אור ברסלב
שאגת אריה סימן סא

שאגת אריה· רבי אריה לייב גינצבורג

סימן סא

סימן ס

ויש לברר אם אדם נשבע על דבר מצוה ודבר הרשות אם חלה שבועה לבטל את המצוה ע"י כולל כגון שנשבע להתענות כמה ימים ואירע שבת וי"ט ביניהם אע"ג דאם נשבע להתענות בשבת וי"ט אין שבועה חלה עליו כמש"כ הפוסקים ז"ל מ"מ בנשבע על ימות החול עמהם חלה ע"י כולל והנה כבר נתברר בסי' שלפני זה מן הירושלמי שמביא הרי"ף דשבועה ע"י כולל חלה על דבר מצוה ואם נשבע שלא לאכול מצה אסור לאכול מצה בליל פסח וכן אם נשבע שלא לישב בצל אסור לישב בצל סוכה וטעמא משום כולל הוא ויש מן הפוסקים חולקין על זה וסבירא להו דליתא להא דירושלמי דאף ע"ג דבשב ואל תעשה שבועה חלה ע"י כולל בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים מ"מ בקום ועשה דדבר מצוה אפי' ע"י כולל לא חיילא וחייב ומותר לאכול מצה בליל פסח ולישב בצל סוכה בחג הסוכות והנה לכאורה יש להביא ראיה דליתא להא דירושלמי מגמ' דידן ויש לתמוה על הרי"ף היאך שביק גמרא דידן וסמיך על הירושלמי שהרי בפ"ק דיבמות (ד' ה) בשיטת עליה אמרינן דא"א למיגמר מדגלי רחמנא גבי מצורע ראשו וזקנו ללמד דעשה דתגלחת צרעת דוחה לעשה ול"ת דתגלחת זקן כהן ולעשה ולא תעשה דתגלחת הראש דנזיר דש"מ דעשה דוחה לעשה ולא תעשה דשאני הני דקילי דמה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל ומה לנזיר שכן ישנו בשאלה ומ"מ וודאי איכא למילף מכהן לעשה ול"ת שאינו שוה בכל ומנזיר לעשה ול"ת שישנו בשאלה דאתא עשה ודחי להו. והשתא וודאי תקשה נהי דע"י כולל שבועה חלה על דבר מצוה דמצה וסוכה וכיוצא בהן מ"מ ליתי עשה דמצה וסוכה שאינו בשאלה ולדחה לאיסור שבועה אע"ג דהוי עשה ולא תעשה דכתי' לא יחל דברו זהו ל"ת וככל היוצא מפיו יעשה זהו מ"ע אפ"ה הואיל ושבועה קילא דישנה בשאלה אתא עשה ודחי לה כדאמרינן גבי תגלחת ראש הנזיר דאע"ג דכבר חל עליו איסור נזירות אתי עשה דתגלחת מצורע ודחי לה ה"נ גבי שבועה נימא הכי אע"ג דחיילא על דבר מצוה ע"י כולל ליתי עשה דמצוה ולידחי לה ולכאורה קושיא אלימתא היא. ונ"ל דלק"מ דהא בפ"ב דנדרים מפרש טעמא דנדרים חלין על דבר מצוה משא"כ בשבועות משום דכתי' איש כי ידור נדר לה' דאפי' בחפצי שמים שהן לה' לא יחלל דברו ודברו דכתב רחמנא דמשמע דברו לא יחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים קאי אאו השבע שבועה לה' ופריך גבי שבועה נמי כתיב לה' וה"נ נימא דאפי' לה' לא יחל ומסיק הא דאמר ישיבת סוכה עלי כלומר דנדרים מיתסר חפצא אנפשיה לפיכך חלין על דבר מצוה הא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה כלומר שבועה דמיתסר נפשיה מן חפצא לא חיילא על דבר מצוה דהא איהו משועבד למצוה ולא כל כמינו להפקיע א"ע ממנו הילכך דרשינן לא יחל דברו אבל מיחל הוא לחפצי שמי' אשבועה והשתא א"ש דאם לא נשבע אלא על דבר מצוה לחוד א"א לחול כלל כיון דמיתסר נפשיה אחפצא אבל בכולל דבר הרשות עם דבר מצוה דשבועה חיילא ע"י כולל וכיון דחיילא הא וודאי דמיא לנדרים דכיון דיש להם כח לחול עד"מ אע"ג דישנו בשאלה תו לא אתי מצוה ודחי לה משום דכתי' לה' ה"נ גבי שבועה כל היכא דחיילא על דבר מצוה כגון ע"י כולל תו לא אתי מצוה ודחי לה דהא לה' עלייהו קאי נמי כמו שקאי על נדרים ואין לחלק בין נדרים לשבועות אלא בתחילת חלות הנדר והשבועות כל היכא שנדר או נשבע על דבר מצוה לבד דבנדרים חיילין הואיל ומיתסר חפצא אנפשיה אבל שבועות א"א לחול על דבר מצוה לחוד הואיל ומיתסר נפשיה אחפצא הוא אבל בכולל דבר מצוה עם דבר הרשות דשבועה נמי חלה ע"י כולל על דבר מצוה תו לא אתי מצוה ודחי לה כמו שלא דחי מצוה לנדרים דהא לה' אשבועה נמי קאי כמו אנדרים ואין חילוק ביניהם אלא בתחילת חלות שלהן דנדר חל בכל ענין אפי' על דבר מצוה לחוד ושבועות א"א להן על דבר מצוה לחוד לחול אבל בכולל דשבועה נמי חלה אין דבר מצוה מבטל ודחי לה כמו שאינו דוחה לנדרים. אבל מ"מ מסוגיא זו דנזיר אכתי יש לעיין בה הרבה דנראה דגמ' דידן פליגא אגמ' ירוש' בהא שהרי לרבנן האי מיין ושכר יזיר מיבעי ליה דאפי' לא נזר אלא מחד מנהון הוי נזיר מכולן ור"ש דריש לה לאסור יין מצוה שנשבע לשתות כיין רשות ואמרינן ורבנן נמי ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין רשות א"כ לימא קרא מיין מאי ושכר ש"מ תרתי והשתא ל"ל למימר דלרבנן שכר אתיא להאי דרשא ולפ"ז רבנן כיחידאי אתיין דהא אמרי' התם ור"ש היינו טעמא דכתי' שכר לאלופי שכר שכר למקדש מה גבי נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא אף גבי מקדש כו' לאפוקי מדר"י דאמר אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב מכלל דרבנן דר"ש כר"י ס"ל דחייב גבי מקדש בכל משקין המשכרין ואייתר להו שכר לאסור יין מצוה הוא דאתי הל"ל דרבנן ס"ל דשבועה חלה על דבר מצוה ע"י כולל כדברי הירוש' והה"נ לנזירות דדמו לשבועה וכמש"כ בסי' שלפני זה דחלין על השבועה שנשבע לשתות קודם הנזירות ע"י כולל כשכולל יין של רשות עם של מצוה דשבועה דבשלמא לר"ש איסור כולל לית לי' כדאמרי' באותו סוגי' וצריך קרא לרבויי דבנזירות חלה ע"י כולל אבל לרבנן ה"ל למימר דאית להו איסור כולל ול"צ קרא לרבויי לנזירות דחיילא על השבועה דהא איסור כולל הוא ופשיטא ועוד הרי רבנן ע"כ איסור כולל אית להו כדתנן בפ' ג' דשבועות (דף כג) שבועה שלא אוכל ואכל נבילות כו' חייב ור"ש פוטר ומוקי לה בגמ' רב ושמואל ור"י בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים דאל"כ לא חייל שבוע' על דבר מצוה ור"ש לטעמיה דלית ליה איסור כולל וה"נ אמר רבא התם דאפי' גבי שבועה אמרי' איסור כולל ודוחק לאוקמי לסתמא דסוגיא זו דנזיר כר"ל דאמר התם דלגבי שבועה לא אמרי' איסור כולל לכ"ע הואיל וה"ל איסור הבא ע"י עצמו דהא לית הילכתא כר"ל לגבי' ר"י כ"ש הכא דרב ושמואל ורבא נמי כר"י ס"ל. אלא וודאי ש"מ אפי' מאן דאית ליה איסור כולל ה"מ בנשבע לקיים את המצוה כגון שלא אוכל נבילות ושחוטה אבל לבטל את המצוה אפי' ע"י כולל נמי לא חייל הילכך איצטריך קרא אפי' לרבנן דאית להו כולל לאסור יין מצוה דאי לא"ה ה"א דלא חל אפי' ע"י כולל על דבר מצוה דיין שנשבע עליו כמו דשבועות בכה"ג לא חלין על דבר מצוה אפי' ע"י כולל ועק"ל מסוגיא זו דבשינוי' בתרא אמרינן וא"א ר"ש ל"ל איסור חל על איסור דתניא רש"א האוכל נבילה ביה"כ פטור ופי' התוס' דמיירי כגון שנשבע שלא לשתות יין ולא מנשבע לשתות מיירי וקמ"ל קרא דמיין ושכר יזיר דאף ע"ג דבעלמ' אין איסור חל על איסור דאפ"ה נזירות חיילא על שבועה ופי' התוס' מוכרח הוא דמאי דפי' המפרש אין לו שחר כלל כאשר הרואה ירא' מעצמו ומדקאמר להאי שינויא דמיבעי ליה להאי מיין ושכר יזיר בנשבע שלא לשתות דר"ש לטעמיה דלית ליה איסור חל על איסור ול"ק הכי בשינוי' קמא דמיבעי ליה להאי קרא דמיין ושכר יזיר בנשבע לשתות דר"ש לטעמיה דלית ליה איסור חל על איסור. מכלל דאפי' מאן דאית ליה איסור חל על איסור בכולל כמו נבילה ביה"כ דהא איסור יה"כ כולל הוא שכולל דברים המותרים עם דברים האסורים אפ"ה צריך קרא שאיסור נזירות חלה על שבועה זו שנשבע לשתות אבל אי לאו קרא לא חייל וש"מ דאפי' מאן דאית ליה כולל בנשבע לקיים את המצוה שלא לאכול ולשתות דבר האסור אפ"ה בנשבע לבטל את המצוה כגון נשבע לשתות כוס זה של יין וחזר ונשבע שלא לשתות יין כלל דומיא דנזיר לא חייל שבועה שניה על דבר מצוה דכוס זה שנשבע לשתות לפיכך לכ"ע אפי' מאן דאית ליה כולל צריך קרא לרבויי דנזיר בכה"ג חיילא אע"ג דכולל הוא והיינו דלא כהירושלמי וכיון דגמ' דידן לית לה כלל שתחול שבועה על דבר מצוה א"כ ה"ה בנשבע שלא לאכול כמה ימים אע"ג דחלין על ימות החול אפ"ה על שבתות וי"ט לא חיילי. והנה בזה יש לי דקדוקי דברים הרבה וגם צריך לירד לעומקה של הלכה דיש נדר בתוך נדר דמסכ' נדרים ועוד כמה מקומות ועיין בב"י י"ד סי' רט"ו מש"כ בשם תשובת הרשב"א ושאר פוסקים ומפני שאין אנו עסוקים עתה בדינים הללו לא אאריך בזה רק הואיל ואתא לידנו אגב גררא כתבתי זה לעורר את המעיין עליו.

תוכן העניינים

שאגת אריה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה