רש"י על תהילים· רש״י
פרק מה · פסוק ב
רָחַשׁ לִבִּי. כָּךְ הִתְחִיל הַמְשׁוֹרֵר בְּשִׁירוֹ: הִשְׁרִיץ לִבִּי בְּקִרְבִּי דָּבָר טוֹב בְּשִׁבְחֲךָ אַתָּה, תַּלְמִיד חָכָם;
רָחַשׁ. לְשׁוֹן נַעֲנוּעַ, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן שִׁירוּץ וְרִיחוּשׁ:
אוֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לַמֶּלֶךְ. הַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁיִּסַּדְתִּי וְעָשִׂיתִי, אֲנִי אוֹמְרוֹ לַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח:טו) ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ״:
לְשׁוֹנִי. צַח בְּשִׁירִים כְּעֵט סוֹפֵר מָהִיר. רָאִיתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן: מָהִיר בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי בָּקִי: