רש"י על תהילים· רש״י
פרק צט · פסוק ז
בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. אַף עִם שְׁמוּאֵל, וְזֶה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ט:יא-יב) ״הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵשׁ״, רָאוּ הֶעָנָן קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן״ (במדבר ט:כ):
שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ. וְחֹק אֲשֶׁר נָתַן לָמוֹ: