רש"י על תהילים· רש״י
פרק צה
פסוק ד
וְתוֹעֲפוֹת. לְשׁוֹן גֹּבַהּ, כְּעוֹף הַמְּעוֹפֵף:
פסוק ו
נִבְרְכָה. לְשׁוֹן ״וַיַּבְרֵךְ אֶת הַגְּמַלִּים״ (בראשית כד:יא):
פסוק ז
הַיּוֹם. בָּעוֹלָם הַזֶּה אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:
פסוק ט
בְּחָנוּנִי. חִנָּם:
גַּם רָאוּ פָעֳלִי. בְּמִצְרָיִם (שמות ז:ג-יב:לו):
פסוק י
אַרְבָּעִים שָׁנָה. קַטְתִּי בָהֶם, רַבְתִּי עִמָּהֶם, לְשׁוֹן ״נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי״ (איוב י:א). נִלְחַמְתִּי בָם אַרְבָּעִים שָׁנָה לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר, כִּי אָמַרְתִּי תֹּעֵי לֵבָב הֵם:
פסוק יא
אֶל מְנוּחָתִי. לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִירוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר קְרָאתִים מְנוּחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב:יד) ״זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד״: