רש"י על תהילים· רש״י
פרק צד
פסוק א
הוֹפִיעַ. הֶרְאָה וְגַלֵּה לָנוּ אֶת נִקְמָתְךָ:
פסוק ד
יִתְאַמְּרוּ. יִשְׁתַּבְּחוּ, כְּמוֹ ״הֶאֱמַרְתָּ״ וְ״הֶאֱמִירְךָ״ (דברים כו:יז-יח):
פסוק ח
בִּינוּ בּוֹעֲרִים בָּעָם. קְצָת שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם:
פסוק ט
הֲנֹטַע אֹזֶן. שֶׁמָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנָּטַע אֹזֶן, לֹא יִשְׁמָע צַעֲקַת עַמּוֹ וְעָנְיוֹ?
פסוק י
הֲלֹא יוֹכִיחַ. יְיַסֵּר אֶתְכֶם עַל כָּךְ:
פסוק יא
ה׳ יוֹדֵעַ. מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם שֶׁאַתֶּם סְבוּרִין לְהִתְגָּאוֹת בְּנֵזֶר הַמְּלוּכָה, וְתֵדְעוּ כִּי הֶבֶל הֵם:
פסוק יב
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים הַמְעֻנִּים תַּחַת יְדֵיכֶם, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת (תנחומא, מקץ טז):
פסוק יג
לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע. כִּי הַיִּסּוּרִין גּוֹרְמִין לוֹ לְהַשְׁקִיט לָהֶם מִימֵי דִּין גֵּיהִנֹּם, עַד שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיִּכָּרֶה לָרָשָׁע שַׁחַת:
פסוק טו
כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט. הַיִּסּוּרִין שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁיִּצְדְּקוּ בִּשְׁבִילָם. וְאַחַר הַמִּשְׁפָּט כָּל יִשְׁרֵי לֵב יִתְקַבְּצוּ, כִּי יִטְּלוּ שְׂכָרָם:
פסוק טז
מִי יָקוּם לִי. זְכוּת מִי יַעֲמֹד לָנוּ בֵּין הַמְּרֵעִים הַלָּלוּ?
פסוק יז
דּוּמָה. ״דּוּמִיָּה״ (תהלים לט:ג):
פסוק כ
הֲיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת. הֲיוּכַל לְהִדָּמוֹת לְךָ הָאֻמּוֹת הַיּוֹצְרִים צְלָמִים וּמַסֵּכוֹת שֶׁל עָמָל?
עֲלֵי חֹק. בִּשְׁבִיל חֹק, לִהְיוֹת חֹק לָהֶם עֲבוֹדָתָם:
פסוק כא
יָגוֹדּוּ. יֵאָסְפוּ גְדוּדִים עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק לַהֲרֹג:
יַרְשִׁיעוּ. יְחַיְּבוּ בַדִּין לְהָרְגוֹ:
פסוק כג
אוֹנָם. אוֹנְסָם, כְּמוֹ ״יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ״ (איוב כא:יט):