רש"י על תהילים· רש״י
פרק מ · פסוק טז
יָשֹׁמּוּ. יִתְמָהוּ:
עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם. כְּשֶׁיְּקַבְּלוּ בָּשְׁתָּם עַל עֵקֶב, הַכֹּל בְּמִדָּה שֶׁמָּדְדוּ וּבְדֶרֶךְ שֶׁהָלְכוּ לְמוּלִי. עַל עֵקֶב ״וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ״ (תהלים עז:כ); ״צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן״ (שיר השירים א:ח) – כֻּלָּם לְשׁוֹן מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל הֵם, טְרַצִי״שׁ בְּלַעַ״ז. עַל עֵקֶב אַנְצִי״שׁ טְרַצִ״ישׁ:
הָאוֹמְרִים לִי הֶאָח. הָאוֹמְרִים עָלַי בִּשְׁבִילִי הֶאָח, כְּשֶׁהַצָּרָה בָּאָה מִתְהַלְּלִים בְּאֵידִי. כָּל עָנִי וְאֶבְיוֹן שֶׁבִּתְהִלִּים אֵינוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל: