רש"י על תהילים· רש״י
פרק קי · פסוק ו
מָלֵא גְוִיּוֹת. אֲסִיפַת פְּגָרִים, מָלֵא לְשׁוֹן אֲסִיפָה כְּמוֹ ״קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא״ (ירמיהו יב:ו), ״אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים״ (ישעיהו לא:ד). וְהֵיכָן דָּן מָלֵא גְוִיּוֹת? ״אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם״ (שמות יד:ל):
מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. זוֹ הִיא דֻּגְמַת נְבוּאַת ״מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע״ (חבקוק ג:יג) – רֹאשׁ פַּרְעֹה, שֶׁהָיָה רֹאשׁ וְשַׂר עַל אֶרֶץ גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה עַל כָּל הָאֲרָצוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״מוֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ״ (תהלים קה:כ) – שֶׁהָיוּ כָּל הָאֻמּוֹת תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת מִצְרָיִם: