רש"י על תהילים· רש״י
פרק כב · פסוק א
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר. שֵׁם כְּלִי שִׁיר. דָּבָר אַחֵר: עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא ״אַיֶּלֶת אֲהָבִים״ (משלי ה:יט) ״הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שַׁחַר״ (שיר השירים ו:י); וְרַבּוֹתֵינוּ (מגילה טו:) דְּרָשׁוּהוּ בְּאֶסְתֵּר. וּמְנַחֵם פָּתַר אַיֶּלֶת – לְשׁוֹן מָעוֹז, כְּמוֹ אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:
הַשָּׁחַר. לְשׁוֹן שַׁחֲרִית, וּמְנַחֵם פָּתַר לְשׁוֹן בִּקּוּר, כְּמוֹ ״שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן״ (משלי יא:כז), וּכְמוֹ ״לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ״ (משלי ז:טו):