רש"י על תהילים· רש״י
פרק עב · פסוק טז
פִּסַּת בַּר. לְשׁוֹן פִּסְיוֹן, תּוֹסֶפֶת וְרִבּוּי. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ (כתובות קיא:; שבת ל:): לְשׁוֹן גְּלוּסְקָאוֹת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְכָל הַמִּזְמוֹר בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּבָר אַחֵר: פִּסַּת בַּר לְשׁוֹן רָצוֹן, כְּמוֹ פַּיִיס, שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִתְפַּיְּסִין וּמִתְרַצִּין מֵאֵת הַמָּקוֹם כְּשֶׁנּוֹתֵן שׂוֹבַע בָּעוֹלָם:
יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ. חִטִּין גַּסִּין כְּפֵירוֹת הָאִילָן, כַּכְּלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה בִּימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח (כתובות קיא:):
וְיָצִיצוּ. יִשְׂרָאֵל:
מֵעִיר. מִתּוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: