רש"י על תהילים· רש״י
פרק עד · פסוק יט
אַל תִּתֵּן לְחַיַּת. לִגְדוּדֵי הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ ״וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה״ (שמואל ב כג:יא):
נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ. תּוֹר שֶׁלְּךָ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן ״תּוֹרִים״ וּ״בְנֵי יוֹנָה״ (ויקרא א:יד). הַתּוֹר הַזֶּה, מִשֶּׁמֵּת הַזָּכָר, בֶּן זוּגָהּ, אֵינָהּ מִזְדַּוֶּגֶת לְאַחֵר. אַף יִשְׂרָאֵל לֹא הֶחֱלִיפוּךָ בְּאֵל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁרִחַקְתָּ מֵהֶם וְהָיוּ כְּאַלְמָנָה (שיר השירים רבה א:סג):
חַיַּת עֲנִיֶּיךָ. נֶפֶשׁ עֲנִיֶּיךָ: