתרעי ומרן מהר"ם שיק זצ"ל קלס דבריו וכתב שנ"ל עיקר כדעת המתירין ובכ"ז באיסור תורה יש להחמיר וכבר כתבתי שהב"ח עצמו כתב שאין בזה רק חומרא דרבנן. אולם לא ראה שבשו"ת בית אפרים תשובה ה' פקפק על ראיית הש"ש וחילק דשאני עדים דחשוב כאלו מבררים הענין בפנינו וכך גזרה תורה עפ"י שנים עדים ואין זה בכלל התנגדות לחזקה ולא ראה שבשו"ת עבודת הגרשוני תשובה נ"ד כתב כהש"ש מכח אותו ראי' מעדים פסולים וראיתי בס' יד יהוד' סי' ב' סק"ה כתב ג"כ כש"ש מכח הא דמבואר בחו"מ סי' ל"ד דאם גנב או גזל לא נעשה חשוד אלא מעת ההיא ומוציאן ממון בעדותו דהוא יותר מחזקת איסור דבהמה והוסיף עוד דגם הרשב"א בתשובה תרי"ט שאסר הכלים למפרע כוונתו רק מעת שנעשה חשוד אבל קודם שנתחדש החשד גם הוא מודה שאין לאסור הכלים ולע"ד זה דחוק דמדכתב וז"ל אמרת עוד שנסתפקת אם הכלים מותרים מחמת שיצא שמעון חשוד מפני בדיקה זו שהזכרנו דמשמעות לשונו דגם אם לא הי' בו חשד רק מחמת בדיקה זו ג"כ הי' חושש על הכלים ואולי כוונתו שזה יצטרף עם מעשים אחרים שזכר אח"כ רק הזכיר חשד בדיקה זו דאל"כ לא הי' חשש על הכלים שאין אוסרין למפרע אבל כיון שבבדיקה זו נחשד לכך אוסרין הכלים מאותה שעה ולהלאה:
ג) וכ"ז ביש בו היעוד ממון אבל בשוחט לאחרים ואין בו חימוד ממון כתב הב"ח עצמו בסי' קי"ט שאין לאסור למפרע ובתשו' גאוני בתראי תשובה י"ד הוכיח כן מהריב"ש וכן הסכימו לזה בשו"ת צמח צדק ת' ע"ג ובשו"ת עה"ג תשוב' כ"ד. וראיתי בס' דרכי תשובה סי' א' סקפ"ז הביא העה"ג וסיים בשמו אבל לענין להכשיר גם מה שבדק לאחר שאיתרע חזקתו אין לחלק עכ"ל משמעות לשונו מדכתב תיבת גם דלאחר שאיתרע חזקתו אפי' בבדק כאחרים שאין בו חימוד ממון יש להחמיר ולע"ד תמוהא דהא בתחלת התשובה כתב מפורש שאין להטריף העגלים האתרים אעפ"י שבדקן לאחר שאיתרע חזקתו ועכ"ח צ"ל דאדרבה אם בדק לאחר שאיתרע חזקתו אפי' ביש בו חימוד ממון אין להטריף וכן מצאתי בשו"ת עטרת חכמים סי' א' שכתב על נידון הפרשת מרדכי דגם אם אוסרין למפרע מ"מ אין לחוש על מה ששחט אח"כ כי אף אם נחליט את השוחט לפושע במזיד אין לדונו כמו חשוד להאכיל נבילות במזיד די"ל שקלותו לא הי' רק לעבור על חיוב בדיקה של הסימנים לאחר שחיטה כי סמך על שהוא אומן מובהק ורגיל בשחיטה אף בלא ראות הסימנים שבודאי שחנו רוב הסימנים ודעת לנבון נקל שמעת שיצאה המכשלה הזאת מתחת ידו וראה בעיניו כמה גדולים דברי חכז"ל מה"ת לא הי' לו להיות נזהר מאז ולהלאה לבדוק תמיד אחר שחיטה כי אינו חשוד להאכיל נבילות: