רש"י על תהילים· רש״י
פרק יט · פסוק ז
וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם. הַקָּפַת סִבּוּבוֹ מִקָּצֶה אֶל קָצֶה:
וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. אִילְמָלֵא נִיתַּן בָּרָקִיעַ הַתַּחְתּוֹן, לֹא הָיָה אָדָם נִסְתָּר מִפָּנָיו מִפְּנֵי חֲמִימוּתוֹ. שֶׁחַמָּה וּלְבָנָה בָּרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, כְּדְאָמְרִינַן (חגיגה יב:): שִׁבְעָה רְקִיעִים הֵם: וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָכוֹן, מָעוֹן, עֲרָבוֹת. וּמוֹנֶה לָהֶם כְּסִדְרָן: וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, רָקִיעַ יֵשׁ בּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְכוּ׳: