רש"י על תהילים· רש״י
פרק פו · פסוק יז
עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה. שֶׁיְּהֵא נִכָּר לַאֲחֵרִים שֶׁמָּחַלְתָּ לִי:
וְיִרְאוּ שׂוֹנְאַי. הָאוֹת וְיֵבֹשׁוּ, וְלֹא שָׁמַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיתֵּן הָאוֹת בְּיָמָיו, אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה בְּנוֹ, כְּשֶׁדָּבְקוּ הַשְּׁעָרִים זֶה בָּזֶה וְלֹא נִפְתְּחוּ עַד שֶׁאָמַר (דברי הימים ב ו:מב): ״אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ״: