רש"י על תהילים· רש״י
פרק סה · פסוק ב
לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה. הַשְּׁתִיקָה תְּהִלָּה לְךָ, לְפִי שֶׁאֵין קֵץ לְשִׁבְחֲךָ; וְהַמַּרְבֶּה בְּשֶׁבַח אֵינוֹ אֶלָּא גּוֹרֵעַ:
אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן. אֱלֹהִים הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן, (מצאתי ״שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ״ (תהלים סו:ב), לֹא יוֹתֵר מִדַּאי, אַךְ דֻּמִיָּה תְהִלָּה, וְכִמְדוּמֶּה הַלְלוּהוּ בְּאֵימָה בִּלְשׁוֹן הַלְלוּיָהּ שֵׁם בֶּן שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, מְתֻרְגָּם ״דְּחִילָא״ ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ״ (שמות טו:ב) ״וְיָד עַל כֵּס יָהּ״ (שמות יז:טז) וְלָשׁוֹן ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ (תהלים ב:יא) דּוֹמֶה לָזֶה) דָּבָר אַחֵר לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן אֶת אֲשֶׁר דּוֹמַמְתָּ וְהֶחֱרַשְׁתָּ עַל מַה שֶּׁעָשָׂה אוֹיְבֶיךָ בְּצִיּוֹן תְּהִלָּה הָיָה לְךָ שֶׁהַיְּכֹלֶת בְּיָדְךָ לְהִנָּקֵם וְאַתָּה מַאֲרִיךְ אַף: