רש"י על תהילים· רש״י
פרק יט · פסוק ח
תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה. גַּם הִיא מְאִירָה כַּשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הָעִנְיָן מְאִירַת עֵינָיִם וְאוֹמֵר (משלי ו:כג) ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״. דָּבָר אַחֵר: וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ לְיוֹם הַדִּין וְלִהַט אוֹתָם הַיּוֹם הַבָּא (מלאכי ג:יט), אֲבָל תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה הִיא מְשִׁיבַת נָפֶשׁ לְדַרְכֵי חַיִּים וּמְגִנָּה הִיא עַל לוֹמְדֶיהָ מֵאוֹתוֹ לַהַט, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא וְגוֹמֵר״ (מלאכי ג:כ):
עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה. נֶאֱמֶנֶת הִיא לְהָעִיד בְּלוֹמְדֶיהָ:
מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. מְשִׁיבָתוֹ מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים. תּוֹרַת, עֵדוּת, פִּקּוּדֵי, מִצְוַת, יִרְאַת, מִשְׁפְּטֵי – שִׁשָּׁה, כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה (ברכות יא:), וּבֵין כָּל שֵׁם וָשֵׁם חֲמִשָּׁה תֵּבוֹת עִם הַשֵּׁם עַצְמוֹ, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה. וְחוֹתֵם בְּסוֹפָן: אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו. כֻּלָּם יַחַד מְתֻקָּנִים בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת:
מַחְכִּימַת פֶּתִי. נוֹתֶנֶת חָכְמָה לַפְּתָאִים: