שאגת אריה· רבי אריה לייב גינצבורג
סימן ה
שאלה. בפ"ק דברכות (ד' ט) תנן וגומרה עד הנץ החמה ואק"ש דשחרית קאי ר' יהושע אומר עד ג' שעות שכן דרך מלכים לעמוד בג' שעות ואיפסקא הלכתא בגמ' כר"י. אי הא דעד שלש שעות הוי עד בכלל והוי זמן ק"ש עדיין בשעה שלישית. או דילמא עד ולא עד בכלל ואין זמנה אלא עד סוף שעה שניה ומכאן ואילך עבר זמנה:
תשובה. הב"י כתב בא"ח סי' נ"ח שכתוב בהגהות מיימוני שרבינו שמחה כתב דעד תחלת שעה ג' קאמר והם דחו דבריו והעלו דעד סוף שעה שלישית קאמר וכן מוכח בירושלמי וכן פירשו התוספו' וכן הסכים הר"ם ע"כ. וכן העלה הסמ"ג וכן כתב הרמב"ם ז"ל ע"כ. ולכאורה נ"ל לדקדק דעד שלש שעות הוי עד ולא עד בכלל דומיא דעד הנץ החמה דתנא ת"ק דאע"ג דאיכא שלשה זמנים קודם הנץ החמה ושעת הנץ החמה ובתר הנץ החמה כדאמרי' בפ"ק דפסחים (ד' יב) ובסנהדרין (ד' מב). מ"מ עד הנץ החמה דקאמר ת"ק הוי עד ולא עד בכלל ואין זמן ק"ש לת"ק נמשך בתוך הנץ החמה כלל כדמוכח בפ' מי שמתו (ד' כב) ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסו' ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכס' ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא. ובגמ' (דף כה) לימא תנן סתמא כר"א דאמר עד הנץ החמה ודחי אפי' תימא רבי יהושע ודילמא כוותיקין דא"ר יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה אלמא לת"ק אין זמן ק"ש בתוך הנץ דהא למאי דס"ד דמתני' כר"א ואפי' הכי תנן אם יכול לעלו' ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה דדוקא עד שלא תהא הנץ החמה אבל מזמן הנץ אפילו בתוך הנץ עבר זמנה. וא"כ ה"נ נימא לר"י בשיעורא דידי' דעד ולא עד בכלל. ובמתני' קמייתא תנן מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר"א וחכ"א עד חצות ור"ג אומר עד שיעלה עה"ש. ואע"ג דאין עמוד השחר בכלל שהרי אר"ג לבניו התם במתני' אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות וכ"ד הרבה מן המפרשים דלר"ג אין זמן ק"ש משעלה עה"ש ודלא כרשב"י משום ר"ע דאמר התם בגמ' בבריית' דק"ש דערבית הוי זמנה עד הנץ החמה. אין משם ראיה. דשם אין שייך לומר עד ועד בכלל כמו ששייך בנץ החמה דמצינו בגמר' דאיכא שלשה זמנים וכמ"ש משא"כ בעמוד השחר דליכא אלא שני זמנים קודם שיעלה עמוד השחר ואחר שיעלה עה"ש וה"ה בחצות דחכמים דליכא אלא שני זמנים קודם חצות ולאחר חצות. גם מדר"א דהוצרך לפרש עד סוף האשמורה הראשונה ולא נקט עד האשמורה ראשונה בסתם. אין לדקדק כלום. אבל מהא דת"ק דר"י איכא למידק דכמו דעד דידיה הוי עד ולא עד בכלל ה"ה לר"י דעד דידיה הוי עד ולא עד בכלל. מ"מ נראה לי דאין זה ראיה שהרי בר"פ תפלת השחר (דף כו) תנן תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה ומסיק בגמ' (ד' כז) דלר"י פלג ראשונה קאמר והוי עד ועד בכלל. ולת"ק דידיה דאמר עד הערב ע"כ הוי עד ולא עד בכלל דאין זמן תפלת מנחה בלילה. וא"כ ה"נ י"ל דאע"ג דלת"ק דרבי יהושע הוי עד ולא עד בכלל לר"י הוי עד ועד בכלל. ועוד שהרי דחי התם הש"ס במסקנא ומוקי למתני' כותיקין ואיכא למימר דלת"ק הוי נמי עד ועד בכלל ובהנץ גופא עדיין הוי זמן ק"ש של שחרית לדידיה. אבל נ"ל עוד להביא ראיה לכאורה דעד ג' שעות דקאמר ר"י הוי עד ולא עד בכלל שהרי נותן טעם לדבריו שכן דרך מלכים לעמוד בג' שעות והרי דרכן של מלכים לעמוד בשעה שלישית וא"כ שעה שלישית לא הוי בכלל ובקומך דקרא שהרי אמרי' בפ"ק דעכו"ם (ד' ד) א"ר יוסף לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דילמא כיון דמיפקיד דינא דילמא מעיינין בעובדיה ודחפי ליה מידחי. וטעמא דמיפקיד דינא מפרש התם למעלה תנא משמיה דר"מ בשעה שהמלכים מניחין כתריהן ומשתחוין לחמה מיד כועס הקב"ה. וכתבו התו' בתלת שעי קמייתא פירוש בשלישית כדאמרינן בסמוך בשעה שהחמה זורחת שמלכי מזרח ומערב מניחין את כתריהן ודרכם של מלכים לעמוד בג' שעות כדאמרי' בפ"ק דברכות ע"כ אלמא שעה שלישית כבר קמו מלכים ממטותיהן ותו לא קרינן ביה באותה שעה ובקומך. מ"מ נראה שאין זה ראיה שאעפ"י שגרסינן הכא תנא משמיה דר"מ בשעה שהמלכי' מניחים כתריהן סתמא ואיכ' למימר דבשעה שלישית עושין כן ומשתחוין לחמה ועי"ז כועס הקב"ה ומש"ה חיישי' דילמא מיפקיד דינא באותה שעה ולא ליצלי ביחיד צלותא דמוספים. מ"מ בפ"ק דברכות (דף ז) גרסינן תנא משמיה דר"מ בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהן מראשיהן ומשתחוי' לחמה מיד כועס הקב"ה. הרי שעת הכעס הוי בשעה שהחמה זורחת באותה שעה מלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה ובפ' חלק (דף קה) גרסינן תנא משמי' דר"מ בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחים כתריהן על ראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה הרי גם הכא נמי גרסינן דבשעה שהחמה זורחת הוי שעת כעס מפני שבאותה שעה מלכים משתחוים לחמה כדגרסי' בפ"ק דברכות אלא דשם גרסינן כל מלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה ובפרק חלק גרסינן סתמא מלכים מניחים כתריהן על ראשם ומשתחוים לחמה והרי שעת זריחת החמה שהוא הנץ החמה הוי בשעה וחומש שעה על היום לפי חשבון מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום ומעמוד השחר עד הנץ החמה ד' מילין שהוא חלק עשירי מן היום לפי המסקנא בפסחי' פ"ט (ד' צג) ואפי' דלמאי דהוה ס"ד דעולא ורבא התם דמעה"ש עד הנ"ח הוי כשיעור מהלך ה' מילין אין עולה אלא לזמן שעה וחצי הרי שהם משתחוים לחמה בשעה שני' וזהו זמן שהקב"ה כועס. וא"כ תיקשי לר"י אמאי קאמר לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בג' שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד משום שהקב"ה כועס בשעה שהמלכים משתחוים לחמה והרי הם משתחוים לחמה בשעה ב' שהוא שעת זריחת החמה ובאותה שעה הל"ל דלא ליצלי ומה טיבה של שעה ג' לפי' התו' דאר"י דלא ליצלי הרי זמן הכעס חלף ועבר בשעה ב' דיומא. ומהתימה על התו' שפירשו בשעה ג' והעתיקו כדאמרינן בסמוך בשעה שהחמה זורחת שמלכי מזרח ומערב מניחין את כתריהן והרי זריחת החמה הוא בשעה שני' דוודאי משמע שלא משתהי מזריחת החמה עד שעה שמשתחוים כ"כ שיהא נמשך השתחויה שלהם עד שעה שלישית. ואע"ג דזמן ק"ש לר"י עד ג' שעות משום שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות על היום זהו שאר כל מלכים שאין משתחוים לחמה אבל המלכי' המשתחוים לחמה מקדימין לעמוד עם זריחת החמה כדי להשתחוות לה בצאת השמש על הארץ. ונראה דהגירסא הנכונה בשעה שהחמה זורחת ומלכים מניחין כתריהן בראשיהם ולא גרסינן כל מלכי מזרח ומערב שהם כל מלכי האדמה וברפ"ק דברכות (ד' ד') אמרינן אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך אלמא מלכי מזרח ומערב ישינים עד ג' שעות ואין עומדין בשעת זריחת החמה אלא המשתחוים לחמה בלבד. אבל איני יודע מפני מה דחקו התוס' לפרש הא דרב יוסף דווקא בשעה שלישית ומטעמא שפירשו הרי יש לפרש דרב יוסף בכל תלת שעי קמייתא דיומא קאמר דלא ליצלי משום דהקב"ה דן את העולם בשלש שעות ראשונות ביום כדאמרינן התם והיינו דקא פריך התם והא אמרת ג' ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה ומשני איפוך. ואי בעית אימא לעולם לא תיפוך תורה דכתיב בה אמת דכתיב אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין דין דלא כתיב ביה אמת הקב"ה עושה לפנים משורת הדין אלמא כל ג' שעות ראשונות של היום קאמר דלא ליצלי וע"כ היינו מטעמא דאמרן ולא כמו שפירשו התוס'. גם דברי רש"י יש ליישב הכי שפירש שם בעכו"ם בתלת שעי קמייתא בשעת חרון היינו חרון מחמת הדין קאמר כדאמרינן התם שניה יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב העולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. ואמרינן התם ברה"פ ובפ"ק דר"ה מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין ומפרש טעמא מקמי דליפוש חרון אף אלמא דשעת דין הוי שעת חרון. ויפה כיון הב"י שכתב בש"ע בא"ח (סי' תקצ"א) לא יתפלל ביחיד מוסף בר"ה עד אחר ג' שעות היום אלמא כל ג' שעות ראשונות אין להתפלל ביחיד. ודע שבס' ט"ז כתב שם הטעם לפי שבג' שעות האלו הקב"ה דן עולמו כו' ודוקא מוסף כיון שאין מחויב להתפלל אותה בזמן ההיא משא"כ תפלת יוצר שזמנה אז אין לדחות ע"כ. ולא עיין בגמרא דאמרינן בהדיא אי הכי ביחיד דצפרא נמי לא ומשני משום כיון דאיכא ציבורא דקא מצלו לא קא מידחי ואין להאריך בזה יותר:
אבל יש לי להביא ראיה ברורה דזמן ק"ש הוי נמי כל שעה שלישית מהא דתנן בפ"ק דברכות (ד' י') בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנא' ובשכבך ובקומך וב"ה אומר כל אדם קורא כדרכו שנא' ובלכתך בדרך א"כ למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין. ואמרינן בגמ' בשלמא ב"ה קא מפרשי טעמייהו וטעמא דב"ש אלא ב"ש מ"ט לא אמרי כב"ה אמרי לך ב"ש א"כ נימא קרא בבקר ובערב מאי ובשכבך ובקומך בשעת שכיבה שכיבה ממש ובשעת קימה קימה ממש. ויש לי להקשות מאי קאמר ב"ש א"כ נימא קרא בבקר ובערב בשלמא הא דקאמר נימא קרא בערב דהוי בכלל זה כל הלילה א"ש דס"ל דזמן ק"ש של לילה הוי עד עה"ש כר"ג דמתניתין ברפ"ק ולא ס"ל כרשב"י משמיה דר"ע דאמר בברייתא זמן ק"ש של ערבית הוי עד הנץ החמה משום דאיכא אינשי דגנו עד האי שעתא. וגם לא ס"ל כהני תנאי דר"פ דמקדמי לזמן ק"ש של לילה לצה"כ דאכתי הוי יממא משום דס"ל דזמן שכיבה הוי מהאי שעתא אלא ס"ל כסתם מתני' וכר' יהושע בברייתא דסברי דזמן ק"ש של לילה הוי מצה"כ דהוי לילה וא"כ מתחלת זמן ק"ש ועד סופה הוי כולה ליליא ואי נימא קרא בערב הוי בכלל זה כל זמן ק"ש מתחלה ועד סוף. אבל היאך קאמר דנימא קרא בבקר ולא נימא ובקומך. הא זמן ק"ש של שחרית לר"א אינו אלא עד הנץ החמה ולר"י עד ג' שעות ולא יותר א"כ א"א לכתוב קרא בבקר דבקר מיקרי אפילו אחר ג' שעות. שהרי ברפ"ד דברכות תנן תפלת השחר עד חצות ר"י אמר עד ארבע שעות ומשמע שם בגמ' דבהא פליגי משום דתפלה כנגד תמידין תקנו תפלת השחר כנגד תמיד של שחר ובתמיד של שחר כתיב את הכבש אחד תעשה בבקר ולת"ק בקר מיקרי עד חצות ולר"י לא מיקרי בקר אלא עד ד' שעות ושעה רביעית בכלל בקר ואכתי הוי זמן תמיד ותפלה לר"י כדאמרינן התם בגמרא. וא"כ אי כתב רחמנא גבי ק"ש של שחרית בבקר ה"א דבשעה רביעית הוי אכתי זמן ק"ש לר"י דעדיין קרוי בקר וכ"ש לת"ק דמיקרי בקר עד חצות אי כתב רחמנא בקר גבי ק"ש ה"א דזמנה עד חצות להכי כתב רחמנא ובקומך ללמדנו דאין זמן ק"ש של שחרי' אלא בזמן קימה לר"א כדאית ליה ולר' יהושע כדאית ליה. וע"כ צ"ל דהכי דייקי ב"ש דנימא קרא בערב ובבקר בבקר תרי זימני דמצינו כמה פעמים בקרא דכתיב בבקר בבקר תרי זימני ביחד אבל האי לישנא דובשכבך ובקומך לא מצינו בקרא בשום דוכתא חוץ מזה. וכיון דאי כתב רחמנא בבקר בבקר הוי משמע להקדים זמנה של בקר וממילא הוי משמע דאין זמן ק"ש אלא בזמן קימה ולמה שינה קרא למיכתב ובקומך דלא מצינו להאי לישנא בשום דוכתא אלא ש"מ בשעת שכיבה שכיבה ממש ובשעת קימה קימה ממש זה הוא דיוקא של ב"ש. וע"כ מדדייקי ב"ש דנימא קרא בבקר בבקר והוי משמע נמי מיניה דאין זמן ק"ש של שחרית אלא בזמן קימה ש"מ דכר' יהושע ס"ל דזמנה עד ג' שעות וע"כ לר"י הוי עד ועד בכלל וכל שעה ג' אכתי הוי זמן ק"ש עדיין:
ועתה אפרש הדבר באר היטב דאמרינן שם בגמרא מאן תנא להא דתנן וחם השמש ונמס בד' שעות אתה אומר בד' שעות או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס בד' שעות ופריך מני לא ר"י ולא רבנן אי ר"י עד ד' שעות נמי צפרא הוא אי רבנן עד חצות נמי צפרא הוא ומשני אב"א רבנן א"ק בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים ואב"א ר"י האי בקר יתירא להקדים לו שעה אחת. וטעמא דקא קשיא ליה מני לא ר' יהודה ולא רבנן משום דזמן לקיטה הוי בבקר כדכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וחם השמש ונמס וע"כ וחם השמש הוי בארבע שעות כדאמרינן התם מאי משמע אר"א ב"י א"ק וחם השמש ונמס איזו היא שעה שהשמש חם וצל צונן הוי אומר בארבע שעות. וע"כ לב"ש דקאמרי א"כ נימא קרא בבקר והיינו ע"כ דנימא בבקר בבקר תרי זימני וכדפרישית כר' יהושע ס"ל דאמר עד שלש שעות. דאי כר"א ס"ל דעד הנץ החמה לחוד הוי זמן קימה בע"כ צריך קרא למיכתב ובקומך דאפי' אי הוי כתב קרא בבקר בבקר תרי זימני אכתי לא הוי שמעת מיניה דזמן ק"ש אינו אלא עד הנץ החמה דאפילו אי בבקר בבקר משמע להו חלקהו לשני בקרים כדדרשי חכמים דרב יהודה הוי אכתי יותר מהנץ החמה דהוי בשעה שניה לרבא ולעולא הוי שעת הנץ החמה בשעה וחצי מן היום ולמסקנת הש"ס הוי הנץ החמה בשעה וחומש מן היום וכמש"ל. אלא בע"כ כר' יהושע ס"ל דאמר זמן ק"ש של שחר הוי עד ג' שעות. ואא"ב דעד ג' שעות דקאמר ר"י הוי עד ועד בכלל וכל שעה שלישית הוי עדיין זמן ק"ש א"כ א"ש דנימא קרא בבקר בבקר תרי זימני ולת"ק הוי משמע חלקהו לשני בקרים דה"ל שלש שעות ולר"י בקר שני להקדים לו שעה אחת כדאמר גבי בבקר בבקר דגבי לקיטת המן והוי משמע עד סוף ג' שעות אלא א"א דעד ג' שעות דקאמר ר"י היינו עד ולא עד בכלל ואין זמן ק"ש של שחר נמשך אלא עד סוף שעה שניה ולא יותר א"כ לא מצי קרא למיכתב בבקר תרי זימני דהא לכ"ע משמע בבקר בבקר עכ"פ לא פחות מעד סוף שעה שלישית ואלו סוף זמן ק"ש כלה כבר קודם התחלת שעה שלישית והא ליכא למימר דב"ש כר"י ס"ל דבבקר קרוי כל ארבע שעות ראשונות מן היום וכל היכא דכתיב בבקר בבקר תרי זימני דרשי כת"ק דחלקהו לשני בקרים וכיון דאתה חולק לבקר דד' שעות לב' בקרים ה"ל ב' שעות על היום וס"ל כר' יהושע ועד ג' שעות דקאמר ר"י הוי ליה עד ולא עד בכלל. דא"א לומר כן דא"כ למה שני הש"ס אליבא דר' יהודה לומר דבבקר בבקר דגבי מן האי בקר יתירא להקדים לו שעה א' לימא נמי כמו אליבא דת"ק דבבקר בבקר חלקהו לשני בקרים ולא היה זמן לקיטת המן אלא ב' שעות ראשונות של יום ולא יותר. אלא ע"כ א"א לומר כן דבע"כ משמע להש"ס דזמן לקיטת המן כל ג' שעות על היום דוחם השמש ונמס דהוי בשעה רביעית שהשמש חם והצל צונן הוי תיכף אחר הלקיטה דבבקר בבקר וכדפירש"י התם אהא דקאמר מני הא דמשמע דארבע לאו בקר הוא דהא כתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וחם השמש ונמס הנותר ומדמוקי וחם השמש ונמס בארבע שעות מכלל דלאו זמן לקיטה היא ולאו בקר מיקרי ע"כ. וע"כ זמן לקיטה היה כל שלש שעות וגם שעה שלישית הוי בכלל בבקר בבקר. ואפי' אי הוי כתוב גבי ק"ש תרי זימני בבקר בבקר ע"כ א"א לומר לרבי יהודה חלקהו לשני בקרים אלא האי בקר יתירא להקדים לו שעה אחת הוא דאתי. וש"מ דזמן ק"ש של שחרית הוי כל ג' שעות לר"י. וכן פירש הרמב"ם להדיא בפי' המשנה אהא דר"י דאמר עד ג' שעות ולדעת ר"י עד ג' שעות לפי שהוא סובר שמה שאמר הכתוב ובקומך בעת שיהו כל בני אדם עומדין ממטתן ויש מי שלא יקום ממטתו עד שעברו שלש שעות מן היום והן בני מלכים וע"כ מותר לקרותה עד סוף שעה שלישית ע"כ:
ולא תקשה לך הא דתני ברפ"ק דברכות (דף ג') ארבע משמרות הוי הלילה דברי רבי ר' נתן אומר שלש ואמרינן מ"ט דרבי כתוב אחד אומר חצות לילה אקום להודות לך וכתוב אחד אומר קדמו עיני אשמורות הא כיצד ארבע משמרות הוי הלילה ורבי נתן ס"ל כר"י דתנן ר"י אומר עד ג' שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוי להו שתי משמרות ופי' רש"י ור' נתן אמר לך האי קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד קדמו לשאר מלכים קאמר שדרכן לעמוד בג' שעות על היום בתחלת שעה שלישית ע"כ. אלמא זמן קימת מלכים הוי בתחלת שעה שלישית. די"ל דלעולם זמן קימת מלכים שאין משתחוים לחמה לא הוי אלא עד סוף שעה שלישית ועד ההיא שעתא הוי זמן ק"ש דובקומך קרינן ביה והא דלא קאמר דוד קדמו עיני אשמורות ושעה אחת לשאר מלכים. היינו טעמא שהרי דוד המלך היה משבח את עצמו במדותיו וחסידתו וכמ"ש להלן שמרה נפשי כי חסיד אני ודרשינן התם כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך. ובוודאי אע"פ שדרכן של מלכי עכו"ם לישן עד סוף שלש שעות מלכי ישראל מחויבין לקום קודם לכן שהרי גם המה מחויבין לקרות ק"ש ואם יעמדו בזמן שמלכי עכו"ם עומדין יעבור עליהם זמן ק"ש וע"כ מחוייבין לעמוד בתחלת שעה שלישית כדי שיכינו א"ע ויקרו ק"ש קודם כלות שעה שלישית שאח"כ אין זמן ק"ש וזה חיוב גמור על מלכי ישראל לעמוד בתחלת שעה שלישית ולאו ממדת חסידות הוא אלא חיובא דאורייתא רמי עלייהו כדי לקרות ק"ש בעונתה ומאן דלא עביד הכי רשע מיקרי הילכך מאן דעביד הכי לאו משום מדת חסידות נגע בו וכדאמרינן בפ"ב דיבמות (דף כ') וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי בתמיה וכה"ג אמרינן בפ"ק דנדה (ד' י"ב) גבי עדן של צנועות ושאינו מקיים דברי חכמים צנוע הוא דלא מיקרי הא רשע נמי לא מיקרי בתמיה. כ"ש דאיכא למימר כה"ג שאינו מקיים דברי תורה חסיד הוא דלא מיקרי הא רשע לא מיקרי. הילכך שעה שלישית של יום שלא היה דוד ישן אינו נכנס בגדר של חסידות דחיובא דאורייתא היא על מלכי ישראל שומרי תורה ומקיימי מצותיה ואין שבח וחסידות לדוד אלא בשית דליליא ותרתי דיממא ששאר מלכי ישראל רשאין לישן עד אותה שעה והוא היה קם ועוסק בתורה בהן ולישנא דגמ' דייקא כוותיה דקאמר ור"נ ס"ל כר' יהושע. ויש להקשות מאי ס"ל כר"י דקאמר דהרי ע"כ לא נחלקו ר"א דאמר זמן ק"ש עד הנץ החמה ור"י דאמר זמן ק"ש עד ג' שעות אלא דר"א ס"ל דלא אזלינן אלא בתר קימת כ"ע ועד הנץ החמה מיקרי זמן קימה אבל בתר הנץ כיון דכבר כ"ע קמו ממטותיהן אע"ג דמלכים עדיין לא קמו לאו זמן ק"ש מיקרי דאחר קימת כ"ע אזלינן. ור"י ס"ל דעד ג"ש זמן קימה הוי שכן דרך מלכים לעמוד בג' שעות וכיון דהוי זמן קימה לדידהו קרינן ביה ובקומך אבל בהא לא נחלק ר"א עליה דר"י דזמן קימת מלכים הוי בג' שעות דהא א"א לחלוק במציאות דניחזי אנן. וא"כ מאי ס"ל כר"י דאמר הא כ"ע מודו בזה דזמן קימת מלכים הוי בג' שעות. ולמאי דפירשתי א"ש דר"נ דאמר ג' משמרות הוי הלילה ע"כ קמשבח דוד א"ע שהיה קם שמנה שעות שהן שתי משמרות קודם זמן דרמיא עליה חיובא מן התורה למיקם ואי זמן ק"ש עד הנץ החמה כר"א א"כ רמי חיובא על מלכי ישראל למיקם קודם הנץ החמה שהוא בשעה שניה ואכתי תיקשי אי ג' משמרות הוי הלילה ומשך ב' משמרות הוי ח' שעות אפילו אי תחשוב שית דליליא ודיממא עד קודם הנץ החמה שרמי חיובא למיקם בע"כ משום ק"ש אינו עולה לח' שעות של חשבון ב' משמרות. וע"כ א"א לשבחא של מדת חסידות של דוד שיהיה עולה לב' משמרות לר' נתן דאית ליה דג' משמרות הוי הלילה אלא א"כ ס"ל כר' יהושע דזמן ק"ש נמשך עד ג"ש וזה נ"ל נכון ומוכרח מדקאמר הגמ' דר' נתן ס"ל כר' יהושע אלא שיש להקשות על זה שהרי ר"א גופא דאית ליה זמן ק"ש הוי עד הנץ החמה ס"ל התם ברפ"ק דברכות שג' משמרות הוי הלילה אם כן האי רומיא דקרא דחצות לילה וקדמו עיני אשמורות היאך מוקי לה. וצריך לומר דלדידיה דדחיק ומוקי לה כרב אשי דמשני התם משמרה ופלגא נמי משמרות קרי להו אלא דאליבא דרבי נתן ניחא ליה לסתמא דגמרא לשנויי דס"ל כר' יהושע דכיון דלא שמעינן ליה דס"ל דזמן ק"ש של שחרית כר"א דאמר וגומרה עד הנץ החמה ואדרבא לפי מה שפירשתי ניחא טפי דאל"כ מאי דוחקא דרב אשי לשנויי דמשמרה ופלגא נמי משמרות קרי להו דלפ"ז נראה לפום ריהטא כאלו נתן מקום לטעות בשבחא דידיה דנראה כמשבח א"ע במה שאין בו והוי ח"ו בכלל דובר שקרים הרי יותר ניחא כדמתרץ הגמרא בתחלה דס"ל כרבי יהושע. אלא ע"כ כיון דלר"א דאית ליה ג' משמרות הוי הלילה א"א לשנויי אלא כדרב אשי קאמר רב אשי דבהאי שינויא סגי נמי אליבא דר' נתן דתרתי שינויי ל"ל ואיפשר נמי שזו היא כוונת רש"י שפירש כאן קדמו עיני אשמורו' דקאמר דוד קדמו לשאר מלכי' קאמר שדרכן לעמוד בג' שעות ביום בתחלת שעה שלישית דשאר מלכים דקאמר היינו מלכי ישראל וכדפרישית:
וראיתי להפ"ח בא"ח בסי' (נ"ח) דבני מלכים דרכן לעמוד בתחלת שעה שלישית ושכן משמע בדברי רש"י הנזכר דזמן ק"ש לר' יהושע עד ג' שעות ועד בכלל וכתב ויראה דה"ט דמדקרא נקט בלשון יחיד ובקומך משמע דמיירי ג"כ בבני מלכים שיקראו בקומם וכיון דאורחייהו למיקם בתחלת שעה שלישית צריך שעה אחת בכדי שיכין עצמו ויקרא ק"ש וכעין מה שכתבו התוס' ז"ל בפ"ק (ד' ה') למאן דגני בבית אפל וכו' ובהכי ניחא דכי היכי דקאמר ריב"ל דיוצא בק"ש של לילה קודם הנץ החמה משום דאיכא אינשי דגנו בהאי שעתא א"כ ניקרו בשכבך עד ג' שעות כיון דאיכא בני מלכים דגנו. ואיהו לא קאמר אלא קודם הנץ החמה. ובמאי דכתיבנא ניחא ול"ק מידי דהנהו אינשי דגנו קודם הנץ החמה הוו מיעוט עולם ולהכי קרינן שפיר ובשכבך. אבל בני מלכים הוו מיעוטא דמיעוטא ולא חשיבי אבל בובקומך אינו בדין שהכתוב יפטרם מק"ש ע"כ. ואין דבריו נכונים כלל דא"כ לר"א דאמר זמן ק"ש עד הנץ החמה וטעמא משום דאזיל אחר זמן קימה דרוב בני אדם לבד ממלכים שזמן קימה שלהם מאוחר מהנץ החמה. א"כ תיקשי לך כיון דזמן קימת כל אדם נמשך עד הנץ החמה א"כ אימת יקראו קריאת שמע ששעת עמידה הוא עד הנץ החמה וכשעומדין כבר עבר זמן ק"ש והיה לר"א להרחיב להם זמן יותר מהנץ החמה בכדי שיכולין לקרות ק"ש ולגומרה משעת קימה שהוא נמשך עד הנץ החמה. ולדידיה היה ראוי לקרות ק"ש שעה אחת מהנץ החמה ולהלן כמו שנותנין הרווחה למלכים שעה א' מזמן קימה שלהם ה"נ היה לו לר"א ליתן שעה אחת אחר זמן קימת כל אדם לזמן ק"ש. אלא ע"כ צ"ל אע"ג דזמן עמידה נמשך עד הנץ החמה מ"מ אנשים שחייבין בק"ש מחוייבין לעמוד קודם הנץ החמה בכדי שיעור שיכולין לקרות את שמע קודם שיעבור זמנה. והא דזמן קימה נמשך עד הנץ החמה היינו לשאר עמא שאין חייבין בק"ש כגון נשים ועבדים וטף שפטורין וכן נכרים וא"כ ה"ה למלכים אס"ד דזמן קימת המלכים הוי עד תחילת שעה ג' ותו לא הוי זמן קימה לשום אדם א"א להרחיב זמן ק"ש יותר מזה. ומלכי ישראל שחייבין בק"ש מחוייבין לעמוד קודם כלות ב' שעות על היום בכדי שיכולים לקרות ק"ש קודם זמן קימת המלכים ועוד יש בדבריו כמה גמגומים והמבין יבין מעצמו ואין לי להאריך. ונ"ל דמהאי שמעתתא גופא יש לנו ראיה נכוחה דזמן ק"ש הוי עד ג' שעות ועד בכלל לר' יהושע דאס"ד דעד ג' שעות ולא ג' שעות בכלל א"כ חייבין מלכי ישראל לעמוד קודם כלות שעה שניה בכדי שיכולים להכין א"ע ולקרות את שמע קודם כניסת שעה שלישית א"כ אכתי שבוחי דקא משבח דוד נפשיה קדמו עיני אשמורות קודם זמן חיוב דמלכי ישראל לעמוד היכי משכחת לה הא ליכא אלא שית דליליא ודיממא ליכא תרתי שעי. אלא ע"כ דעד ג' שעות דר' יהושע עד ועד בכלל נמצא משום ק"ש אין חיוב למלכי ישראל לעמוד אלא עד שעה שלישית א"כ שפיר קדמו עיניו אשמורות לחיוב ממדת שאר מלכי ישראל שהוא שית דליליא ותרתי דיממא ובשעה שלישית מחוייבין לעמוד כדי לקרות ק"ש בכדי שיוכלו לגומרה בתוך זמנה שהוא קודם כלות שעה שלישית על היום:
הרי בררנו היטב דזמן ק"ש של שחרית נמשך עד סוף כלות ג' שעות על היום שהוא חלק רביעי מן היום בין ביום קצר של ימות החורף בין ביום ארוך של ימות הקיץ ולעולם חשבינן היום לי"ב שעות ורביע דיומא הוי זמן ק"ש של שחרית וכמ"ש הרמב"ם שם בפירוש המשנה ודע כי כל השעות הנזכרות במשנה הם השעות הזמניות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה ומה שאמר עד ג' שעות כאלו אמר עד כלות רביע היום אחד שהיה היום יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת ע"כ. וציבור המאחרים בקיץ שהימים ארוכות מלקרות ק"ש אם קראו קודם שעבר עדיין רביע מן היום שפיר דמי ויוצאין ידי חובת ק"ש, כנ"ל: