רש"י על תהילים· רש״י
פרק לד · פסוק א
בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כא:יד) ״וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וְגוֹ׳ וַיְשַׁנּוּ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם״, שֶׁשִּׁנָּה דְּבָרוֹ וְטַעְמוֹ וְעָשָׂה עַצְמוֹ שׁוֹטֶה וְהוֹרִיד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ (ס״א אינו):
לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ. כָּךְ כָּל מַלְכֵי פְלִשְׁתִּים נִקְרָאִים, וְכָל מַלְכֵי מִצְרַיִם פַּרְעֹה. וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁמוֹ אָכִישׁ, קוֹרִין לוֹ אֲבִימֶלֶךְ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: שֶׁהָיָה צַדִּיק כַּאֲבִימֶלֶךְ (בראשית כ) שֶׁלֹּא רָצָה לְהָרְגוֹ, וַאֲנָשָׁיו אוֹמְרִים לוֹ ״הֲלֹא זֶה דָּוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ״ (שמואל א כא:יב), כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים: