רש"י על תהילים· רש״י
פרק קיט · פסוק קסב
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ. עַל הַבְטָחָתְךָ שֶׁהִבְטַחְתַּנִי. דָּבָר אַחֵר: עַל אַחַת מֵאִמְרוֹתֶיךָ הַסְּתוּמוֹת, כְּשֶׁאֲנִי מֵבִין בָּהּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ עַל הַמִּילָה (מנחות מג:): שֶׁהָיָה דָוִד בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְרָאָה עַצְמוֹ בְּלֹא צִיצִית וּבְלֹא תְּפִילִּין וּבְלֹא תּוֹרָה, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁאֲנִי עָרוֹם מִכָּל מִצְווֹת. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בַּמִּילָה שָׂמַח, וְאָמַר בְּצֵאתוֹ (מִבֵּית הַמֶּרְחָץ): שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ, הַמִּילָה שֶׁמִּתְּחִלָּה נִתְּנָה בְּמַאֲמָר וְלֹא בְדִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז:ט): ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר״: