רש"י על תהילים· רש״י
פרק פט
פסוק א
לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי. גַּם הוּא אֶחָד מִן חֲמִשָּׁה אַחִים הַמְשׁוֹרְרִים, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ (בבא בתרא טו.) בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עַל שֵׁם ״מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח״ (ישעיהו מא:ב):
פסוק ב
אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי. אֶת שֶׁיְּדַעְתִּיךָ, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵר הַבְטָחָתְךָ וּמְאַמֵּן דְּבָרֶיךָ:
פסוק ג
כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. כִּי אָמַרְתִּי: עַד עוֹלָם יִבָּנֶה בְחֶסֶד כִּסֵּא דָוִד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכֹנַנְתִּי כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְגוֹ׳״ (שמואל ב ז:יג). דָּבָר אַחֵר: סָבוּר הָיִיתִי שֶׁיְּהֵא הָעוֹלָם בָּנוּי בְּחַסְדְּךָ וְתָכִין אֱמוּנָתְךָ בַשָּׁמַיִם, שֶׁתְּהֵא נְכוֹנָה וּמְקֻיֶּמֶת. וּמַה הִיא הָאֱמוּנָה? אוֹתָהּ הַהַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתָּ אֶת דָּוִד עַל יְדֵי נָתָן הַנָּבִיא לֵאמֹר: כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי לְהָכִין עַד עוֹלָם זַרְעוֹ:
פסוק ו
וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ. אִם הָיִיתָ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתְךָ:
אַף אֱמוּנָתְךָ. אֱמוּנַת דְּבָרֶיךָ יוֹדוּ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים:
פסוק ז
יַעֲרֹךְ לַה׳. יְהֵא נַעֲרָץ כְּמוֹתוֹ:
פסוק ח
בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה. בְּסוֹד רַב שֶׁל מַלְאָכִים:
פסוק י
בְּשׂוֹא גַלָּיו. בְּהִנָּשֵׂא גַלָּיו:
אַתָּה תְשַׁבְּחֵם. תַּשְׁפִּילֵם, וְכֵן ״וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה״ (משלי כט:יא), וְכֵן ״מַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יַמִּים״ (תהלים סה:ח):
פסוק יא
רָהַב. מִצְרַיִם (ישעיהו ל:ז):
פסוק טז
יוֹדְעֵי תְרוּעָה. שֶׁיּוֹדְעִין לְרַצּוֹת אֶת בּוֹרְאָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּתְרוּעָה, שֶׁמְּסַדְּרִים עָלֶיהָ מַלְכֻיּוֹת, זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת (ויקרא רבה כט, ד):
פסוק יח
וּבִרְצוֹנְךָ. שֶׁאַתָּה מִתְרַצֶּה לָהֶם, אפימאנ״ט בְּלַעַ״ז:
פסוק כ
לַחֲסִידֶיךָ. נָתָן הַנָּבִיא וְגָד הַחוֹזֶה:
שִׁוִּיתִי עֵזֶר. עַל דָּוִד, לַעֲזוֹר לוֹ תָּמִיד:
פסוק כג
לֹא יַשִּׁיא אוֹיֵב בּוֹ. לֹא יִגְבַּר עָלָיו לִהְיוֹת לוֹ כְּנוֹשֶׁה (שמות כב:כד):
פסוק כח
בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ. גָּדוֹל אֶתְּנֵהוּ:
פסוק לג
וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם. כָּךְ אָמַר לוֹ נָתָן הַנָּבִיא עַל שְׁלֹמֹה (שמואל ב ז:יד): ״אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהוֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים״, זֶה רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע שֶׁעָמַד לְשָׂטָן לוֹ, וּבְנִגְעֵי בְנֵי אָדָם זֶה אַשְׁמְדַאי, שֶׁהַשֵּׁדִים בְּנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ (בראשית רבה כ:יא):
פסוק לו
אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב. לְשׁוֹן ״לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו״ (ישעיהו נח:יא), פיילנצ״א בְּלַעַ״ז:
פסוק לח
וְעֵד בַּשָּׁחַק נֶאֱמָן. הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ עֵדִים לוֹ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם קַיָּמִים, יִתְקַיֵּם מַלְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו לג:כ-כא): ״אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה גַּם בְּרִיתִי תוּפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי״:
פסוק לט
וְאַתָּה זָנַחְתָּ. דִּקְדַּקְתָּ אַחַר בָּנָיו לַחֲשׁוֹב עֲוֹנָם, עַד אֲשֶׁר זְנַחְתָּם וּמְאַסְתָּם בִּימֵי צִדְקִיָּהוּ (מלכים ב כה:א):
פסוק מ
נֵאַרְתָּה. בִּטַּלְתָּ:
פסוק מא
כָּל גְּדֵרוֹתָיו. שֶׁבָּנָה בִּירוּשָׁלַיִם:
מִבְצָרָיו. הַר הַבַּיִת וּמְצוּדַת צִיּוֹן:
פסוק מד
אַף תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ. הֲשִׁיבוֹתָ אָחוֹר וְהָפַכְתָּ אֶת חִדּוּד חַרְבּוֹ, כְּמוֹ ״חַרְבוֹת צֻרִים״ (יהושע ה:ב), וְכֵן ״כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ״ (ישעיהו נד:יז):
וְלֹא הֲקֵימוֹתוֹ. וְלֹא הֶעֱמַדְתּוֹ מִלִּפּוֹל:
פסוק מה
הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ. זְרִיחָתוֹ, כְּמוֹ ״צָהֳרַיִם״ דִּמְתַרְגְּמִינָן: ״טִיהֲרָא״, וּכְמוֹ (שמות כד:י) ״וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״:
לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה. הִשְׁפַּלְתָּ וְהִשְׁחַתָּ, כָּל לְשׁוֹן שְׁחִיָּה בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן ״מְגַר״:
פסוק מח
זְכׇר אֲנִי מֶה חָלֶד. מַה זִּקְנָה יֵשׁ לִי? הֲלֹא מְעַט יָמַי, וְדַי לְךָ שֶׁאַתָּה נִפְרָע מִמֶּנִּי בְּמוֹתִי קְצַר יָמִים:
עַל מַה שָּׁוְא. לְחִנָּם וְלַהֶבֶל בָּרָאתָ כָל בְּנֵי אָדָם:
פסוק נא
שְׂאֵתִי בְחֵיקִי כָּל רַבִּים עַמִּים. בַּגּוֹלָה אֲנִי נוֹשֵׂא סִבְלָם וּמַשָּׂאָם:
פסוק נב
עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ. סוֹפֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא (סוטה ט,טו): בְּעִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ חוּצְפָּא יִסְגֵּא:
פסוק נג
בָּרוּךְ ה׳ לְעוֹלָם. עַל כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ: