אור ברסלב
שאול שאל הקדמה

שאול שאל· רבי שאול בראך

הקדמה

ישמח אבי הבן דורש ומוצא בתיבות החכמה יפיק נחלי שמן ששון אור מאיר מבהיק המבהיק לכל באי שערו ועאכו"כ אבינו שבשמים שאמרו חכז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה וקב"ה חדי בפלפולי וכתיב ואהי' שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת וצ"ב אומרו יום יום והנה דרשו חכז"ל שאלפים שנה קודם שנברא העולם היתה שעשועי הבורא ב"ה אבל בכ"ז צ"ב למה חלק הכתוב לומר יום יום ולא אמר יומים וגם צ"ב מאי בא לרבות באמרו בכל עת ונלע"ד שכולל הכתוב גם ימי ענינו וגלותינו שנפזרנו בכל ארבע פינות העולם לשבי ולבזה ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו וכתיב בכל צרותם לו צר ובמסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודרשו חכז"ל מפני גאוותן של ישראל שניטלת מהם ואין לנו שיור כי אם התורה הזאת ועל עת צר זה אמר שגם אז משחקת לפניו ולזה א"ש אמרו יום יום שנודע מזוה"ק שלא נגזרה הגזירה רק על אלף שנה דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה ויומו של הקב"ה אלף שנה ורק אם לא יחזרו בתשובה אז ישארו עוד בגלות באלף השני וכבר אמרו חז"ל העוסק בתורה לשמה משמח את המקום ובדורינו שהושפל כבוד התורה אין לקוות הנאת עוה"ז עבור לימוד תורה וכל מי שאינו מוכן לקיים אדם כי ימות באוהל שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' ויפה פרשו בזוה"ק שהכוונה שצריך לקבל על עצמו לסבול עבורה עניות כל ימי חייו ועני חשוב כמת ודאי לא יבחר ללמוד תורה ונקל יותר ללמוד לשמה לעשות רצון קונו מבימי קדם שהי' מרבדין ומכשאין לגדולי תורה:

והנה הגאון הקדוש מו"ה חיים וויטאל זי"ע כתב בהקדמה בספרו עץ החיים שאם יאמרו חכמי דורינו שלומדים תורה לשמה התנא הגדול ר"מ מכחישם שאמר כל העוסק בתורה לשמה זיכה וכו' ואם אין זוכה לזה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיסותו ולע"ד ודאי ימצאו בכל דור ודור עוסקי בתורה לשמה דהא אמר אביי בסוכה דף מ"ה לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום והנה יש לדקדק לענין מאי אמר זוכה לדברים הרבה הלא מונה והולך כל המעלות שזוכה להן וגם אומרו ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו הוא מוקשה דהול"ל וכל העולם כדאי הוא לו ומאי זה שאמר ולא עוד ונלע"ד עפ"י המבואר במס' סנהדרין דף י"א פעם אחת הי' מסובין בעליית בית גורי' ביריחו וכתבה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי' שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך הרי דגם אם הוא ראוי' אינו זוכה למדריגה שראוי' לה אם אין דורו זכאי ולפי"ז ר"מ הקדים שלא יקשה על דבריו אם לא ימצא איש שיזכה לכל המעלות שמנה והאיך אפשר הלא אין דור חסר ל"ו צדיקים גמורים לזה אמר שבכל אופן יזכה להרבה דברים מאותן מעלות שמונה והולך ולא עוד שאם כל העולם כולו כדאי הוא לו אז זוכה לכל הדברים שמונה והולך. ואקיד על אפי לשבח יוצרי ולתת הודאה על אשר שם חלקי מיושבי בית המדרש וברוב רחמיו וחסדיו זיכני להבין כטפח מן הים הגדול ולהדפיס מחידושים שנתחדשו לי וזה ספר שלישי אשר אני מדפיס כעת ולאה אמינו אמרה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים אהודנו ברוב עם על העבר ואתחנן על העתיד יזכני ללמוד תורה לשמה ולא תמוש התורה מפי ומפי זרעי תרע זרעי עד עולם:

ובמה אקדם ד' אם בכוחי החלוש לא אוכל לשלם תודות אחת מי אלף אשר גמל עלי מימי נעורי עד היום ואבי היקר תנצבה"ח עזבני בהיותי כבר תמניסר ואבי היתומים ריחם עלי בחוט של חסד להרבות גבולי בתלמידים הגונים וזה כל חיותנו בדור האחרון וכבר קונן הנביא הי' שרי' בגוים אין תורה ואמרו חכז"ל בחגיגה דף ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה וקונן הפייטן כפלה נזרה מיום שחרב ביתה ודרשו חכז"ל לא מעבר לים הוא שאין התורה מצוי' בתגרנין ההולכין מעבר לים ובגולה שעול הפרנסה ירבד ועמוקים תוה"ק מבקשת מהלומד דיעה כלולה ומנוחת הנפש וקצת הצלה הי' בכל הדורות שבכל עיר ועיר החזיקו איש אחד שלא יהי' עליו שום עול רק עול התורה למען לא ישכח תורה מפי ישראל ולהורות להם הדרך אשר ילכו והמעשה אשר יעשון וכה עשו אבותינו במצרים שכל אחד קיבל על עצמו לעשות מספר לבנים יותר מהחוק המוטל עליו למען ישבו חכמים באוהלה של תורה והחזיקו ישיבה במצרים אולם בדור האחרון נתקיים בעוה"ר ותרד פלאים ונתחדש שמבקשים רבנים מחוכמים בחכמות חיצוניות אשר שננו לשונם בחרב חדה ואומרים שפתינו אתנו מי אדון לנו והמן עם ערב להם בחשבם שעי"ז יתרמו לאוה"ע וימצאו חן בעיני השרים והגאון רבן של ישראל בעל ח"ס כתב בספרו תורת משה פ' דברים בתחלת דרוש לז' אב שזה שאמר משה ואני ערל שפתים כוונתו שלא הי' יכול להסביר הדברים בלשון מצרים כמדבר לפני המלך כי כבר מילדותו ברח ממצרים וזה שבעים שנה לא הי' רגיל על לשונו לדבר לפני מלכים והקב"ה השיב אנכי אהי' עם פיך וזו למוסר כל שאינו איש דברים לדבר בלשונותם לגויהם לו ראי' לדבר אלה הדברים לכל ישראל ואם יצטרך לדבר לפני מלך ושרים אז יהי' ד' עמו והורתיך אשר תדבר אך מי שהוא איש דברים פירוש שלמד והרגיל עצמו להיות איש דברים לפני פרעה וכיוצא בו אותו לא תיכון לשונו לדבר אלה הדברים אל כל ישראל להורות לעם ד' דרכי ד' ובפ' נשא עה"פ כה תברכו בלשה"ק כתב שאם ידרוש הדורש בלשון עם זר וילביש דברי התורה במלבוש שק ואפר אפי' יהי' דברים טובים ונאמרים לשם שמים מ"מ התורה שהוא חגורת שק אינו נכנסת בלב השומעים והיינו דכתיב תורה יבקשו מפי' כי מלאך ד' צבאות הוא שאינם מכירים בלשון ארמי אז יבקשו תורה מפיו ובעוה"ר לא שמעו לקולו והכניסו צלם בהיכל למצא חן בעיני ההמון ונעשה מבית הכנסת טהעאטער ופארלאמענט שכל מי שיודע לדבר צחות בלשון האומות הוא הגבר הוקם על ועי"ז זקנים משער שבתו אותן אשר מלאו כריסן בש"ס ופוסקים ואשר הקדישו כל כוחותיהם מיר נעוריהם לתורה נחשבו לכבלי חרס ואין מתקבלים לרבנים רק בני אדם אשר התגולל בצואת הפרנדינטונן מהרשעים והמינים היותר מפורסמים וממילא הבחורים מנגינתם לא נשמע עוד הניגון המיוחד ללמוד תורה מאחר שרואין שבין הבחורים הלומדים בישיבה רק אותן נעשו רבנים אשר לא עמלו בתוה"ק ובילו שנותיהם בילדי נכרים גם הם משליכים לימוד תוה"ק ומתאספין לדרוש בלשון לאומים ומעוררים קריטיקער אצל דרשותיהם כמו שיש ועאטער קריטיקער וסופר לי פעם אחת שמצא הקריטיקער מום בהדרשה שהי' בו הרבה דברי תורה כי עיקר הגבורה שלא יצטרך לחדש שום דבר בתורה ויהי' בכוחו בהרבות דברים ביפיו המליצה. וזה גרם ששבת מבתי בני ישראל לשון וכתב יהודית שהי' מצוינין בהם מאז הי' לגוי ומי שאינו מוכה בסנורים בעיניו יראה שבכל העולם אין שיור לידעת תוה"ק רק באותן מקומות אשר היהודים מדברים בלשון מיוחד ליהודים. והצבועים בדור האחרון תמיד מענה בפיהם שרק אם מדברים בלשה"ק מקיימים המצווה עליהם להיות מצויינין אבל לשון יהדות המורגל אצלינו קרוב לאלפים שנה הוא רק לשון אשכנז מקולקל שלא ידעו אבותיהם לדבר כהוגן ומאחר שהם כבר חכמים מאבותיהם למה ידברו בלשון מקולקל אם יודעים לדבר מתוקן כהלכתו ושקר בפיהם ושם רע הוציאו על אבותיהם ורק בכוונה שינו הלשון שיהי' ניכר בדבר איש ישראל לחבירו שהוא ישראל וזה עיקר התכלית להיות מצויינין ונודע בגוים זרעם והמבין ימצא שנארג לשון יהדות המורגל מדברי חכז"ל ולא נמצא דוגמתו בשום לשון אחר וראה בעיניך שכל ישראל קורין לביהכ"נ שול והשמעת מימיך שאוה"ע יקראו כן בתי תפלתם והנסיון מורה שילדים אשר אין רגילים לדבר בלשון יהדות כמה יקשה עליהם ללמוד תורה ומה יאמרו אלו הצבועים לכתב יהדות הנהוג בינינו וכי הי' זה כתב יהדות מעולם וכמה מדינות גדולות אשר עד היום אין מכירין כתב זה ואין מנוס רק שראו אבותינו שקשה על המון עם לכתוב אשורית ובכ"ז רצו להיות מצויינין כדרש חכז"ל עם לא הי' שאין להם כתב ולשון ע"כ הנהיגו כתב הנהוג המיוחד ליהודים וזה הטעם גם בלשון שבחנו שקשה להמון להרגילם לדבר לשה"ק הנהיגו לשון הנהוג להיות מצויינין וכל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ד' וע"כ הגם שבני ישראל הם נאמנים תמיד למלכם ולמדינתם ומאחר שבדור האחרון מצאו שרי המדינה שנחוץ לטובת המדינה שיכיר וידבר כל איש בשפת המדינה אף הם התחזקו לסייע שיתפרסם לשון המדינה ובכל בתי ספר שלהם לומדים כל הענינים בשפת המדינה ובכל עסקם ומשאם ומתנם הם משתמשים בלשון המדינה ובכל עת שאויבי מדינתינו זורקים חצים נגד אחדות המדינה נמצאו בני ישראל היותר נאמנים לעמוד בכל מאודם ונפשם לטובת המדינה ושכל איש הדר במדינה יכיר ויוקיר לשון המדינה ושיהי' כל עניני המלכות מראש ועד סוף נחתכים בלשון המדינה וכמה פעמים סובלים רדיפות גדולות עבור זה וכמו שנאמנים לד' לשמור כל מצותיו שומרים באמונה מצות דרשו את שלו' העיר בכ"ז מוסרים נפשם שידעו בניהם לדבר לשון יהדות המורגל ואיש וביתו ואיש לחבירו מדברים יהודית ומעולם לא נשמע שיהי' לשרי המדינה הקפדה אם ילמד איש את בנו לשון צרפית או לשון אטליא ולמה יקפידו אם ילמדו בניהם לדבר גם יהודית ומה גם ששרי חסד הם ובכל ענין אמונה חופשה ניתן לכל העם באין מפריע ישלם ד' פעלם הטוב וא"כ אם לא יתביישו לומר להם האמת שממצות תוה"ק להיות מצויינין בלשון ודאי לא ירע בעיניהם ועיין ברבינו בחיי ר"פ מטות מה שהאריך בביאור הכתוב ירא את ד' בני ומלך ועם שונים אל תתערב ועה"פ אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלקים וכן יודעים שרי האומות שכל שמחזיק יותר באמונת אבותיו הוא גם נאמן יותר למדינתו וראה בכל העולם אם נמצא אצל היראים באמת אנארכיסטען או סאציאליסטען וכמה צרות ברורות באו על עם ד' ע"י הרשעים פורקי עול מצות תוה"ק ונוטלים חלק בראש להיות מהמורדים ובאמת מעת שפרקו עול תורה ודחקו עצמן להתרמות לאוה"ע וכל בתי הגימנאזיען והאקאדעמיען מלאים מבני ישראל רבתה הקנאה ורודפין כלל ישראל בכל מיני רדיפות ולוקחים אוכל מפיהם עד שנתקיים בעוה"ר דל ישראל מאוד מה שלא נשמע מקדם בעת שלא הי' עדיין בין ישראל אנגעארדנעטע אינשינירע אדוואקאטען ובשביל איזה מומרים ומחללי שבת שיהי' להם כבוד מדומה ופרנסה בריווח למלאות תאוות נפשם רודפים כלל ישראל ובזמן האחרון ראו שלשוא פרקו מעליהם כל דת יהדות לא הועיל להם גם אם הפרו דת התחברו מקצות הארץ שהם בכחם ובזרוע עתם יצילו בנ' ישראל מעול הגלות והבטיחו שהם ישתדלו למצא מדינה שבה ישקוטו בני ישראל מעול הגלות וקצת מהם שמו עיניהם על ארץ הקדושה והם לא ימתינו על ביאת הגואל ובכח ממונם תכלם ירשו ארץ ובחרו לשלוח לארץ הקדושה כל פסילה שנמצאו בעולם מבני ישראל ותחת אשר מימות עולם לא נסע לארץ הקדושה רק מי שרצה לעבוד את השם כעת המינים היותר מפורסמים נוסעים שמה ומחללים שם ד' ותורתו לא נשמע בין האומות מינות כזה ומעמידים שמה שולען שונים וילדיהם מגדלים לפורקי עול תורה ושולחים אותן לצרפת וענגלאנד ודייטשלאנד ואמעריקא והלואי הי' היראים שבמדינתינו אשר חיבת אה"ק בערה בקרבם וזה גרם להם לטעות אחרי הרשעים ולהחזיקם נוסעים לאה"ק והי' רואים בעיניהם כי לא הי' עוד כחורבן זה מימי חורבן בית תפארתנו והגם לכבוש את המלכה עמי בבית איני מסופק שהי' עוזבים מיד חברת הרשעים. וכמה נפלנו שרצו לעשות טהעאטער בלשה"ק בירושלים ת"ו ובאמת מעת שהתחילו בזה נתוספו צרות צרורות על כל ישראל בעולם כי נתוסף חרון אף ד' שגם בביתו ובהיכלו בניו מורדים בו והחיוב כפול ומשולש בדורינו להחזיק ביד אותן היושבים עה"ת והעבודה בעיר קדשינו לשלא יעלה ביד הרשעים להשבית הורה ומצות מעיר קדשינו:

וראה מש"כ הגאון מו"ה יונתן זצ"ל בספרו אהבת יונתן פ' ואתחנן עה"פ השבעתי אתכם דכנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה נגד קיבוץ ישראלי באם שהכל נועדו יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים אפ"ה צוחה שחלילה שתלך שמה כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו ואחרון קשה מן הראשונים עכ"ד שהם כדמות נבואה למי שרואה המעמד היום ומה יאמר עוד אם שולחים שמה מחללי שבתות ומומרים. ואין שום מבא שיסכימו האומות לזה. והישרים שבהם כבר הודו שחפשי בכל העולם ולא מצאו פסיעה שיהי' מנוח לכף רגל ישראל ושומר נפשו ירחק מהם וכל המסייע להם בפרוטה מסייע לידי עוברי עבירה. והמבין מעמד התורה במדינתינו יבין שטוב יותר אם לא הי' מקבלים רבנים כלל כי אצל האומות א"א להולד הילד בלי כומר וכן לישא אשה וכן למות נצרך הכומר אבל לנו בנ"י אין צורך לכל זה ואם לשמוע דרשות של דופי שלהם הלא בזול יותר לילך לטהעאטער ושם ישמע דרשות נאות יותר מכל דרשות המטיפים. אבל חיוב גדול בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם להחזיק איש אחד שיפרקו ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ויהי' כל עסקו בתורה ונודע כמה נתמעטו הלבבות ואיך יקשה בדורינו לברר הלכה לאמתתה גם לאיש אשר לא פנה אל רהבים והתמיד בתורה כל ימיו ועאכו"כ אם נצרך לבלות זמנו בהבלים ובמקום שאי אפשר לעשות כן להחזיקו מקופת הקהל מחמת מחרחרי ריב ואוהבי חדשות יחזיקו יחידים איש את רעהו לתמוך ידי עוסק בתורה ואותן אשר יראת השם חתולתם ברצון נפשם מסתפקים במועט בלחם צר ומוותרים על כל הנאות עוה"ז למען לא יתבטלו מלימוד תורה ונותן התורה ישפיע להם שפע ובעיניהם יראו כי אם אין תורה אין קמח ובזכות התחזקם לקיים את דברי התורה הזאת יושפע להם כדוגמת המן שנפל לעוסקי תורה במדבר. ולמען ידעו דור אחרון החרדים על דבר השם להציל נפשות זרעם אחריהם העתקתי פסק ביד נגד ראבינער סעמינאר מספרו של קדוש מרן בעל חתן זצ"ל ולמבינים בכלל זה גם הישיבות אשר עושים הטפל עיקר יוכל מגמתם לגדל רבנים מומחים בחכמות חיצוניות כי לאו שמא גרים רק שורש פרה ראש ולענה בדרך המקולקל לערב קודש בחול עם מינות ואפקורסים. ופסק ב"ד מספר מעשה אבות נדפס בירושלים ת"ו שנת אסת"ר לפ"ק בענין התדמות לאוה"ע ובאותו ענין מכתב מהגאון הקדוש המפורסם בכל העולם מו"ה מנחם מענדל זי"ע מרימאנאוו העתקתיו מספר פרי הארץ ח"ג נדפס בירושלים שנתרס"ה לפ"ק (והנם נמצאים בסוף הס')

הנה קראתי שם הספר ישאול שאל על שם הכתוב שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו ככתוב בס' שם הגדולים מערכת ספרים אות ז' סי' כ"ו שראוי' להזכיר שמו על ספרו וגם מטעם לעורר לב הקורא בספרי שלא יסמוך עלי והשם יעיד שאין בו רק שאלות לעורר לב המעיין ולא תשובות כי מלבד מך ערכי וחולשת כוחי בתוה"ק הרחבה מני ים עוד נוסף כי לא הי' פנאי לעבור על הענינים קודם נתינתו הספר לבית הדפוס כי לא עלה על דעתי להדפיס ספר זה ופתאום בא אלי ידידי רחים ומוקיר רבנן ירא חטא ר' אלכסנדר נ"י עארנפעלד שם אביו ר' לוי זצ"ל ושם אמו לאה ע"ה וביקש מעמדי להדפיס ספר ורצונו לסייע להוצאות הדפוס ושאלתיו מה ראה על ככה והשיב שלמד בימים אלו שבזה"ז מצוה להדפיס ספר עוד יותר מלכתוב ס"ת ולא שקט האיש עד כלותו הדבר ומסרתי לבית הדפוס כמו שהי' כתוב אצלי מעת לימודי ועי"ז לא הי' כתובים כסדר וזה גרם שטעה המדפיס להקדים המאוחר ולאחר המוקדם ולהיות שאני מציין בתוך הספר ממקום למקום וע"י טעות המדפיס לא ימצא הקורא הדבר במקומו לכן הנני לציין כאן השינויים בהסימנים בדפוס ממה שהי' מסימנים בכ"י:

זה שהי' רשום בכ"י לסי' קי"ג הוא בדפוס סי' ק"כ " קי"ד " קי"ט " קט"ו " קי"ג " קט"ז " קי"ד " קי"ז " קט"ו " קי"ח " קט"ז " קי"ט " קכ"א " ק"כ " קכ"ב " קכ"א " קכ"ג " קכ"ב " קכ"ד " קכ"ג " קכ"ה " קכ"ד " קכ"ו " קכ"ה " קכ"ז " קכ"ו " קכ"ח " קכ"ז " קכ"ט בכ"י קכ"ח הוא בדפוס ק"ל " קכ"ט " קל"א " קל"ב " קי"ז " קל"ג " קי"ח

השינויים בדפין תחת דף ס"ו נדפס ס' " ע"א " ע"ה " ע"ב " ע"ו " ע"ג " ע"ז " ע"ד " ע"ח " ע"ה " ע"ז " ע"ו " ע"ח

והנה כבוד הנגיד הנזכר ביקש מעמדי שלא להזכיר שמו ולא הסכמתי לזה ובדין הוא שיטול שכרו שיזכור שמו הטוב באוהלי יעקב ומיגו דזכי לנפשי' זוכה גם לזוגתו הצנועה מרת גיטל תחי' בת הרבני המופלג בתורה ובמעשים טובים כמו"ה יוסף זצ"ל וואזנער ופרי מעלליהם יאכלו ויזכו לראות בהרמת קרן ישראל והתורה ולעבוד את השם בירושלים עיר הקודש ת"ו עד עולם:

והנני לזכור לטובה בכלל כל בני ק"ק מאגענדארף יע"א שישבתי בתוכם לערך ח"י שנה ולהם חלק ונחלה בכל הספרים אשר הדפסתי וגם מהספרים אשר עוד תחת ידי כי רובי תורתי חדשתי במשך שנים אלו ישלם ד' פעלם ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה מתוך נחת. ועתה באתי לדרוש בכבוד אכסניא אנשי קה"י בקראלי אשר אני יושב בקרבם כעת אוהבי תורה מחזיקים בכל כוחם בחורים עניים הלומדים פה אשריהם מה טוב' חלקם להיות מתמכי אורייתא הני ברכי רבנן דשלהי אשר הוזהרנו עליהם שמהם תצא תורה ותפלתי שגורה שיקויים בהם הבטחת הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר יזכו לגדל בניהם לתורה ויראו נחת אצל כל יוצאי חלציהם עד ביאת הגואל ב"ב:

ולקיים אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי אזכיר דבר אחד מהדברים שדרשתי בתוככי ירושלים עיר קדשינו ת"ו בקהלת ד' ח' יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לבל עמלו גם עינו לא תשבע עושר גם זה הבל וביאורו מוקשה מאוד ונלע"ד דבזוה"ק פ' תרומה כתב דכמו שיחוד עליון משמע ישראל יש בו שש תיבות כן גם יחוד תחתון בשכמל"ו הוא משש תיבות ואי תימא למה לא כתיב גם ביחוד תחתון אחד וע"ד הוא אח"ד בחילופי אתווין וכ' רמ"ז הובא בס' ק"י פ' וילך הוא"ו מתחלף באלף בחילוף אהו"י והע' בה' באותיות אחה"ע והוסיף ובגין דלא ישלוט עין הרע אנן מחלפי אתווין וכו' ובזימנא דאתי דיתעבר ע"ה מעלמא ולא תשלוט כדין יתקרי אחד באיתגלי עכדה"ק היוצא מזה שהי' ראוי' להיות גם ביחוד תחתון אחד וכן יהי' לעתיד ד' אחד ושמו אחד רק עתה נחסרו אותיות א"ח והוחלפו תחתיהן אותיות ו"ע ולפי"ז י"ל הכוונה יש אחד ואין שני שרק ביחוד עליון נאמר אחד ולא ביחוד תחתון והטעם שנתקיים בעוה"ר בני יצאוני ואינם שבזמן שישראל בארץ ישראל נקראין בנים ועי"ז שבן אין לו גם אותיות א"ח אין לו עד ישיבו בנים לגבולם אז יהי' אחד באיתגלי ויש צער כביכול מזה וזו ואין קץ לכל עמלו והגם שיש גם עתה אחד בחילופי אתווין מ"מ כיון שאינו כראה והוא באתכסיא אינו משביע ע"ד שאמרו חכז"ל סומא אוכל ואינו שובע וז"ש וגם עינו לא תשבע עושר ויומתק כי נמסר עינו מלא יו"ד ויש בו אותיות עי"ן ו' שהגם שיש גם עתה ע"ו תחת א"ח אינו משביע ונרמז גם טעם הזוה"ק שהוא משום ע"ה ולכך אמר ועינו לא תשבע וסיים גם זה הבל שכ"ז גרמו עונות כדרש חכז"ל עה"פ במאזנים לעלות המה מהבל יחד שבחדש תשרי שמזלו מאזנים מתכפרים הבלים שעושים כל השנה. ועוד מצאתי בזה ענין נפלא דנודע מספה"ק שיחוד עליון הוא בגמטרי' מ"ג פעמים השם שהוא בגמטרי' כ"ו ויחוד תחתון הוא בגימטרי' נ"ב פעמים השם הזה ולפי"ז יאמר יש אחד ואין שני וביאר הכתוב מיד על מה כיוון בסמך לו ג"ם ב"ן שג"ם הוא יחוד עליון וב"ן הוא יחוד תחתון וסיום הכתוב כמו לדרך הראשון וראיתי בילקוט כתב יש אחד זה הקב"ה דכתיב שמע ישראל וכו' ד' אחד ושמחתי ב"ה שמצאתי סעד גדול לפירושי בדברי חכז"ל ויה"ר שיתקיים בימינו והי' ד' אחד ושמו אחד ויהי' הקשר אמיץ בין ישראל לאביהם שבשמים ויתרומם קרן התורה וקרן ישראל במהרה בימינו.

בשלחי ספרי לכבוד הגאון המפורסם רשכבה"ג כקש"ת מו"ה יעקב דוד רידב"ז שליט"א מסרו לבני ישיבתו המפורסמת לשבח הנקראת בשם "ישיבת תורת ארץ ישראל" לעסוק בו ואז אב ובנו ראו את החידוש חד מבני העלי' של הישיבה ה"נ הרב הגדול כש"ת מו"ה נחום נ"י אתרוג ובנו החריף מו"ה דוד נ"י שלחו לי הערות על ספרי:

הרב ר' נחום כתוב על דין המחבר בסי' ק"ח באשה שבדקו אותה רופא או חכמה אם יש לחוש לפה"ק שתהא טמאה נדה וז"ל גם הח"ס העלה שאין לחוש בזה ובתשו' בי"ש ח"ב יור"ד סי' ל"ט החזיק בדעת הח"ס מטעם שכתב הב"י ושאר פו' דאף לבדוק עד מקום שהשמש דש הוא בדיקה קשה וכמעט מהנמנע מכש"כ שא"א להכניס האצבע יותר בעומק עד פה המקור ולכן אם כי לכתחלה ראוי' לחוש לדברי הנוב"י מכח חומר איסור כרת להחמיר באומרים שהאצבע נכנס בעומק הרבה אבל אם אירע שהמורה לא ידע שהמילדת אמרה כך והתירו בדיעבד אין לחוש וממנו יקח בס' אבני צדק שהובא שם דבריו לפסוק כן, ועיין בתשו' שע"ד ח"ב תשובה קמ"ט הביא משם תשובה מאהבה שהביא בשם רבו הנוב"י ז"ל לפקפק על חומרת בעל נ"ש ודעתו דא"א לפה"ק בלא דם הוא רק אם מצאה איזה דבר שיצא לחוץ משא"כ בלא מצאה כלים וכ' שם וז"ל ולפי הנראה דבריו סותרים זא"ז ועכ"פ דעתי שאין להחמיר בזה דאפשר דשאני במקום שהפתיחה באה מסיבה טיבעית מבפנים הגוף שקרוב לודאי שזה הסבה גרמה גם להוציא דם המותרות שהוא עיקר דם נדה ואף שההוצאה ע"י סיבה מ"מ טמאה דהו"ל כעין קפצה וראתה וכדומה משא"כ בסיבה חיצוניות לגמרי מהיכי תיתי להחליט שעי"ז יצא דם טמא בודאי ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ומסיק דבכ"ז אם האשה אומרת שהרגישה פתיחת פה"מ אין להקל אך בסתמא ומכש"כ באומרת בפירוש סלא הרגישה כלל דבודאי נאמנת בזה וכו' ולפי"ז בכה"ג אין לחוש כל שחזקת טהרה מסייעת' עיי"ש ושמעתי ממו"ר הגאון האמיתי הרידב"ז שליט"א שיש להביא ראי' לדין זה מגמרא יבמות דף נ"ד אלא אתיא מאשת אח וגו' מה לאשת אח שכן בידו לרבות וגו' אלא תיתי מנדה ואשת אח דמאי פרכת א"כ מזבח מזה דא"א לומר שע"י סיבה חיצונית תהי' בידה להיות טמאה נדה דא"כ נדה נמי הרי בידה לרבות ואף שיש לפקפק בראי' זו דנוכל לומר דכונת הגמרא דבאשת אח בידו לרבות האיסור עצמו משא"כ באיסור נדה אין בידה לרבות האיסור דמה שתגרום שעי"ז תראה הוה כמו קפצה וראתה או אכלה פלפלין אבל האיסור הוא הראי' ורק היא גרמה ראייתה מ"מ סמך גדול להתיר ועיין בתשו' הרי בשמים סי' נ"ג שהעיר מב"ק דף י"א דהיכי מוכיח דהא דחוששת מראשון הוא מטעם דאין מקצת שליא בלא ולד הרי בל"ז טמאה משום דא"א לפה"ק בלא דם אע"כ כיון דלא יצאה כולה אין עדיין עלי' דין פה"ק שנימא דא"א בלא דם עיי"ש ועיין בהגהת פורת יוסף שמיישב זה ואין שום הוכחה מזה:

וכמו"ה דוד נ"י העיר לסי' ס"ו דהרמב"ם בפי' המשנה דירך שנתבשלו וכו' ס"ל דגיד ובשר הוי מבא"מ ופי' דנ"ט דרישא דוקא שטעמו קפילא ושמנו ובשר הוי מב"מ ובראש יוסף דף צ"ו ב' האריך בביאורו והביא שם דברי הפ"ח וכו' דהפר"ח כתב רק דהוי מב"מ בשמא:

ולסי' קמ"ה העיר שמהרשב"א מוכח כפי' הא' של המל"מ בפ"ה מנדרים והעיר קצת בזה השעה"מ ועכ"פ נשמע דס"ל להראב"ד כאותן הפוסקים שהביא המל"מ רפ"ג מאישות דבעינן שיתן הבעל ממונו:

לסי' קצ"ב העיר דמוכח דמע"ש אין ניתן במתנה ממש"כ השמ"ק בב"מ דף מ"ה על הא דאמרו הרי פירות אלו נתונים לך במתנה הקשה בשם תוס' שאנץ הרי מע"ש אין ניתן במתנה ותירץ דנותן בטבלן ולע"ד אין זה ראי' דהכוונה שאינו נקנה להמקבל וכבר הארכתי בזה בפנים דזה ודאי דאינו נקנה לר"מ אבל אין איסור בהנתינה ולא העתיק יפה דבשמ"ק הלשון הא אין יכול ליתן ופשוט שהכונה שאין בכוחו להקנות ובזה נדחה גם מה שהביא עוד ראי' מרמב"ם הל' מע"ש פ"ה ה"ד. אולם עכ"פ גם אין ראי' להיתר מהא דאמרו דניתן במתנה דמותר ליתן במתנה דהא איכא לאוקמי שנתן לו בטבלן מי' מלשון רש"י שכתב על הרי פירות אלו של מעשר שני משמע שנותן לו פירות שהם כבר מעשר שני ואולם אין זה קושיא דלמאי דמסיק בקדושין דף נ"ד י"ל דמתני' אתיא כר"י דמע"ש ממון הדיוט ואין מן ההכרח לידחק דמיירי שנתן בטבלן:

לסי' קמ"ו. הנה ראיתישה קשה מע"כ הדר"ג לשיטת הר"ן ז"ל דמדמי לי' גדולין להקדש הלא גידולי' הקדש אינן אלא מדרבנן ומכריח מזה שכוונת הר"ן והרא"ש ז"ל שכתבו דאסורין כמו גידולי הקדש היינו מדרבנן ולאותו צד האיבעי' שאין כוונת הנודר לאסור ע"ע דשלב"ל ובכ"ז אם אמר קונם אלו עלי שעשאן כהקדש אסורין הגדולין מדרבנן כגידולי הקדש, ולענ"ד א"א לפרש כן בדברי הר"ן כמו שיראה המעיין בבעיא דרב"ח שכ' וז"ל ותמהני אדברי רמי במודר לבעי לה בנודר עצמו ובמתניתין גופה אי טעמא דמתני' משום כוונת הנודר וכו' וי"ל דפשיטא לי' לרמי וכו' דכיון שפרט ואמר אלו שוינהו עליו כהקדש. וכן בר"ן נ"ב ד"ה ואיכא למידק שכ' ח"ל וי"ל כי עדיף ה"מ לגבי חילופיהן וגידוליהן דאיתנייהו בכלל אלו כיון דיחדינהו שוינהו כהקדש וכמו שנפרש לפנינו במשנה דקונם עיי"ש שמכ"ז נראה ברור דחד טעמא הוא כיון שפרט ואמר אלו שכוונת הנודר לאסור ע"ע דשלב"ל וכיון דיחדינהו שוינהו כהקדש ואסורין עליו מה"ת לשיטת הר"ן ז"ל. ומה שתמה מעכת"ר בסי' קמ"ה על דברי הב"ח ז"ל גם אני תמהתי כן בקונט' בסוגיא דחליפין וגידולין הנדפס בס' מנחם משיב נפש, ועתה מצאתי ראיתי דאתי לידי ס' צרור החיים על הרמב"ם ה"נ פ"ה כ' שם וז"ל ולענ"ד דבריו תמוהין דאדרבה ממקום שבא הב"ח משם סייעתא לדברי מר"ן ז"ל דלא כ' הר"ן דנקטינן לקולא בספיקא בסד"ר כ"א דוקא כשלא פרט ואמר אלו דמסתברא דכיון דבכה"ג גבי איסה"נ דעלמא ליכא למימר דחילופיהן כגידוליהן דמי אלא מדרבנן בעלמא הו"ל ספיקא דרבנן לקולא, אבל בנודר עצמו שאמר אלו אפי' החליפן אחר נודר אסור בהן מדאורייתא דשוינהו עליו כהקדש ומכלל דבריו שכ' דבנודר שלא אמר אלו או כשהדירו אחר מסתברא דנקטינן לקולא וכנ"ל, מכלל דמ"ש בתחילת דבריו ולענין הלכה נודר עצמו שאמר אלו אפי' החליפו אחר נודר אסור בהן היינו לומר דמדאורייתא אסור בהן. ת"ב. ושוב הביא מחי' הרשב"א שהק' בפשטא דשמעתתא בבעית רב"ח דאדרבא הול"ל דחליפי קונם מיהא עדיפא מגידולין דקונם כהקדש שתופס את דמיו מדאורייתא וגידולי הקדש אינן כהקדש אלא מדרבנן וכדתנן בפ"ג דמעילה אילן ועשה פירות מועלין בהם ואין מועלין בגידולין ותי' דשאני קונמות דאין לו פדיון ואינו כהקדש. וכו ועיי"ש והק' ע"ז דהלא הרמב"ם פסק להלכה בפ"ה מה' מעילה דגידולי הקדש מועלין בהן כיצד הקדיש שדה והוציאה עשבים אילן ועשה פירות מועלין בהן והניח בצ"ע דברי הרשב"א ז"ל בעיקר קושיתו עיי"ש וכן מצאתי בחי' הרב המאירי בשיטתו לנדרים אחר שהביא דברי הרשב"א ז"ל כ' וז"ל ומ"מ לענין פסק אינו שאלה שהמקדיש את בורו ריקן ואח"כ נתמלא מים וכו' אין לו גידולין שהרי ממקום אחר באו וראוי לומר שלא למעול בהן אבל אם הקדיש אילן ועשה פירות או הקדיש שדה והוציאה עשבים לענין פסק גידולין הן ומועלין בהן עכלה"ט. וכן הוא מסקנת הגמ' ב"ב ע"ט. וראיתי במה"פ על הירושלמי ספ"ו דנדרים שהעיר ג"כ בזה ומ"מ הניח בצ"ע דהא מיירי ג"כ בדבר שזרעו כלה ומשמע דבגידולי זרעים נמי מיירו יעו"ש. ועיין בשו"ת שו"מ מהדורא ד' סי' פ"ג שחתר להשיב דמ"ש בגידולי הקדש מיירי בהקדש הגוף דבקדושת הגוף לא הוה דשיל"מ והר"ן דמדמה קונמות להקדש מיירי בהקדש בד"ה דומיא דקונמות דמשום דמצוה לאתשולי הו"ל דשיל"מ עכ"ל ודבריו אינם מובנים דהלא הר"ן מדאורייתא קאסר לי' וא"כ מה יענה בזה לאסור הגידולין משום דהוה דשיל"מ. גם נעלם ממנו דברי הרב המאירי וחי' הרשב"א הנז' שכ' דשאני קונמות דאין לו פדיון כנז"ל והנה בהקדש דיש לו פדיון אע"ג דהוה איסה"נ ובתוס' ע"ז מ"ט ד"ה שאם שכ' לחלק בין איסר אכילה לאיסור הנאה דהגידולין אסורין מ"מ בהקדש כיון דאפשר להתיר הנאה ע"י פדיון ע"כ גידוליהם חולין. ועכ"ז טעמא בעי בהקדש קדושת הגוף והרי תנינן בפ"ט דתרומות דגידולי הקדש חולין ובכל עניין אפשר דמיירי אף אם הקדישן לקדושת הגוף כגון אם הקדיש חטים למנחות ולחה"פ וכיוצא דהוה קדושת הגוף ואין להם פדיון אמאי לא נאסרו הגידולין. וגם לפמ"ש הרב המאירי ז"ל דלהלכה קיי"ל באילן ועשה פירות גידולן הן ומועלין בהן עכ"פ אינו מובן החילוק בין גידולי אילן לגידולי זרעים וכקושית המה"פ הנז'. ועיין ברמב"ם פ"ו מה' ערכין וז"ל הא למה זה דומה לאומר אילן זה קודש שכל פירות שיעשה להבא קדש וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ודבריו הקדושים צריכין ביאור דמאן מפיס אם נדמהו לאילן או לזרעים ופירות. ועיין תשו' צ"צ יור"ד סי' קפ"ג שהאריך בזה איך נדמי' לאומר אילן זה הקדש וכו'. וג"כ הקשה על התוספתא שהובא בכ"מ פ"ה דמעילה דר"מ ס"ל דאין מועילין בגידולי שדה ואילן דהא ר"מ ס"ל אדם מקדיש דשלב"ל עיי"ש. ואנכי הרבתי חזון בעהי"ת בקונט' הנז' לבאר שיטת הראשונים ז"ל בשמעתתא דגידולין והעליתי שמה טוב טעם ודעת דיש לחלק בין נדרים לס"ד דבנדרים קיי"ל דהלך אחר כוונת הנודר וביד האדם לאסור ע"ע אפי' בדשלב"ל כיון דהוא עצמו ברשותו וכסברת התוס' והר"ן בכתובות פ' אעפ"י. וכוונת הנודר כשאסר עליו פירות אלו אסרו אף לזורען ובכלל פירות אלו הוי. ועדיף ממשנה פ"ט דתרומות דהגידולין חולין דשם לא הי' דעתו ע"ז כלל דאי מיירו נמי המשנה בהקדש חיטים למנחות וכיוצא דהוה קדוה"ג הא לא הי' דעתו לזרוע אותם ועיין בגמ' ב"ב דף קכ"ט ברשב"ם דאף לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל היינו דוקא במפרש אבל לא בסתם וכו' יעו"ש ולפי מ"ש הכ"מ בהגה שם דטעמא דפסק רבינו כר"י משום דנמוקו עמו מפני שדרכן להתמלאות א"כ הרי מבואר שגם שם הטעם רק משום דמסתמא הי' דעת המקדיש שיקדשו גם הפירות ולא גרע מדקל לפירותיו אבל לא משום דהוי גידולי הקדש ושפיר מיושבין דברי הר"ן ז"ל דכיון דיחדינהו ודעתו הי' לאסרן עליו שפיר שוינהו כהקדש והארכתי שמה בישוב דעת הרמב"ם ז"ל ועיין בקונט' ותרוה עונג:

מש"כ מעכת"ר דגם דברי הב"י מה שהעלה בדעת הרא"ש תמוהים. ועוד מש"כ מעכת"ר לתמוה על דברי הב"י שאחר שהביא דברי הרא"ש ז"ל כ' וז"ל נראה מדבריו דלא מיתסרי חילופין אלא היכי דהחליפן הנודר עצמו לכתחילה אבל החליפן אחר מותרין לנודר כדין שאר איסה"נ וכו'. וס"ם וכן כ' סמ"ג אבל הר"ן כתב וכו'. ותמה בזה שהרי הסמ"ג לא כ' כן אלא על בעיא דרב"ח וגם הר"ן כ' כן דבעייתו אינה אלא למחליף עצמו ולכן גם דברי הש"ך בסק"ז תמוה דהא בהחליפו אחר יש חילוק ביניהם. הנה גם בתשו' ח"ס התעורר בזה. לענ"ד דברי מרן ז"ל שרירין וקיימין דהמעיין ברא"ש במשנה דקונם ובבעיא דרב"ח וכן בתוספת שם שכ' וכי קמיבעיא אם החליפן אסורין מדרבנן דכך אמר במתני' קונם פירות אלו עלי אסור בחילופיהן. הנה מלשונם ברור מילולו דהחליפין אינו כגידולין והחליפין אינם רק מדרבנן אף לנודר עצמו. וא"כ ממילא דלא מיתסרי החילופין לשיטתם אלא היכא דהחליפן הנודר עצמו אבל אם החליפן אחר שרי כדין שאר איסה"נ וכן סובר מרן ז"ל בדעת הסמ"ג שהביא בשם ר"י בעהתו"ס וע"ז כ' אבל הר"ן סובר וכו' דבנודר עצמו אסורין החליפין מדאורייתא יתא כגידולין וא"כ אין חילוק בין החליפן הנודר עצמו או החליפן אחר. וממילא לדעת הרמב"ם שאסור מס' גם על חבירו מדאורייתא וא"כ אין חילוק גם באוסר פירותיו על חבירו בין החליפן הוא או החליפן אחר אבל הר"ן ודאי אינו סובר כן באוסר פירותיו על חבירו דאינם רק מדרבנן וממילא מותר כשהחליפן אחר וזה דעת מרן ז"ל היודע לכוון דעת עליונים כמלאכים וכאשר כתב הגאון בעל או"ח מי לנו גדול מרבינו הב"י ז"ל אשר ממש מיום רבה ורב יוסף לא קם כיוסף הזה סוע"ה וכו'. וגם דברי הש"ך בסק"ז סובבים הולכים לדעת מרן ז"ל שפסק כהרמב"ם ונכונים וברורים והנה ראיתי בס' קרית ספר בפ"ה מה"נ שכתב ח"ל חילוף וגידול פירות האסורין לא הוי אלא מדרבנן ומשקין של דבר האסור עליו הוה ס' דאורייתא כיון דאם אמר פירות אלו עלי היו המשקין היוצאין מהן אסורין מדאוריית' ודאי עלה"ק ודבריו סתומים מש"כ לדעת הרמב"ם בחילופין וגידולין שאינם אלא מדרבנן וצ"ע:

והנה בהיותי עומד על העיון ראיתי בנועם ירושלמי בתרומות פ"ט והא מתניתא עביד לון כדישל"מ ופי' שההוכחה הוא מדבר שזרעו כלה והענין הוא דודאי הקדש ומ"ש הוי דשיל"מ ע"י פדי'. וכו' ותמיהין דבריו דבדבר שזרעו כלה ל"ש טעמא דהאיסור מעורב בתוכו וכמ"ש הלח"מ פ"ה מה"כ והוה כמו מיקלי קלי איסורא ול"ש כלל דשיל"מ ובקונט' הנז' הארכתי לבאר דברי הלח"מ עכ"פ בהקדש ל"ש איסור הנאה שעי"ז יאסר הגידולין כמו שבארנו לעיל כיון דיש לו פדיון וא"כ היכא דזרעו כלה ואין איסור מעורב בתוכו ל"ש בו דשיל"מ ויותר מזה מבואר בסי' ק"ב דבטעם ל"ש דשיל"מ וגם למה שחילק הש"ך ז"ל בין היכא שגוף האיסור עדיין בתערובות ובין היכא שהוציאו האיסור ולא נשאר רק הטעם דבזה ל"ש דשיל"ע וא"כ מכ"ש בדבר שזרעו כלה דמיקלי קלי איסורא ודאי ל"ש בזה משום דשיל"מ. והא דפודה בזמן זרעם היינו משום דקא מפסיד להקדש גוף הפירות אבל הגידולין ל"ש לאסור כלל. והפי' הנכון בירושלמי כמו שפי' ביפה עינים דף ס' עי"ש

ואציגה פה לכבוד הה"ג הנ"ל קצת מחידושיו [גם במה שאין נוגע לספרי] אשר שדר אלי בדרך אגב.

בסד"ט סי' קצ"ו הסכים לדינא להמ"ל באשה שבדעתה הי' שלא לספור אתו ימים לנקיים (מחמת טעות שהטעוה חברותי' בדין) שוב אינן עולים ועפי"ז מסתפק בס' צ"צ החדש באשה שיש לה שאלה ושוהה יום או יומים עד ששאלתה את המורה וא"כ הרי יום זה אינה מוחזק אצלה לודאי בטהור. ובשלמא אם שואלת בו ביום י"ל כמ"ש התוס' דסיט ד"ה שבעה וכו' וכ"ש בנ"ד דודאי לא ראתה רק מחמת הספירה שצריכה להחזיקו בטהור הנה ע"ז סוף היום עולה אבל כשמשהה יומיים צ"ע לדעתו. דדוקא כשהחזיקתו בטמא כעובדא דמ"צ אסר אבל לא בספיקא כיון שמחזיקתו לטוהר והולכת וסופרת אלא שמסתפקת על שאלה א' ומאחר ששאל איגלאי מילתא דטהור הי' ולפי טעם ב' של המ"צ פשיטא דשרי כה"ג עכלה"ק. ובתשו' בי"ש ח"א סי' לו או"ח. הביא ג"כ שאלה זו וכתב ןז"ל אמנם על טעם הב' שבתשו' מ"צ שכ' דכיון שהסיחה דעתה אז שמא ארגשה ולאו אדעתא עי"ש זה ודאי תימה שהוא נגד המשנה דחרשת ושוטה פקחות מתקנות אותן דא"כ בשיטה מאי מהני ז"ל דלמא ארגשה ועי' בגמ' נדה ג'. ובלא"ה תמוה טעם הב' דאחר שבדקה ומצאה טהורה למה לנו לחוש שמא ארגשה דבימי ספירתה בחזקת טהרה היא עי"ש והמיניי' בתשו' צ"צ שאלה ס"ה שהאריך הרבה בזה די"ל דלאו אדעתה ולא בדקה שפיר ורמז אליו בסד"ט בס"ק י"ח והגם די"ל דבנידון הצ"צ הי' הפסקת טהרה בשעה שאינה ראוי' למנות הז' נקיים אבל בנידון של המ"צ הפסיקה בטהרה קודם שהטעות חברותי' וסברה למנות הז"נ רק אח"כ הסיח דעתה מ"מ המעיין בתשו' פת"ס תשו' קע"ח שכ' דעכ"פ הכנה וכוונה לספור בעי וכנ"ל והבדיקה ביום א' הוה הכנה שמכניס עצמה לספור ולשמור הימים האלה יעו"ש. וא"כ שפיר קאמר המ"צ דכל שלא נתנה דעתה לספרן לנקיים לא הקפידה אף אם הרגישה במקצת לבדוק נפשי' וכנ"ל יעו"ש ועיין כעין זה בגמ' נדה נ"ג ע"ב ברש"י ז"ל ד"ה דיתיב וקאמר. אבל לא הפרישה בטהרה גליא דעתה דמיום ראייתה נקטה מניינא דידה והיא גרמה לעצמה להבדיל כתמה מראייתה עיי"ש וא"כ ממילא ל"ק כלל לדברי המ"צ מהא דפקחות מתקנות אותה כיון דכוונת חברתה היי לבדיקה מעליותא וכוונתם לשמור הימים האלו שפיר מועלת כוונתן וליש לחוש שמא ארגשה איהו כי דלאו בדידה תליא מילתא אבל היכי שבדקה עצמה והפסיקה בטהרה וחברותי' הטעוה א"כ ליש שהימים האלו נשמרים בבדיקת יום א' כיון שעכ"פ אם מרגיש לא תחוש לבדוק א"ע ודו"ק ומ"מ בנ"ד ודאי נראה להתיר ומצאתי בעזהי"ת מקור נאמן לזה מדברי התוספתא הובא בר"ש פ"ז דטהרות אמרו לו על הטהורה תלוי' הוא הרי זו טמאה ואם אמר הריני מניחה עד שאשאל עלי' טהורה ועיין בר"ש שם מה שפי' בזה. ועיי' בכורות ל"ד בהא דנחלקו ר"א ור"י גבי תלוי' והאריך בזה המהריט"א ועיין ריטב"א חולין שכ' דכל שיש ס' מיקרי היסח הדעת וא"כ הדין ברור דאם באמת כבר הסיחה דעתה מלספור אותו היום כי סברה שודאי כתם טמא הוא או שסברה שודאי לא תמצא מורה עד אחר עבור ימי ספירתה והמחילה לספור מחדש ודאי אין עולה לה הימים לספירת נקיים ואין הנקיים מתחילין עד יום שאחר מציאת יום הכתם. אבל אם לא הסיחה דעתה לגמרי מלספור יום מציאת הכתם לז"נ והיתה מסופקת מה יעלה ומתי ישלימו הז"נ שלה ואף שעי"כ התחילה לספור מחדש יום שאחר יום מציאת הכתם מחמת שלא ידעה דין הכתם שמצאה עכ"ז לא הסיחה דעתה לגמרי ביום מציאת הכתם בזה נראה ברור שאם בא חכם וטיהר יכולה לחשוב מחשבון הראשון ועולין לה גם הימים שמקודם מציאת הכתם בכלל הז"נ וכן מסיק ג"כ בתשו' בי"ש להלכה וכן ראיתי בתשו' כת"י להגאון מהרש"ל ז"ל שפסק כן להלכה והנה לכאורה הי' נראה להביא ראי' דאף בס' לא רמיא אנפשי' ממ"ש רש"י במס' נדה ט"ו במשנה דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן ופי' רש"י בלי בדיקה שלא הוזכרה בדיקה אלא לטהרות ולכאורה קשה מנ"ל לרש"י לפרש כן דהכוונה בלי בדיקה וגם מי הכריחו לפרש כך ודלמא הכוונה בבדיקה רק דקמ"ל דהוי לו בחזקת טהרה מדלא אמרה לו שנטמאה מוכח שהיא טהורה ולעולם היא צריכה בדיקה. ולמאי דפריך הגמ' שם ל"ל למיתני הבאים מן הדרך ומשני דהוי ס"ד דאם הוא בביתו רמיא אנפשי' ובדקה אבל כשהוא בדרך לא רמיא אנפשי' ובדקה קמ"ל והנה להס"ד דבביתו רמיא אנפשי' ובדקה והרי במשנה תני שהוא בחזקת טהרה ומוכח דא"צ לשאול אותה כלל אם בדקה או לאו ובע"כ הכוונה דרמיא אנפשי' ובדקה ואם איתא דנטמאה הי' אומרות לו א"כ דלמא גם בבא מן הדרך הכוונה כן דקמ"ל דאף שהוא בדרך רמיא אנפשי' ובדקה והיתה אומרות לו שנטמאה ומנ"ל לרש"י לפרש בלי בדיקה ובע"כ דס"ל לרש"י כיון שהוא בדרך א"כ הו"ל ספק אם יבא או לאו ובזה ודאי לא רמיא אנפשה לבדוק ובע"כ הכוונה בלי בדיקה ומוכח מרש"י ז"ל דאף בס' לא רמיא אנפשי'. מיהו י"ל דאין זה ראי' די"ל דכוונת רש"י הוי כיון דתנא סתם הבאים מן הדרך משמע אף דהוה בענין שנדמה לה דבודאי לא יבא רק דאירע שבא נמי הוי בחזקת טהרה ודאי לא רמיא אנפשי' לכן פירש"י בלי בדיקה אבל לעולם בס' רמיא אנפשי' ובדקה וג"כ י"ל דל"ד כלל דדוקא היכא שהסיחה רעתה ולא התחילה כלל לבדוק בזה אמרינן דמס' לא תבדוק נפשי' ולהכי מוכיח רש"י ז"ל במשנה דע"כ מיירי בלי בדיקה אבל היכי שהתחילה לבדוק א"ע בנידתה ולספור ז' נקיים על סמך שיבא בעלה מהניא לה בדיקתה ול"ח ללא בדקה שפיר או לא יהבה אדעתי' כמבואר בתשו' צ"צ ובזה לא חולק עליו שם כמבואר למעיין. וא"כ בנ"ד נמי כיון דכבר בדקה א"ע כדין בהפסקת טהרה ובכל יום ויום אינה מניחה מלבדוק א"ע ורק שמניחה את הכתם לשאול ודאי הדין שמצטרפין הימים לספירת ז' נקיים ועולה לה בחשבון:

הגיעני השמועה שביום י"א חשון נפטר הנדיב ר' אלכסנדר שזכרתיו בהקדמה לחיי עוה"ב תנצבה"ח ונתקיימה מחשבתו שלא להנות בעוה"ז להתכבד במעשיו הטובים ובקשתו מתלמידי ה"י ללמוד לטובת נשמתו כי הוא הגבר הוקם על בכל משך השנים שישבתי במאנענדארף נתן לכסף מוצא והלוה כמה מאות זהובים לצורך חברת תלמוד תורה עבור תינוקות של בית רבן ולצרכי חברה מזונות עבור הבחורים הלומדים בישיבה הן אמת שבכל משך השנים לא הפסיד אף פרוטה כי הי' הנותן תורה בעזרינו לשלם לו כל מה שלוה אבל הוא הניח מעותיו על קרן הצבי שלא ידע שיהי' באפשרית להחזיר לו מעותיו ובקיץ העבר הקדוש ס"ך מסויים ליסד ישיבה בירושלי' עה"ק ת"ו אצל אנשי כוללינו ושכרו אתו ופעולתו לפניו:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה