אור ברסלב

רש"י על תהילים· רש״י

פרק צ

פרק פט

פסוק א

תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה. אַחַד עָשָׂר מִזְמוֹרִים מִכָּאן עַד ״לְדָוִד מִזְמוֹר״ (תהלים קא:א), כֻּלָּם מֹשֶׁה אֲמָרָם. כְּנֶגְדָּם בֵּרַךְ אַחַד עָשָׂר בְּרָכוֹת לְאַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים בְּזֹאת הַבְּרָכָה (דברים לג:א):

מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ. מָעוֹן מָדוֹר וּמָנוֹס לָבֹא שָׁם הָיִיתָ לָנוּ:

בְּדֹר וָדֹר. מֵעוֹלָם, כִּי אַתָּה מִקֶּדֶם הַכֹּל הָיִיתָ:

פסוק ב

בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָּדוּ. נִבְרְאוּ, וּבְטֶרֶם חוֹלַלְתָּ אֶרֶץ וְתֵבֵל. וּמֵעוֹלָם רִאשׁוֹן וְעַד עוֹלָם אַחֲרוֹן אַתָּה אֵל:

פסוק ג

תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא. מֵבִיא אַתָּה יִסּוּרִין עַל הָאָדָם עַד שֶׁאַתָּה מַחֲזִירוֹ לִהְיוֹת תְּשׁוּשׁ כֹּחַ וְקָרוֹב לַמָּוֶת, וַתֹּאמֶר לוֹ בְּיִסּוּרִין שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים:

פסוק ד

כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ. אֶלֶף שָׁנִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם הֵם כְּיוֹם אֶחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעוֹד מִן הַלַּיְלָה עִמּוֹ, כִּי יוֹם אֶחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְעַט מִן הַלַּיְלָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר הַכָּתוּב שֶׁיְּהֵא יוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים, אֲבָל כְּשֶׁיָּצָא מְעַט מִן הַלַּיְלָה עִמּוֹ אָז יוֹמוֹ שָׁלֵם וַהֲוֵי אֶלֶף שָׁנִים, וּלְכָךְ מֵת אָדָם הָרִאשׁוֹן תּוֹךְ אֶלֶף, שֶׁאִם הָיָה חַי אֶלֶף הָיָה יוֹתֵר מִיּוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְשֶׁמָּא שִׁעוּר אוֹתָהּ אַשְׁמוּרָה הוּא כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מִמִּיתַת אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד אֶלֶף שָׁנִים, וַאֲנַן לֹא יָדְעִינָן כַּמָּה הֲוֵי אוֹתָהּ אַשְׁמוּרָה כִּי אִם מִסְּבָרָא (מצאתי). כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ וְגוֹ׳. וּכְשֶׁעָלְתָה תְשׁוּבָה בְּדַעְתְּךָ מִתְּחִלָּה יָפֶה דַּנְתָּ וּבָרָאתָ אוֹתָהּ, וּרְאוּיִין הָיוּ הַשָּׁנִים לְכָךְ לְפִי (שֶׁלֹּא) הָיוּ יְמֵי בְּנֵי אָדָם רַבִּים שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ אֶלָּא כְּיוֹם הוֹלֵךְ שֶׁעָבַר וְחָלַף וּמְעַט מִן הַלַּיְלָה עִמּוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמַרְתָּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ב:יז) ״כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת״ וְחָיָה תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, נִמְצְאוּ אֶלֶף שָׁנִים עוֹלִים לְיוֹם שָׁלֵם וּמְעַט מִן הַלַּיְלָה עִמּוֹ:

כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר. שֶׁכְּבָר עָבַר:

פסוק ה

זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ. עַכְשָׁיו חֲטַפְתָּם לְאוֹתָם הַשָּׁנִים וַהֲבֵאתָם לְיָמִים מוּעָטִים, שֶׁאֵינָם אֶלָּא כְּשֵׁנַת תְּנוּמָה; שֶׁשְּׁנֵי הַדּוֹרוֹת שִׁבְעִים שָׁנָה הֵם, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף הָעִנְיָן: יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְהֵם חֲשׁוּבִים שֵׁנָה אַחַת; כְּעִנְיָן (תהלים קכו:א) ״בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים״, וְעַל שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל נֶאֱמַר:

זְרַמְתָּם. לְשׁוֹן שְׁטִיפָה, כְּמוֹ ״זֶרֶם מַיִם״ (חבקוק ג:י):

בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף. הַנּוֹלָד בַּלַּיְלָה מֵת בַּבֹּקֶר, לְסוֹף הַשֵּׁנָה; וְאִם

פסוק ו

בַּבֹּקֶר יָצִיץ. מִיָּד חָלַף, וְעַד בֹּא הָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ, לָמָּה?

פסוק ז

כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וְגוֹ׳. וְעַל כָּל זֹאת:

פסוק ח

שַׁתָּה עֲוֺנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, וְאֶת עֲלֻמֵנוּ – אֶת חַטֹּאת נְעוּרֵינוּ, שַׂמְתָּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ:

עֲלֻמֵינוּ. נְעוּרֵינוּ, כְּמוֹ (שמואל א יז:נו) ״בֶּן מִי זֶה הָעֶלֶם״:

לִמְאוֹר פָּנֶיךָ. לְמוּלְךָ לְהַבִּיט בָּהֶם:

פסוק ט

פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ. וּפָנוּ וְנִבְעֲרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם בְּעֶבְרָתֶךָ:

כְּמוֹ הֶגֶה. כְּדִבּוּר הַמְּמַהֵר לִכְלוֹת:

פסוק י

יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנוֹתֵינוּ אֵלֶּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ אֵלֶּה וּבַעֲלוּמֵינוּ אֵלֶּה שִׁבְעִים שָׁנָה הֵם:

וְאִם בִּגְבוּרוֹת. וְאִם הַרְבֵּה גָּבְרוּ יָמָיו, שְׁמוֹנִים שָׁנָה הֵם:

וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן. וְכָל הַגְּדֻלָּה וְהַשְּׂרָרָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵינָם אֶלָּא עָמָל וָאָוֶן, וְלָמָּה? שֶׁהֲרֵי כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה. בְּתוֹךְ עֶבְרָה מַהֵר אָנוּ עָפִים וּמֵתִים:

גָּז. לְשׁוֹן הַעֲבָרָה, כְּמוֹ ״נָגֹזּוּ וְעָבָר״ (נחום א:יב), ״וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם״ (במדבר יא:לא):

פסוק יא

מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ. בְּיָמִים מוּעָטִים כָּאֵלֶּה מִי יִקְנֶה לוֹ לֵב לָדַעַת אֶת עֹז אַפְּךָ לְיִרְאָה אוֹתְךָ, וְאַתָּה כְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ. כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה יָרָאוּי כֵּן עֶבְרָתְךָ קָשָׁה, וְנִפְרָע מִן הַחוֹטְאִים:

פסוק יב

לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע. כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, הוֹדַע בָּעוֹלָם אֶת מִנְיַן יָמֵינוּ אֲרֻכִּים, וְכֵיוָן שֶׁנַּאֲרִיךְ יָמִים, נוּכַל לִקְנוֹת לֵב וְנָבִיא בְּתוֹכָם לְבַב חָכְמָה. וְנָבִיא לְשׁוֹן הֲבָאָה (בבא בתרא יב.). (וְיֵשׁ אוֹמְרִים לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן, כִּמְנִין כ״ן – שִׁבְעִים שָׁנָה, וְנָמוּת לְפִי שִׁעוּר יָמֵינוּ שֶׁהֵן מְעַט, כֵּן תְּיַסֵּר אוֹתָנוּ וְכֵן ״וַיֹּדֵעַ בָּהֶם אַנְשֵׁי סֻכּוֹת״ (שופטים ח:טז) (ס״א אינו)):

פסוק יג

שׁוּבָה ה׳. מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ:

וְהִנָּחֵם. חֲשׁוֹב מַחֲשָׁבָה טוֹבָה עַל עֲבָדֶיךָ:

פסוק יד

שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ. בְּיוֹם הַגְּאֻלָּה וְהַתְּשׁוּעָה, שֶׁהוּא בֹּקֶר לְלֵיל הַצָּרָה וְהָאֲנָחָה וְהַחֲשֵׁכָה:

וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ. כְּלוֹמַר בְּכָל הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה:

פסוק טו

שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ. שַׂמְּחֵנוּ לִימוֹת מְשִׁיחֵנוּ כְּמִנְיַן יָמוֹת שֶׁעִנִּיתָנוּ בַּגָּלֻיּוֹת, וּכְמִנְיַן שְׁנוֹת אֲשֶׁר רָאִינוּ רָעָה:

פסוק יז

וִיהִי נֹעַם אֲדֹ׳ אֱלֹהֵינוּ. שְׁכִינָתוֹ וְתַנְחוּמָיו:

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. לְשׁוֹן תְּחִנָּה הוּא, כּוֹנְנָה כְּמוֹ ״שָׁמְרָה״ (תהלים כה:כ) ״שָׁפְטָה״ (תהלים פב:ח):

כּוֹנְנֵהוּ. כּוֹנֵן אוֹתוֹ, וּשְׁנֵי פְּעָמִים וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: אֶחָד עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁבֵּרְכָן לְיִשְׂרָאֵל וְהִתְפַּלֵּל שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם בַּמִּשְׁכָּן, וְאַחַת שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם:

תוכן העניינים

רש"י על תהילים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה