רש"י על תהילים· רש״י
פרק סח · פסוק ו
אֲבִי יְתוֹמִים. זֶהוּ הַשֶּׁבַח שֶׁתְּשַׁבְּחוּ לְפָנָיו, כָּל הָעִנְיָן עַד סוֹף כָּל הַמִּזְמוֹר:
אֲבִי יְתוֹמִים. שֶׁנַּעֲשָׂה אָב לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם יְתוֹמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב״ (איכה ה:ג):
וְדַיַּן אַלְמָנוֹת. שֶׁעָשָׂה מִשְׁפָּטָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ״הָיְתָה כְּאַלְמָנָה״ (איכה א:א):