רש"י על תהילים· רש״י
פרק צ · פסוק ה
זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ. עַכְשָׁיו חֲטַפְתָּם לְאוֹתָם הַשָּׁנִים וַהֲבֵאתָם לְיָמִים מוּעָטִים, שֶׁאֵינָם אֶלָּא כְּשֵׁנַת תְּנוּמָה; שֶׁשְּׁנֵי הַדּוֹרוֹת שִׁבְעִים שָׁנָה הֵם, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף הָעִנְיָן: יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְהֵם חֲשׁוּבִים שֵׁנָה אַחַת; כְּעִנְיָן (תהלים קכו:א) ״בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים״, וְעַל שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל נֶאֱמַר:
זְרַמְתָּם. לְשׁוֹן שְׁטִיפָה, כְּמוֹ ״זֶרֶם מַיִם״ (חבקוק ג:י):
בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף. הַנּוֹלָד בַּלַּיְלָה מֵת בַּבֹּקֶר, לְסוֹף הַשֵּׁנָה; וְאִם