רש"י על תהילים· רש״י
פרק כב · פסוק טז
מַלְקוֹחָי. הֵם הַחֲנִיכַיִם שֶׁקּוֹרִין פאליי״ש בְּלַעַ״ז, כְּשֶׁאָדָם מֵיצֵר אֵין רוֹק מָצוּי בְּפִיו. וּמְנַחֵם פֵּתַר מַלְקוֹחָי אנטיילא״ש בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״בַּמֶּלְקָחַיִם לָקַח״ (ישעיה ו:ו) וְהַמַּלְקוֹחַ הֵן הַשִּׁנַּיִם אֲשֶׁר דּוֹמוֹת לְמַלְקְחֵי חָרָשִׁים (ס״א אינו):
וְלַעֲפַר מָוֶת. לְדַכְּאוֹת מִיתָה:
תִּשְׁפְּתֵנִי. אַתָּה תּוֹשִׁיבֵנִי, לְשׁוֹן שְׁפִיתַת קְדֵרָה, ״שְׁפֹת הַסִּיר״ (יחזקאל כד:ג), וּמְנַחֵם פָּתַר כָּל לְשׁוֹן שְׁפִיתָה לְשׁוֹן שִׂימָה: