רש"י על תהילים· רש״י
פרק קט · פסוק יד
עֲוֺן אֲבוֹתָיו. עָוֹן שֶׁהֶעֱוָה עַל אֲבוֹתָיו, לְאַבְרָהָם שֶׁגָּרַע חָמֵשׁ שָׁנִים מֵחַיָּיו (בראשית רבה סג,יב), וּלְאָבִיו גָּרַם כִּהְיוֹן עֵינַיִם (בראשית רבה סה,ד-ה):
וְחַטַּאת אִמּוֹ. שֶׁהִשְׁחִית רַחְמָהּ וְשֶׁגָּרַם לְהַעֲלִים יוֹם קְבוּרָתָהּ מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יְקַלְלוּהָ שֶׁיָּצָא מִכְּרֵסָהּ עֵשָׂו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה:ח) ״וַתָּמָת דְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וְגוֹמֵר אַלּוֹן בָּכוּת״, בִּלְשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאַחֵר אַלּוֹן, שֶׁאֵבֶל אַחֵר הָיָה לְיַעֲקֹב עִם שֶׁל דְּבוֹרָה, שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ וְהֶעֱלִימוּ מִיתָתָהּ: