רש"י על תהילים· רש״י
פרק עד
פסוק א
יֶעְשַׁן אַפְּךָ. כָּל הַכּוֹעֵס, נְחִירָיו מוֹצִיאִין עָשָׁן:
פסוק ב
קָנִיתָ קֶדֶם. לִפְנֵי בְּרִייַת עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ, בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ״ (תהלים צ:א-ב):
זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ. תִּקּוּן לָשׁוֹן הוּא, כְּמוֹ ״זוּ חָטָאנוּ לוֹ״ (ישעיהו מב:כד), וְהוּא כְּמוֹ אֲשֶׁר שָׁכַנְתָּ בּוֹ:
פסוק ג
הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח. הַגְבֵּהַּ פְּעִימוֹת וּבֶהָלוֹת שֶׁלְּךָ שֶׁיְּהוּ לְאוֹיְבֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח, עַל כָּל אֲשֶׁר הֵרַע הָאוֹיֵב בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כֵּן חִבְּרוֹ מְנַחֵם עִם ״וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ״ (בראשית מא:ח):
לְמַשֻּׁאוֹת. לְשׁוֹן חֻרְבָּן, כְּמוֹ ״שָׁאִיָּה״ (ישעיהו כד:יב), ״תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה״ (ישעיהו ו:יא) (ס״א אינו):
פסוק ד
מוֹעֲדֶךָ. הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֲשֶׁר נֶאֱמַר בּוֹ ״וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם״ (שמות כה:כב):
שָׂמוּ אוֹתוֹתָם. כְּשֶׁגָּבְרָה יָדָם לְהַחֲרִיבוֹ, אָז שָׂמוּ לָהֶם אֶת אוֹתוֹת קְסָמֵיהֶם שֶׁהֵם אוֹתוֹת אֱמֶת. וּמָה הֵם הַקְּסָמִים? ״קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים״ (יחזקאל כא:כו):
פסוק ה
יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמַעְלָה בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת. יוֹדֵעַ הָאוֹיֵב, כְּשֶׁהָיָה מַכֶּה בְּשַׁעֲרֵי פִּתְחֵי הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא כְּמֵבִיא מַכּוֹתָיו לְמַעְלָה בָּרָקִיעַ. וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ? שֶׁהֲרֵי הָיָה רוֹאֶה שֶׁהָיָה הָעֵץ מְסַבֵּךְ וְאוֹחֵז אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת וּבוֹלְעָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין צו:): כּוּלְּהוּ בְּלַעְתִּינְהוּ חַד תַּרְעָא דִּירוּשָׁלַיִם:
בִּסְבׇךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת. לְשׁוֹן ״נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ״ (בראשית כב:יג), הָעֵץ סוֹבֵךְ אוֹתָם וְהֵם נִסְבָּכִין בּוֹ:
פסוק ו
וְעַתָּה. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָשֶׁה, לֹא נִמְנַע מִלְּהַלֹּם כָּל פְּתָּחֶיהָ וְכָל שְׁעָרֶיהָ יָחַד:
בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת. כְּלֵי מַשְׁחִית שֶׁל נַגָּרִים הֵם, ״וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ״ (ירמיהו מו:כב) תַּרְגּוּם יוֹנָתָן ״בְּכַשִׁילַיָּא״. כֵּילַפֹּת לְשׁוֹן עֲרָבִי הוּא, כָּךְ פֵּרֵשׁ דּוֹנָשׁ, וְהוּא מִכְּלֵי הַנַּגָּרִים:
יַהֲלֹמוּן. הָאוֹיְבִים:
פסוק ח
אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד. נִינָם מוֹשְׁלֵיהֶם, וְכֵן (תהלים עב:יז) ״יָנוֹן שְׁמוֹ״, (משלי כט:כא) ״וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן״. כָּל מוֹשְׁלֵיהֶם מַחֲשָׁבָה אַחַת לָהֶם, הָרִאשׁוֹנִים כָּאַחֲרוֹנִים, לְהִזְדַּוֵּג לְפַטְרוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִזְדַּוְּגוּ לָהֶם. וְתֵדַע שֶׁהֲרֵי שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ, כָּל בָּתֵּי וַעַד שֶׁלּוֹ: פְּלִשְׁתִּים הֶחֱרִיבוּ שִׁילֹה, נְבוּכַדְנֶאצַּר הֶחֱרִיב בַּיִת רִאשׁוֹן, וַאֲחֵרִים הֶחֱרִיבוּ בַּיִת שֵׁנִי:
פסוק ט
אוֹתוֹתֵינוּ. שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּיַד נְבִיאֶיךָ, אֵין אָנוּ רוֹאִים אוֹתָם בְּיָמִים רַבִּים שֶׁאָנוּ בַּגּוֹלָה. נִתְנַבֵּא אָסָף עַל יְמֵי הַגָּלוּת:
עַד מָה. עַד מָתַי נִהְיֶה בַּצָּרָה זוֹ?
פסוק יא
מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה. הַשְׁלִיכָהּ וְהוֹצֵא אוֹתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקְךָ וְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֶיךָ, כַּלֵּה לְשׁוֹן גָּרֵשׁ כְּמוֹ ״כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ״ (שמות יא:א):
פסוק יב
וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם. וַהֲרֵי אַתָּה תְּשׁוּעָתֵנוּ מִקֶּדֶם:
פסוק יג
רָאשֵׁי תַנִּינִים. הֵם מִצְרַיִם שֶׁנִּקְרְאוּ תַנִּינִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַתַּנִּים הַגָּדוֹל וְגוֹ׳״ (יחזקאל כט:ג):
פסוק יד
רָאשֵׁי לִוְיָתָן. פַּרְעֹה נִקְרָא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִפְקֹד ה׳ בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה עַל לִוְיָתָן וְגוֹ׳״ (ישעיה כז:א):
תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים. נָתַתָּ מָמוֹנוֹ לְעַם יִשְׂרָאֵל לְאָכְלוֹ, לְצִיִּים לְכִתּוֹת וּצְבָאוֹת שֶׁהוֹצֵאתָ:
צִיִּים. סִיעוֹת, כְּמוֹ (במדבר כד:כד) ״וְצִים מִיַּד כִּתִּים״ כְּתַרְגּוּמוֹ ״וְסִיעָן״:
פסוק טו
אַתָּה בָקַעְתָּ. לְיִשְׂרָאֵל מִן הַצּוּר מַעְיָנוֹת (שמות יז:ו):
אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ. יַרְדֵּן, שֶׁהוּא נָהָר אֵיתָן (יהושע ג:טו):
פסוק טז
לְךָ יוֹם. גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל:
אַף לְךָ לָיְלָה. וְעַמְּךָ הָיוּ בְּצָרוֹת הַלָּיְלָה:
אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ. אַתָּה הֲכִינוֹתָ לָהֶם מְאוֹר הַתּוֹרָה:
פסוק יז
אַתָּה הִצַּבְתָּ. לָהֶם כָּל גְּבוּלוֹת אַרְצָם בְּכָל טוֹב:
קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם. הֲרֵי זֶה דּוּגְמַת ״שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ״ (ירמיהו ה:כד), לֹא שִׁנִּיתָ לָנוּ סֵדֶר הַשָּׁנִים:
פסוק יח
זְכׇר זֹאת אוֹיֵב וְגוֹ׳. וְאַחֲרֵי שֶׁכָּל תְּשׁוּעָתֵנוּ בְּךָ, זְכׇר זֹאת, אֲשֶׁר הָאוֹיֵב חֵרֵף אוֹתְךָ בְּהַשְׁמִידוֹ אוֹתָנוּ:
פסוק יט
אַל תִּתֵּן לְחַיַּת. לִגְדוּדֵי הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ ״וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה״ (שמואל ב כג:יא):
נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ. תּוֹר שֶׁלְּךָ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן ״תּוֹרִים״ וּ״בְנֵי יוֹנָה״ (ויקרא א:יד). הַתּוֹר הַזֶּה, מִשֶּׁמֵּת הַזָּכָר, בֶּן זוּגָהּ, אֵינָהּ מִזְדַּוֶּגֶת לְאַחֵר. אַף יִשְׂרָאֵל לֹא הֶחֱלִיפוּךָ בְּאֵל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁרִחַקְתָּ מֵהֶם וְהָיוּ כְּאַלְמָנָה (שיר השירים רבה א:סג):
חַיַּת עֲנִיֶּיךָ. נֶפֶשׁ עֲנִיֶּיךָ:
פסוק כ
הַבֵּט לַבְּרִית. אֲשֶׁר כָּרַתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ:
נְאוֹת חָמָס. נְוֵה חָמָס, לְשׁוֹן מָדוֹר:
פסוק כא
אַל יָשׁוֹב דַּךְ נִכְלָם. אַל יָשׁוֹב דַּךְ מִלְּפָנֶיךָ, בִּתְפִלָּתוֹ, נִכְלָם:
פסוק כב
חֶרְפָּתְךָ. גִּדּוּפֶיךָ, כְּמוֹ זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף: