רש"י על תהילים· רש״י
פרק פח · פסוק טז
וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר. מֵת מִתּוֹךְ תִּשְׁנוֹק מִיתָה חֲטוּפָה, כְּמוֹ (שמות יד:כז) ״וַיְנַעֵר ה׳״. וַיְנַעֵר פֵּרֵשׁ מְנַחֵם לְשׁוֹן חֲבִיטָה, כְּמוֹ ״נוֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד״ (ישעיהו לג:טו), ״הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי״ (ישעיהו נב:ב), ״וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת״ (ישעיהו א:לא), ״וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה״ (איוב לח:יג), ״כָּכָה יְהֵא נָעוּר וָרִיק״ (נחמיה ה:יג):
אָפוּנָה. מְיֻשֶּׁבֶת וּמְבֻסֶּסֶת אֵימָתְךָ בְּלִבִּי, אָפוּנָה לְשׁוֹן ״דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו״ (משלי כה:יא), עַל מְכוֹנָיו: