רש"י על תהילים· רש״י
פרק לז
פסוק א
אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים. מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁלֹּא יִתְחָרוּ בְּהַצְלָחַת הַמְּרֵעִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם, כְּמוֹ ״וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים״ (ירמיה יב:ה) לָרוּץ בִּמְרוּצָתָם, הָאָטִיר בְּלַעַ״ז:
אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה. לַעֲשׂוֹת עַוְלָה כְּמוֹתָם:
פסוק ב
יִמָּלוּ. שְׁרוֹנְ״ט טְרַנְקִיי״ץ בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן כְּרִיתָה:
פסוק ג
בְּטַח בַּה׳. וְאַל תֹּאמַר: אִם לֹא אֶגְזֹל וְאֶגְנֹב, אוֹ אֶתֵּן לֶעָנִי צְדָקָה, בַּמֶּה אֶתְפַּרְנֵס?
וַעֲשֵׂה טוֹב. וְאָז תִּשְׁכֹּן אֶרֶץ לְאֹרֶךְ יָמִים:
וּרְעֵה אֱמוּנָה. תֹּאכַל וְתִתְפַּרְנֵס מִשְּׂכַר הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמַנְתָּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִסְמֹךְ עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת טוֹב:
פסוק ד
וְהִתְעַנַּג עַל ה׳. הִתְעַנֵּג בְּתַפְנוּקִים עַל מִשְׁעַנְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
פסוק ה
גּוֹל עַל ה׳ דַּרְכֶּךָ. גַּלְגֵּל עָלָיו כָּל צְרָכֶיךָ:
פסוק ז
דּוֹם לַה׳. הַמְתֵּן לִישׁוּעָתוֹ, כְּמוֹ ״אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ״ דִּיהוֹנָתָן (שמואל א יד:ט). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן דְּמָמָה, כְּמוֹ ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ (ויקרא י:ג). וְגַם כֵּן פָּתַר ״טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם״ (איכה ג:כו). וְדוּנָשׁ מוֹדֶה לוֹ:
וְהִתְחוֹלֵל. לְשׁוֹן ״תּוֹחֶלֶת״ (משלי יג:יב):
אַל תִּתְחַר. לֹאמַר: אַרְשִׁיעַ כְּמוֹתוֹ וְאַצְלִיחַ כְּמוֹתוֹ:
פסוק ח
הֶרֶף מֵאַף. הֶרֶף מֵהַרְשִׁיעַ, שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֶיךָ אַף:
וַעֲזֹב. דָּבָר הַמֵּבִיא עָלֶיךָ חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
פסוק ט
כִּי מְרֵעִים. שֶׁאַתָּה רוֹאֶה עַתָּה מַצְלִיחִים, הֵם יִכָּרֵתוּן:
פסוק י
וְעוֹד מְעַט. כְּשֶׁתַּמְתִּין עוֹד מְעַט, תִּרְאֶה כִּי אֵין הָרָשָׁע:
וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ. וְתִסְתַּכֵּל עַל מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם, וְאֵינֶנּוּ, כִּי מֵת וְאָבַד:
פסוק יב
וְחֹרֵק. כְּמוֹ ״חָרְקוּ שֵׁן״ (איכה ב:טז), אַרְקִי״נְט בְּלַעַ״ז:
פסוק יד
חֶרֶב פָּתְחוּ. הָרְשָׁעִים פָּתְחוּ, אַנְקוֹמַנְצִירְנְט בְּלַעַ״ז, תָּגָר וְחֵרוּם מַתְחִילִים הָרְשָׁעִים מֵאֲלֵיהֶם:
פסוק טז
טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק. טוֹבִים מְעַט אֲנָשִׁים שֶׁהוֹלְכִים לְעֶזְרַת הַצַּדִּיקִים:
מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים. אַמְרָפֶל וַחֲבֵירָיו שֶׁהִתְחִילוּ מִלְחָמָה בָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל לִשְׁבּוֹת אֶת לוֹט וּלְהִתְגָּרוֹת בְּאַבְרָהָם (בראשית יד:א-טו), מְעַט אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ עִם אַבְרָהָם הִצְלִיחוּ וְהָרְגוּ כָּל אוֹתָן הָאוּכְלְסִין (תנחומא, לך לך ז):
פסוק יח
יוֹדֵעַ ה׳ יְמֵי תְמִימִים. מַכִּיר אֶת מַעֲשֵׂי יְמֵיהֶם:
וְנַחֲלָתָם. וְקִבּוּל שְׂכָרָם מֵאִתּוֹ לְעוֹלָם תִּהְיֶה:
פסוק כ
כִּיקַר כָּרִים. כְּאוֹר עֲנַן בֹּקֶר הַנִּרְאֶה שַׁחֲרִית, מַלְבִּין עַל מֶרְחֲבֵי בִּקְעָה שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. כָּרִים מִישׁוֹר, כְּמוֹ ״כַּר נִרְחָב״ (ישעיה ל:כג):
כִּיקַר. לְשׁוֹן ״אוֹר יְקָרוֹת״ (זכריה יד:ו), וְיֵשׁ פּוֹתְרִין כִּיקַר כָּרִים, כִּכְבוֹד כְּבָשִׂים שֶׁמְּפַטְּמִין אוֹתָן לַטֶּבַח:
פסוק כא
לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, חוֹנֵן מִשֶּׁלּוֹ וְנוֹתֵן לָזֶה שֶׁהִלְוָה מַה שֶּׁהוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ:
פסוק כב
כִּי מְבֹרָכָיו. שֶׁל צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ:
פסוק כג
מִצְעֲדֵי גֶבֶר. מִי שֶׁהוּא גִּבּוֹר בְּיִרְאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִישׁ פָּאשׁ דוּפוֹרְט בְּלַעַ״ז:
כּוֹנָנוּ. פוּרִינְ״ט אַפִּיטַיְי״ץ בְּלַעַ״ז:
פסוק כד
יִפֹּל. לָבוּרְגָ״א בְּלַעַ״ז, לְשׁוֹן ״וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל״ (בראשית כד:סד):
כִּי. כְּמוֹ אִם:
לֹא יוּטָל. לֹא יֻשְׁלַךְ לִהְיוֹת נֶעֱזָב:
פסוק כה
נַעַר הָיִיתִי. פָּסוּק זֶה, שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ, דְּאִילּוּ דָּוִד לֹא קָשִׁישׁ כּוּלֵּי הַאי (יבמות טז:):
פסוק כו
כָּל הַיּוֹם. הַצַּדִּיק חוֹנֵן עֲנִיִּים וּמַלְוֶה לָהֶם:
וְזַרְעוֹ. זֶה שֶׁהוּא זוֹרֵעַ לִצְדָקָה, סוֹפוֹ לִבְרָכָה:
פסוק ל
פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה. תְּחִלָּה בְּלִבּוֹ חָכְמָה, לִרְאוֹת דִּין שֶׁפָּסְקָה תּוֹרָה לְכָל דָּבָר, וְאַחַר כָּךְ לְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט:
פסוק לא
לֹא תִמְעַד אֲשׁוּרָיו. לֹא יַחֲלִיקוּ צְעָדָיו:
פסוק לה
וּמִתְעָרֶה. מַשְׁרִישׁ, כְּמוֹ ״עָרוֹת עַל יְאוֹר״ (ישעיהו יט:ז). וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֵּה: ״אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח וּמְעוֹרֶה בַּקְּלִפָּה״ (עוקצין ג:ח):
כְּאֶזְרָח רַעֲנָן. כְּאֶחָד מֵאֶזְרְחֵי הָאָרֶץ הַנִּשְׁרָשִׁים וּמְמֻלָּאִים בִּנְכָסִים. וְכֵן פֵּרֵשׁ מְנַחֵם: כְּאֶזְרָח רַעֲנָן – מִתְלַחְלֵחַ וּמִצְטַמֵּחַ כְּאֵשֶׁל הַנִּשְׁרָשׁ. וְאֶזְרָח מֵאֶזְרְחֵי בְּנֵי אָדָם – אַנְשֵׁי שָׁרָשִׁים הֵמָּה (ס״א אינו):
פסוק לז
שְׁמׇר תָּם. הִסְתַּכְּלוּ בְּדַרְכֵי הַתְּמִימִים, לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם:
כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם. אִם רֵאשִׁית אֵין לוֹ, אַחֲרִית יֵשׁ לוֹ. אֲבָל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים וּרְשָׁעִים – אַחֲרִיתָם נִכְרְתָה וְנִשְׁמְדוּ יַחְדָּיו: