רש"י על תהילים· רש״י
פרק קיט · פסוק קכו
עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ וְגוֹ׳. מוּסָב עַל מִקְרָא שֶׁלְּפָנָיו הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדוֹתֶיךָ, לְהָבִין עֵת לַעֲשׂוֹת לְשִׁמְךָ, אֵיךְ יַעֲשׂוּ אוֹתָם שֶׁהֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ לִמְצֹא רָצוֹן וּסְלִיחָה וְתִמָּצֵא לָהֶם, וְאֶעֱשֶׂה כֵּן עַל כָּל עֲבֵירָה שֶׁבְּיָדִי. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁעוֹבְרִין עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג וְגָדֵר לְיִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן גִּדְעוֹן וְאֵלִיָּה בְּהַר הַכַּרְמֶל שֶׁהִקְרִיבוּ בַּבָּמָה (ברכות סג.). עוֹד רָאִיתִי נִדְרָשׁ בָּאַגָּדָה (ירושלמי ברכות ט:ד, מדרש שמואל א:א) פֵּרוּשׁ: אִישׁ פָּנוּי וְטַיְלָן הָעוֹשֶׂה תוֹרָתוֹ עִתִּים מֵפֵר בְּרִית, שֶׁאָדָם (פָּנוּי) צָרִיךְ לִהְיוֹת יָגֵעַ בַּתּוֹרָה כָּל שָׁעוֹת הַיּוֹם: