רש"י על תהילים· רש״י
פרק צג · פסוק ה
עֵדֹתֶיךָ. שֶׁהֵעִידוּ וְהִבְטִיחוּ נְבִיאֶיךָ לְבֵיתְךָ, שֶׁהוּא נַאֲוָה קֹדֶשׁ:
נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ. וּלְאֹרֶךְ יָמִים הוּא מְצַפֶּה לָהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, נֶאֱמָנִים הֵם לַה׳ מְאֹד:
נַאֲוָה. כְּמוֹ ״נְאוֹת אֱלֹהִים״ (תהלים פג:יג), לְשׁוֹן נָוֶה. וְתֵדַע שֶׁכָּל נָאוֶה שֶׁבַּמִּקְרָא אֵינָן מְפִיקִין אָלֶ״ף, לְפִי שֶׁהֵם לְשׁוֹן נוֹי, וְזֶה מֵפִיק אָלֶ״ף: