רש"י על תהילים· רש״י
פרק כב · פסוק ל
אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: אָכְלוּ עֲנָוִים כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה׳ בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה עַל הַטּוֹבָה, דִּשְׁנֵי אֶרֶץ טוּב חֵלֶב הָאָרֶץ. כָּל זֶה יִרְאוּ אַפְסֵי הָאָרֶץ וְיָשׁוּבוּ אֶל ה׳:
לְפָנָיו יִכְרְעוּ. אָז כָּל מֵתֵי הָרְשָׁעִים מִתּוֹךְ גֵּיהִנֹּם, וְלֹא יְרַחֵם עֲלֵיהֶם לְחַיּוֹת אֶת נַפְשָׁם מִגֵּיהִנֹּם:
וְנַפְשׁוֹ. שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד:
לֹא חִיָּה. לֹא יְחַיֶּה. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, שֶׁהַמֵּתִים לִפְנֵי מִיתָתָם, בְּשָׁעַת נְטִילַת נְשָׁמָה, רוֹאִין פְּנֵי שְׁכִינָה: