רש"י על תהילים· רש״י
פרק קט · פסוק יא
יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ. אָדָם הַטּוֹרֵחַ מְחַזֵּר וְלָהוּט לַעֲשׂוֹת דָּבָר, נוֹפֵל בּוֹ לָשׁוֹן מִתְנַקֵּשׁ, כְּלוֹמַר: מֻטְרָף וּמִתְלַבֵּט, כְּמוֹ ״וְאַרְכֻּבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן״ (דניאל ה:ו), וְכֵן ״פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם״ (דברים יב:ל). אַף כָּאן יִהְיֶה הַנּוֹשֶׁה בְּעֵשָׂו אֶת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״ (בראשית כה:כג). לָשׁוֹן אַחֵר: יִהְיֶה הַנּוֹשֶׁה נוֹגֵעַ וְנִקְרָב לְכָל אֲשֶׁר לוֹ, יְנַקֵּשׁ שייטאצופי״ץ בְּלַעַ״ז. יְהִי מִשְׁפַּט הַנּוֹשֶׁה נוֹקֵשׁ וְנִשְׁעָן עַל כָּל מָמוֹנוֹ, וְזֶהוּ יַעֲקֹב הַנּוֹשֶׁה בְּעֵשָׂו אֶת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״ (בראשית כה:כג) מָצָאתִי: