רש"י על תהילים· רש״י
פרק לא · פסוק כד
אֱמוּנִים נֹצֵר ה׳. שׁוֹמֵר ה׳ אֶת הַמַּאֲמִינִים בִּישׁוּעָתוֹ וְסוֹמְכִים עָלָיו:
עַל יֶתֶר. מִדָּה בְּמִדָּה, מְכֻוֶּנֶת כְּחֵץ עַל יֶתֶר הַקֶּשֶׁת. אוֹ יֵשׁ לִפְתּוֹר עַל יֶתֶר – חֶבֶל כְּנֶגֶד חֶבֶל, קַו כְּנֶגֶד קַו. לָשׁוֹן אַחֵר: יֶתֶר הוּא לְשׁוֹן גַּאֲוָה, כְּמוֹ ״יִתְרָה עָשָׂה״ (ישעיהו טו:ז), פֵּרוּשׁ וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר – בְּגַאֲוָה לְעוֹשֵׂי גַאֲוָה (ס״א אינו):