רש"י על תהילים· רש״י
פרק סה
פסוק ב
לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה. הַשְּׁתִיקָה תְּהִלָּה לְךָ, לְפִי שֶׁאֵין קֵץ לְשִׁבְחֲךָ; וְהַמַּרְבֶּה בְּשֶׁבַח אֵינוֹ אֶלָּא גּוֹרֵעַ:
אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן. אֱלֹהִים הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן, (מצאתי ״שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ״ (תהלים סו:ב), לֹא יוֹתֵר מִדַּאי, אַךְ דֻּמִיָּה תְהִלָּה, וְכִמְדוּמֶּה הַלְלוּהוּ בְּאֵימָה בִּלְשׁוֹן הַלְלוּיָהּ שֵׁם בֶּן שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, מְתֻרְגָּם ״דְּחִילָא״ ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ״ (שמות טו:ב) ״וְיָד עַל כֵּס יָהּ״ (שמות יז:טז) וְלָשׁוֹן ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ (תהלים ב:יא) דּוֹמֶה לָזֶה) דָּבָר אַחֵר לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן אֶת אֲשֶׁר דּוֹמַמְתָּ וְהֶחֱרַשְׁתָּ עַל מַה שֶּׁעָשָׂה אוֹיְבֶיךָ בְּצִיּוֹן תְּהִלָּה הָיָה לְךָ שֶׁהַיְּכֹלֶת בְּיָדְךָ לְהִנָּקֵם וְאַתָּה מַאֲרִיךְ אַף:
פסוק ד
דִּבְרֵי עֲוֺנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי. וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַסְפִּיק לְסַדֵּר כֻּלָּם לְפָנֶיךָ, לְפִי שֶׁהֵם רַב, אֶלָּא בִּכְלָל אֶחָד אָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְפָנֶיךָ, שֶׁפְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם:
פסוק ה
אַשְׁרֵי. מִי אֲשֶׁר תִּבְחַר וּתְקָרֵב, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרֶיךָ:
נִשְׂבְּעָה בְּטוּב. שֶׁבְּבֵיתֶךָ וּמִקְּדֻשַּׁת הֵיכָלֶךָ, שֶׁשְּׁכִינָתְךָ שׁוֹרָה שָׁם:
פסוק ו
נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ. בְּצִדְקָתְךָ תַּעֲנֵנוּ, לַעֲשׂוֹת נוֹרָאוֹת בַּגּוֹיִם:
מִבְטָח. אַתָּה וּמָנוֹס לְכָל יוֹשְׁבֵי קַצְווֹת אֶרֶץ, מִקְּצֵה הָאָרֶץ וְעַד קָצֵהוּ:
וְיָם רְחוֹקִים. אֲפִלּוּ לָרְחוֹקִים שֶׁבַּיָּם אַתָּה מִבְטָח, שֶׁבְּכָל מָקוֹם מֶמְשַׁלְתְּךָ:
פסוק ז
מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ. שֶׁמַּצְמִיחַ הֶהָרִים, שֶׁהֵם קָשִׁים, בְּכֹחוֹ, וּמְזַמֵּן וּמֵכִין בָּהֶן מְזוֹנוֹת וּמֵכִין מָטָר, כְּדִכְתִיב (תהלים קמז:ח) ״הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים״:
נֶאְזָר בִּגְבוּרָה. לְפִי שֶׁבָּא לְהַזְכִּיר גְּבוּרַת גְּשָׁמִים, אָמַר: נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה:
פסוק ח
מַשְׁבִּיחַ. מַשְׁפִּיל, וְכֵן ״וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה״ (משלי כט:יא), ״בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם״ (תהלים פט:י):
פסוק ט
מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין. לְךָ אֶת הַבְּרִיּוֹת יוֹשְׁבֵי הַקְּצָווֹת, בַּבֹּקֶר אוֹמְרִים בָּרוּךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת, וּבָעֶרֶב בָּרוּךְ הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים:
פסוק י
פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ. כְּשֶׁאַתָּה חָפֵץ לְהֵיטִיב, אַתָּה פּוֹקֵד אֶת הָאָרֶץ וּמַשְׁקֶה אוֹתָם:
רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה. הַרְבֵּה אַתָּה מְעַשְּׁרָהּ מִפֶּלֶג שֶׁלְּךָ, שֶׁהוּא מָלֵא מָיִם (תענית ח:), וְתָכִין בּוֹ דְּגָנָם שֶׁל יוֹשְׁבֵי קְצָווֹת, כִּי בְּכֵן אַתָּה מֵכִין אוֹתָהּ:
פסוק יא
תְּלָמֶיהָ. הֵן שׁוּרוֹת הַמַּחֲרֵשָׁה:
רַוֵּה. כְּמוֹ לְרַוָּה:
נַחֵת גְּדוּדֶיהָ. כְּמוֹ לְנַחֵת גְּדוּדֶיהָ, לְהָנִיחַ לִגְדוּדֶיהָ לַעֲשׂוֹת נַחַת לַבְּרִיּוֹת. אַתָּה תְּמֹגְגֶנָּה בִּרְבִיבִים שֶׁל מָטָר:
תְּמֹגְגֶנָּה. לְשׁוֹן הֲמָסָה:
פסוק יב
עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ. עַל יְדֵי הַגְּשָׁמִים אַתָּה מְעַטֵּר בְּכָל טוֹב אֶת הַשָּׁנָה שֶׁאַתָּה חָפֵץ לְהֵיטִיב:
וּמַעְגָּלֶיךָ. הֵם הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם אֲבַק רַגְלֶיךָ:
יִרְעֲפוּן. יִטְּפוּן:
דָּשֶׁן. שׁוּמָן:
פסוק יג
יִרְעֲפוּ. הַשָּׁמַיִם בִּנְאוֹת הַמִּדְבָּר:
פסוק יד
לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן. יִתְלַבְּשׁוּן הַשָּׁרוֹן וְהָעֲרָבָה מִן הַצֹּאן, הַבָּאִים לִרְעוֹת הַדֶּשֶׁא אֲשֶׁר הִצְמִיחַ הַמָּטָר:
וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר. עַל יְדֵי הַמָּטָר יִהְיוּ מְעֻטָּפִים הָעֲמָקִים בִּתְבוּאָה, וְאָז יִתְרוֹעֲעוּ הַבְּרִיּוֹת תְּרוּעַת שִׂמְחָה וְיָשִׁירוּ מֵרֹב הַבְּרָכָה: