אור ברסלב

רש"י על תהילים· רש״י

פרק פח

פרק פז

פסוק א

עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת. עַל חוֹלַת אַהֲבָה וְעִנּוּיָהּ, שֶׁהִיא מְעֻנָּה בְּיִסּוּרֵי הַגָּלוּת:

מַשְׂכִּיל. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מַשְׂכִּיל, עַל יְדֵי תּוּרְגְּמָן נֶאֱמַר; שֶׁהָיָה הַנָּבִיא מַעֲמִיד תּוּרְגְּמָן לְפָנָיו, וּכְשֶׁרוּחַ הַנְּבוּאָה בָּאָה לוֹ, אוֹמֵר אֶת הַנְּבוּאָה לַתּוּרְגְּמָן, וְהוּא מַשְׁמִיעָהּ (פסחים קיז.):

לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי. אֶחָד מִן הַמְשׁוֹרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר, וְיִסְּדוּהוּ בְּנֵי קֹרַח אֶת הַמִּזְמוֹר הַזֶּה שֶׁיֹּאמְרֵהוּ הֵימָן עַל הַדּוּכָן (דברי הימים א ו:לג):

לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי. מִבְּנֵי זֶרַח בֶּן יְהוּדָה הָיָה, שֶׁהוּא מְיֻחָס (דברי הימים א ב:ו) וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. הָיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁלֹמֹה (מלכים א ה:יא) ״וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל״. וְיִסְּדוּ מִזְמוֹרִים וְנִקְבְּעוּ בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, לְכָךְ נִקְרְאוּ בְּנֵי מָחוֹל. כָּךְ מָצָאתִי בְּפֵרוּשִׁים מְדֻיָּקִים:

פסוק ב

יוֹם צָעַקְתִּי. וְגַם בַלַּיְלָה אֲנִי נָכוֹן נֶגְדֶּךָ:

פסוק ד

כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי. עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר:

פסוק ה

אֵין אֱיָל. אֵין כֹּחַ, כְּמוֹ ״אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה״ (תהלים כב:כ):

פסוק ו

בַּמֵּתִים חָפְשִׁי. הִנְנִי בֵּין הַמֵּתִים חָפְשִׁי מִן הָעוֹלָם, וְכָל שֶׁהֵם הַמֵּתִים חָפְשִׁים מִן הָעוֹלָם:

מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ. מִמִּצְווֹתֶיךָ נִגְזְרוּ מִן הָעוֹלָם:

פסוק ז

בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת. הוּא הַגָּלוּת:

פסוק ח

סָמְכָה. נִשְׁעֲנָה וְתָלָה עָלַי:

וְכָל־מִשְׁבָּרֶיךָ עִנִּיתָ סֶּלָה. מִשְׁבָּרִים לְשׁוֹן גַּלֵּי הַיָּם הֵם, כָּל סַעֲרַת אַפְּךָ, בְּכֻלָּם עִנִּיתָ אוֹתִי תָּמִיד (עירובין נד.):

פסוק ט

שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ. הָאֻמּוֹת שֶׁהָיִיתִי חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶם, עַכְשָׁיו אֲנִי נִמְאֶסֶת לָהֶם:

כָּלוּא. נֶחְבַּשׁ בַּכֶּלֶא וְאֵינִי יָכוֹל לָצֵאת:

פסוק יא

הֲלַמֵּתִים. הֲלָרְשָׁעִים, שֶׁאַף בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִין מֵתִים (ברכות יח.), הֲלָהֶם אַתָּה עוֹשֶׂה פֶּלֶא וְנִסִּים?

אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ. שֶׁמָּא אֵלּוּ הָאֻמּוֹת שֶׁרִפּוּ יְדֵיהֶם מֵעֲבוֹדָתְךָ וּמִתּוֹרָתְךָ יָקוּמוּ וְיוֹדוּךָ? בִּתְמִיהָה:

פסוק יב

הֲיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ. אִם נָמוּת בְּיַד אוֹיְבֵינוּ, כְּלוּם נוּכַל לְסַפֵּר שִׁבְחֲךָ בַּקֶּבֶר?

פסוק טז

וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר. מֵת מִתּוֹךְ תִּשְׁנוֹק מִיתָה חֲטוּפָה, כְּמוֹ (שמות יד:כז) ״וַיְנַעֵר ה׳״. וַיְנַעֵר פֵּרֵשׁ מְנַחֵם לְשׁוֹן חֲבִיטָה, כְּמוֹ ״נוֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד״ (ישעיהו לג:טו), ״הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי״ (ישעיהו נב:ב), ״וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת״ (ישעיהו א:לא), ״וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה״ (איוב לח:יג), ״כָּכָה יְהֵא נָעוּר וָרִיק״ (נחמיה ה:יג):

אָפוּנָה. מְיֻשֶּׁבֶת וּמְבֻסֶּסֶת אֵימָתְךָ בְּלִבִּי, אָפוּנָה לְשׁוֹן ״דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו״ (משלי כה:יא), עַל מְכוֹנָיו:

פסוק יט

מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ. נֶחְשַׁכְתִּי וְנֶחְדַּלְתִּי מֵהֶם:

תוכן העניינים

רש"י על תהילים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה