רש"י על תהילים· רש״י
פרק מ · פסוק ו
נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ. בִּשְׁבִילֵנוּ בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ, קָרַעְתָּ לָנוּ אֶת הַיָּם וְחָשַׁבְתָּ מֵרָחוֹק לְהֵיטִיב לָנוּ. אִחַרְתָּנוּ בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה מִפְּנֵי הָאֱמוֹרִים, שֶׁקִּצְּצוּ אֶת הָאִילָנוֹת וְהֶחֱרִיבוּ אַרְצָם כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לָלֶכֶת לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם (מכילתא בשלח ויהי פתיחתא):
אֵין עֲרוֹךְ אֵלֶיךָ. אֵין לְדַמּוֹת לְךָ כָּל שַׂר וּמוֹשִׁיעַ, לְשׁוֹן עֵרֶךְ כְּמוֹ ״כְּעֶרְכְּךָ״ (ויקרא כז:יב), אהפרישי״ר בְּלַעַ״ז:
אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה. אִם בָּאתִי לְהַגִּיד וּלְדַבֵּר, עָצְמוּ מִסַּפֵּר: