רש"י על תהילים· רש״י
פרק מה · פסוק ו
חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ. שְׁנוּנִים אֲגִיֵּישׁוֹ״ץ בְּלַעַ״ז, וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס. מָצִינוּ שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים חִצִּים, שֶׁנֶּאֱמַר ״כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים״ (תהלים קכז:ד). וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים (הַמְּזֻיָּנִים) בַּהֲלָכָה קְרוּיִים אוֹיְבִים זֶה לָזֶה לְפִי שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר״ (תהלים קכז:ה):
עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ. בִּשְׂכַר הַתּוֹרָה יִפְּלוּ הָעוֹבְדֵי גִּלּוּלִים תַּחְתֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל: