רש"י על תהילים· רש״י
פרק לט · פסוק ב
אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי וְגוֹ׳. אֲנַחְנוּ הָיָה בְלִבֵּנוּ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמֵנוּ עַל כָּל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ, שֶׁלֹּא נְהַרְהֵר וְנְדַבֵּר קָשֶׁה אַחַר מִדַּת הַדִּין, אַף עַל פִּי שֶׁהָרְשָׁעִים לְנֶגְדֵּנוּ הַמְּצִירִים לָנוּ:
מַחְסוֹם. כְּמוֹ ״לֹא תַחְסֹם שׁוֹר״ (דברים כה:ד), אמושלמנ״ט בְּלַעַ״ז. וְנֶאֱלַמְנוּ דוּמִיָּה יָמִים רַבִּים, וְגַם הֶחֱשֵׁינוּ מִטּוֹב אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה מִפְּנֵי יִרְאָתָם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ כְּאֵבֵנוּ נֶעְכַּר וְנִבְהַל. וּכְשֶׁשָּׁתַקְנוּ חַם לִבֵּנוּ בְּקִרְבֵּנוּ, וּבְהֶגְיוֹן לִבֵּנוּ בּוֹעֵר בָּנוּ כְּמוֹ אֵשׁ, וְהוּא גּוֹרֵם לָנוּ שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹנֵנוּ (בְּלַחַשׁ ס״א אינו) לְפָנֶיךָ. וְזוֹ הִיא שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים: הוֹדִיעֵנו ה׳ קִצֵּנוּ, עַד מָתַי נִהְיֶה בַצָּרָה, וְנֵדַע מָתַי נִהְיֶה אֲנַחְנוּ חֲדֵלִים מִמֶּנָּה: