רש"י על תהילים· רש״י
פרק עב · פסוק כ
כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ כָּלּוּ, כָּל אֵלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד לִכְלוֹל כָּל הַסֵּפֶר עַל שֵׁם דָּוִד, וְאַף מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּנֵי קֹרַח וַעֲשָׂרָה זְקֵנִים עַל שֵׁם שֶׁהוּא נִקְרָא נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל (שמואל ב כג:א). וְיֵשׁ לִפְתּוֹר כָּלּוּ כְּמוֹ נִסְתַּיְּמוּ, כְּמוֹ ״רוֹמּוּ מְעַט״ (איוב כד:כד), ״שֹׁמּוּ שָׁמַיִם״ (ירמיה ב:יב). וְאִם כֵּן הוּא, לֹא נִכְתַּב הַמִּזְמוֹר בִּמְקוֹמוֹ, וְאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּסֵּפֶר. וְנִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁלְּעֵת זִקְנָתוֹ, כְּשֶׁהִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה, אֲמָרוֹ: