רש"י על תהילים· רש״י
פרק צב
פסוק א
מִזְמוֹר שִׁיר. שֶׁל לְוִיִּם (נְבִיאִים):
לְיוֹם הַשַּׁבָּת. שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּשַׁבָּתוֹת, וְהוּא מְדַבֵּר בְּעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת (ראש השנה לא.):
פסוק ג
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ. בְּעֵת הַגְּאֻלָּה:
וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. וּבְעוֹד צָרַת הַגָּלוּת לְהַאֲמִין בְּךָ שֶׁתִּשְׁמֹר הַבְטָחָתְךָ, כָּל זֶה נָאֶה וְטוֹב:
פסוק ד
עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל. כִּנּוֹר שֶׁל עֲשָׂרָה נִימִין (ערכין יג:):
פסוק ז
אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע. אֶת הָאָמוּר לְמַטָּה:
פסוק ח
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב. אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהַפְרָחָתָם אֵינָהּ אֶלָּא לְהַשְׁמִידָם עֲדֵי עַד, שֶׁמְּשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו עַל פְּנֵיהֶם לְהַאֲבִידָם (דברים ז:י):
פסוק ט
וְאַתָּה מָרוֹם. בְּכָל מִשְׁפָּטֶיךָ יָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהַכֹּל מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת דִּינְךָ:
פסוק יא
בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן. לְבַלּוֹתִי בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׂרָרָה, בַּלֹּתִי כְּמוֹ (במדבר טו:ט) ״בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן״:
פסוק יב
בְּשׁוּרָי. בְּעוֹיְינַי, כְּמוֹ ״בְּשׁוֹרְרַי״ (תהלים ה:ט):
בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים. עַל הָרְשָׁעִים הַקָּמִים עָלַי שָׁמְעוּ אָזְנַי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד (סנהדרין פט:) שֶׁלֹּא יוֹעִילוּ לְכַלּוֹת אוֹתָנוּ, כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
פסוק יג
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח וְגוֹ׳. כַּתָּמָר – לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת, וּכְאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן – לְהַחֲלִיף גִּזְעוֹ:
פסוק יד
שְׁתוּלִים. יִהְיוּ הַצַּדִּיקִים בְּבֵית ה׳:
פסוק טו
יְנוּבוּן. יִצְמְחוּן:
דְּשֵׁנִים. שְׁמֵנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, וְאָז יַגִּידוּ כִּי יָשָׁר ה׳: