רש"י על תהילים· רש״י
פרק קי · פסוק א
נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי. רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, וַאֲנִי אֲפָרְשֶׁנּוּ כְּדִבְרֵיהֶם: נְאֻם ה׳ לְאַבְרָהָם, שֶׁקְּרָאוּהוּ הָעוֹלָם אֲדֹנִי ״שְׁמָעֵנִי אֲדֹנִי״ (בראשית כג:יא):
שֵׁב לִימִינִי. הִתְעַכֵּב לִתְשׁוּעָתִי וְהִתְחוֹלֵל לַה׳, אֵין יְשִׁיבָה אֶלָּא עַכָּבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ״ (דברים א:מו):
לִימִינִי. לִתְשׁוּעַת יְמִינִי:
עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ. אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו (בראשית יד:א):